"נכנסתי לאולם בית המשפט, ונדהמתי למראה עיניי"

"ברשותי עסק בתחום התחבורה", פותח י', תושב מבשרת ציון, את סיפורו האישי שפורסם בעלון 'בני אמונים'. "במסגרת עבודתי נתבעתי על ידי אחד מלקוחותיי בסכום גבוה מאוד בגין נזק שנגרם לו, ולטענתו אני אשם בו. היתה זו תביעה רצינית ביותר. מה גם שהתובע הסתייע בעורך דין מהשורה הראשונה, וניתן לומר בהחלט שחששתי מאוד לעתידי הכלכלי.

"ומה עושה יהודי שנמצא במצוקה? נזכר שיש בורא לעולם, פונה אליו ומבקש את עזרתו! עשיתי כך, אולם מיד עלתה במוחי המחשבה: אם אני רוצה שהקדוש ברוך הוא יתן לי, מה אתן לו אני?! החלטתי, להתחזק בעניית אמן ולהקפיד על ענית אמן בכלל, ועל אמירת ברכות השחר בחברותא בכל בוקר – בפרט, כדי שאחד יוכל לענות 'אמן' על ברכתו של השני. כך נהגתי במשך החדשים שהמתנתי למשפט. ההרגל כבר הפך אצלי לטבע, וקיוויתי בכל ליבי לטוב.

"ביום שבו נקבע הדיון השכמתי קום. הדיון נקבע לשעה 8:30 בבוקר וכדי שאוכל להתפלל ברוגע ואף לומר כמה פרקי תהילים לפני המשפט הגורלי, יצאתי לירושלים עם אור ראשון. הגעתי לשכונה שבה שכן בית המשפט וחיפשתי אחר בית כנסת סמוך שבו אוכל להתפלל ברוגע", ממשיך י' לתאר.

"כשהגעתי לבית הכנסת ראיתי שיש עוד כ-20 דקות עד תחילת התפילה. נטלתי אפוא ספר תהילים והתחלתי להתפלל מתוכו ברגש. אט אט החל בית הכנסת להתמלא, התפילה עמדה להתחיל, ואז נזכרתי בקבלה שקבלתי על עצמי. אזרתי אומץ ופניתי לאדם בעל חזות מכובדת שהתיישב בסמוך אלי וביקשתי לומר בפניו את ברכות השחר, על מנת שיענה אמן אחר ברכותיי.

"בתחילה הביט בי האיש במבט מופתע, הוא לא הבין מהיכן 'נפלה עליו' הבקשה", מתאר י' במבוכה, "אולם הסברתי לו מיד לפי תומי שזו קבלה שקיבלתי על עצמי בעקבות תביעה שקרית גדולה שהגישו נגדי, ומתוך הזדהות הוא הסכים מיד.

"ברכתי באזניו את הברכות והוא ענה אחרי 'אמן'. משסיימתי ורציתי לענות 'אמן' על ברכותיו, הוא התנצל שהוא עצמו כבר ברך בבית. משום כך פניתי למתפלל אחר וביקשתי ממנו לומר את הברכות באוזניי.

"עם סיום התפילה צעדתי לאולם בית המשפט. מה רבה היתה תדהמתי כשנכנסתי לאולם המשפט והבחנתי שעל כסא השופט ישב - לא פחות ולא יותר - אותו יהודי ששעה קלה קודם לכן הקשיב לברכותיי וענה אחרי אמן", כותב י' ומוסיף: "קשה לי לתאר את ההרגשה שפשטה בי באותם רגעים; מבלי לדעת מה יהיו תוצאות המשפט, חשתי ב'חיוך' גדול שנשלח אלי ממרומים. בעומק הלב כבר נשמתי לרווחה, כביכול אותתו לי ממרומים שהקבלה שקיבלתי על עצמי היתה רצויה".

"עד היום אינני יודע אם השופט זיהה אותי אם לאו, אולם בסופו של דיון התביעה הובררה כשקרית, ואני, בחסדי שמים, זוכיתי באופן מלא. ייתכן מאוד שעל החלטתו של השופט השפיעה העובדה שנגשתי אליו באותו בוקר כדי לברך באזניו את הברכות, ותוך כדי כך סיפרתי לו לפי תומי כי מדובר בתביעה שקרית. אולי גם הוא ראה בכך סימן משמים… מי יודע?!", מסיים י' את תיאור הישועה הפרטית שזכה לה בעקבות הקפדתו על עניית 'אמן'.