"לצחוק בלי ללכלך": רביב ז’ק, חנן לדרמן ושני חיון בראיון משותף

מה קורה כששלושה אמנים נפגשים יחד על במה אחת? את התשובה לכך מספקים השחקנים רביב ז'ק וחנן לדרמן, יחד עם המוזיקאי שני חיון. שלושתם מעלים בימים אלו הצגה חדשה – 'שלושה בקדרה אחת', המיועדת לבני נוער ומבוגרים, בנויה ממערכונים  שנכתבו ונוצרו על ידי שלושתם  תוך כדי הדינאמיקה של החזרות בהן עלו דילמות כאלה ואחרות, וגם הברקות שהובילו לתוצר הסופי.

קשה להניח את האצבע על מה שכל כך מיוחד בהצגה. ייתכן שזהו ההומור הכשר שמביא אתו חנן לדרמן, הסטנדאפיסט והיוצר שבטרם חזרתו בתשובה השתתף בסדרות קאלט בתרבות הישראלית, אולי זו המוזיקה המקורית שהלחין שני חיון, וייתכן שזו האינטואיציה האמנותית והענווה שמביא איתו רביב. כך או כך או כך, המפגש הבימתי בין שלושת היוצרים, והרצון לתווך את האמנות ומסריה באופן בלתי אמצעי, הופך את הצופים לחלק אינטגראלי מהחזרות למופע, בעוד כשעל הבמה רביב, חנן ושני חושפים את מאחורי הקלעים של העבודה התיאטרלית. בדרך זאת, הצופים הופכים לשותפים למלאכת היצירה, שנבנית כאילו בשידור חי.

השוטרים הרצל א' והרצל ב'

רביב: "לצחוק בלי להקטין מישהו אחר"

רביב, תסריטאי, חוזר בתשובה המוכר לצופי ערוץ הידברות מהתוכניות 'אפ אפ אפ', 'שמריהו' ו'חדשות בזמן', עבד בתעשייה במשך שנים. "הייתי בכל ערוץ אפשרי, כיכבתי, הצגתי, הייתי עוזר הפקה, מפיק תוכן, ומה לא?" הוא אומר. בגיל 35 החל לכתוב. "ההצגה הפעם עוסקת בעבודה על המידות", הוא מספר, "שלושתנו נפגשים לעשות חזרה לקראת מופע על עבודת המידות, ותוך כדי החזרות, שהן בעצם ההצגה, אנחנו מדברים על טינה, כעס, תחרות, עצבות, שמחה – כל הרגשות והתאוות שמפעילים אותנו כבני אדם. ההצגה משלבת מערכונים ושירים, ויש בה מענה איך להתמודד עם רגשות שיכולים להיות מאוד אינטנסיביים, כמו כעס או קנאה, מבלי להטיף או לחנך. המטרה שלנו לבדר ולעשות אמנות, אבל גם להביא לקדמת הבמה ערכים של יהדות, ועבודת המידות היא חלק מהותי מיהדות".

אחד המסרים החזקים בהצגה עוסק בשאלה איך יספידו אותנו ביום האחרון לחיינו. "השאלה הזאת מהדהדת וגורמת לכל אחד לעשות התבוננות – האם הכעס או הקנאה שווים לי? כשזה מחלחל לתודעה אנשים קולטים שהעבודה שהם עושים כיום, זה מה שיישאר להם, לכן צריך לשפר ולעבוד על עצמינו".

שני חיון ורביב ז'ק (משמאל) מנגנים זורבה יוונית

איך אנשים מגיבים להצגה? 

רביב: "באחת החזרות אשתו של חנן ואשתי קפצו לבקר ואיתן הגיעו צופים נוספים, כך שיצא שהופענו לפני קהל מצומצם – התגובות היו נהדרות. הם ממש התלהבו, והבנו שקלענו. אנחנו לא מטיפים לאף אחד, לא אומרים מה לעשות ואיך לתקן את האדם. בכל אומנות יש חתירה לומר משהו מעבר לרצון להצחיק את הצופים, יש גם אמירה, וזה בסדר אם יודעים איך להביא אותה באופן הנכון. למשל יש לנו קטע מצחיק על קנאה, שבסופו התובנה שמי שרוצה את מה שיש לאח, שיבין שלמעשה הוא צריך לקחת את כל התיק שלו, לא רק את הדבר אליו הוא כוסף. המערכונים מתובלים בהמון הומור, כלי בלתי אמצעי לגעת בקהל, ובקטעי מוזיקה ששני יצר. הבחור הזה הוא יוצר מהמעלה הראשונה, הוא מנגן על הרבה כלים, ויודע איך לתרגם הרגע למוזיקה. מה שהוא עושה זאת אומנות".

רביב, איך מצחיקים אנשים עם הומור כשר?  

"כשעבדתי בעבר בעולם החילוני כדי להצחיק היה ברור שצריך לרדת נמוך ולעשות הומור מלוכלך. אלה היו כללי המשחק. היינו אמורים לחפש את המגרעת ולייצר על חשבונה בדיחה, אין מושג כזה הלבנת פנים ברבים. זה מאוד הפריע לי, ובאחת הפעמים החזירו לי מערכון שכתבתי בגלל שלא היה בו מספיק רוע. זאת אחת הסיבות שהחלטתי לעזוב את התעשייה, כי ערכית ומוסרית זה לא הסתדר עם הדרך שעשיתי בתשובה. כיוצר חרדי אתה מחויב לכללים – אסור לקלל או לצחוק על האחר, המערכונים צריכים להיות כשרים ומצחיקים - דווקא המגבלות הללו כביכול מביאות אותך ככותב להיות יותר יצירתי. אנחנו יודעים איך להעביר את המסר, והקהל יוצא מחויך, וכן אפשר לצחוק בלי שזה יכלול הקטנה של מישהו אחר".

דוקטור ז'יל בטיפול

האם לדעתך יש מקום ליצירה ותרבות בעולם החרדי?  

"המגזר החרדי בחלקו הגדול עסוק בתורה מבוקר עד ערב, והנמנים עליו פחות צורכים תרבות. אבל יש רבדים שונים במגזר החרדי ויש מקום  גם ליצירה ולתרבות. אנחנו לא צריכים להילחם מול הפקות אחרות, למרות שיש ביקוש - יש צימאון מצד הציבור. בהחלט רוצים לראות הצגות, וההצגה שלנו יוצאת דופן בהשקעה, והתגובות החיוביות בהתאם. סבתא שהגיעה לראות את ההצגה יצאה ממנה בוכה ונרגשת, היא חשה שאנחנו מראים לה את האמת".

ובכנות - אתה מתגעגע לעולם שלפני החזרה בתשובה?    

כשחזרתי בתשובה הבנתי כמה הייתי מזויף בחילונית, מה שהניע אותי הוא הרצון שיחשבו שאני מוכשר וטוב, ש'יתעלפו' עליי ועל האמנות שלי. בקיצור זה להיות משועבד לאגו שלך. כשהגעתי להידברות, אחרי החזרה בתשובה, התחלנו צילומים ועשיתי טעות – שכחתי להביא פריט שהיה נחוץ לצילומים. הייתי בטוח שאני הולך לחטוף שטיפה רצינית, לזה הייתי רגיל. הייתי בהלם מהתגובה של האנשים שעבדתי איתם. פשוט ביקשו שאביא את אותו פריט ובזה זה נגמר. אני לא מתגעגע בכלל. הציעו לי להשתלב ככותב באחת התוכניות הגדולות, ובכל זאת סירבתי. מקצועית הייתי רוצה את הפרסטיג' לומר שהייתי כותב של תוכנית בסדר גודל כזה , אבל אחרי שוויתרתי הגעתי להידברות, וזה שווה לי פי כמה".

לדרמן: "משתכר פחות, נהנה יותר"

חנן לדרמן, בן 50, מתגורר בבני ברק- אב לשבעה, נולד וגדל בגבעתיים, השתתף בהפקות בטלוויזיה הישראלית של שנות התשעים. בסוף שנות התשעים חזר לדרמן בתשובה ועבר ללמוד בישיבת נתיבות עולם בבני ברק. כיום הוא מתגורר בבני ברק עם משפחתו, ומופיע כקומיקאי וסטנדאפיסט עם מופעים המותאמים לציבור החרדי.

חנן: "ההצגה בקצב מאוד תוסס וקצבי, מוזיקה לייב מלווה את המערכונים - אין כמעט כאלה דברים.  מי שיבוא יראה מופע מוזיקאלי, שמשלב מערכונים הומוריסטים, הקהל מצביע ברגליים. בסוף אחת ההצגות ניגשה אלינו רבנית, אישה חרדית, וסיפרה שנתקלה בסיטואציה שעמדה לכעוס, ונזכרה בשיר מההצגה: 'מו, מו הראש שלי בתוך הזפת, המציאות אותך רודפת', ופשוט החלה לצחוק, והכעס חלף".

עשית שינוי דרסטי, מהעבודה בעולם החילוני לתעשייה בעולם החרדי...

"השינוי אכן היה דרסטי מאוד, אבל הרווחתי. אני נוהגת לתת דוגמא מטאפורית שמנכ"ל בנק יסכים לעזוב את עבודתו לטובת עבודה בה הוא ישתכר פחות באופן משמעותי, אך ורק אם הוא ירוויח. היה לי מעמד בעולם החילוני, אבל התשובה שעשיתי היא הרווח הכי גדול. ב"ה נישאתי, הקמתי בית, אני לא משווה את עצמי לאחרים. הגיע הזמן לעשות עבודה טובה, נקייה, מרוממת, עם כל כללי בידור, בכשרות ונקיות ותוך כדי קידוש שם שמיים".

איך אפשר לייצר הומור ושמחה עם המגבלות השונות?  

"אפשר לגעת בנשמה על ידי שמחה אמיתית. לא חייבים לנבל את הפה, ועם כל הכבוד, המגבלות שיש על יוצר חרדי שמחויב לשמור על טקסטים נקיים, מביאות אותו למקומות גבוהים יותר. לעשות הומור נקי דורש הרבה מחשבה וזהירות, אתה כל הזמן עם היד על הדופק, יותר קשה לך אבל המגבלות בונות אותך. הרב הירש אומר שהאותיות ש' וצ' מתחלפות במילים 'שמחה' ו'צמיחה' - שמחה אמיתית מצמיחה אותך, שמחה היא צמיחה. אם אדם הולך לערב של צחוקים, הוא גלגל את בטנו, הוא הלך לראות מופע שכתב אדם שיודע להצחיק, אבל לא בהכרח להצמיח. הומור נוצר מקונפליקט, ממשהו שלא ציפית אליו או מהתנגשות של נורמות – בהצגה שלנו הקהל נזרק להרבה מקומות".

האם יש לדעתך מקום לתרבות בעולם החרדי?

"אנחנו מתייעצים עם גדולי ישראל. יש קהל שכולו בתורה אליו ממילא אנחנו לא פונים, אנחנו מחזקים את ידיהם. יש קהל אחר שרוצה לצרוך תרבות, הוא מחפש מענה, ומבקש לראות הומור כשר התואם את תפיסות העולם שלו".

אתה מגעגע לעולם הקודם, החילוני?  

"אמן שהוא 'חיית במה' ניזון מהתגובות של הקהל, למעשה הוא משועבד לתגובות הללו. סטנדאפיסט שלא הצליח להפיל את הקהל מהרגליים בהופעה, יכול להיכנס לדיכאון. אנחנו שואפים למשהו אחר. נכון, גם אנחנו חותרים לכך שהקהל יצחק, גם אנחנו שואפים שיהיו אנרגיות של לונה פארק, הקהל מתהפך מרוב התלהבות – אבל אם זה לא קורה, זה לא כשלון, יש פרופורציה. אנחנו יודעים שהכל בידי הקב"ה, אנחנו רוצים להעלות חיוך על הפנים בכלים נאים ובכשרות".

שני חיון: הקמע של המופע

שני חיון, 33, מתגורר בפרדס חנה, מוזיקאי שמנגן בכמה כלים, סטודנט לתואר שני במוזיקה יהודית. "חנן ואני נפגשנו בהרצאה, והוא הציע שנעלה הצגה, חשבתי שזאת אמירה לא מחייבת. לימים הוא הרים טלפון, והשאר היסטוריה. חלק ניכר מהתכנים בהצגה הם קטעים אותנטיים שנבנו במהלך החזרות", הוא מספר, "אנחנו משחקים את החיים. כל אחד מביא את מה שהוא חווה במהלך היום, והסבטקסט מראה ששילוב כוחות מפרה הרבה יותר, זה ניכר בשיתוף הפעולה האמנותי בין שלושתנו".

שני מנגן על כלים שונים, והקולגות שלו להצגה מכנים אותו "הקמע של המופע". "מוזיקה מטמיעה תכנים בצורה מושלמת. המוזיקה היא ניתוח לב פתוח, היא יורה חץ לתוך הלב, לא צריך התפתלויות ולגרות את האינטלקט של המאזין, היא  פותחת את הלב, ואז אתה מכניס הכל. רבי נחמן אומר שצריך לשמוע נגינה ממנגן כשר בגלל שלא משנה על מה שהוא שר, ממילא המאזין בולע קפסולה עם האישיות של מוזיקאי. לכן יצירה מוזיקאלית זה דבר מאוד אישי, שיכול להיות מסוכן רוחנית. אני נכנס  לכל הופעה בדחילו ורחימו, מתפלל לפני שאהיה ראוי לגשת למופע בלב טהור".

שני חיון מנגן הללויה

שני, אתה מתגעגע לעולם הקודם?  

"אני מגיע ממשפחה שאיננה חילונית אך עשיתי את דרכי בעבודת השם, ועליתי על מסלול התשובה. תהליך תשובה לא מקטין אותך כאמן אלא מעצים. תנועת התשובה הגדולה בשנות ה-70, דגלה בלזרוק את העולם הישן. אני סבור שהקב"ה נתן בי אנרגיות וערכים כאלה ואחרים שצריכים לבוא לידי ביטוי, התשובה מעצימה את מה שניתן לאדם, הוא מקבל כלים להשתמש בהם באופן נכון, ראוי ועוצמתי יותר".