כנגד חילול השבת ההמוני שנכפה עלינו - בואו נקדש את השבת לפחות בביתנו

פעם יכולנו לעצום עיניים ולא לראות.

השבת הייתה מחוללת באזור אחד, ואנחנו היינו באזור אחר. איננו יודעים. איננו שומעים.

אבל היום, כשהכול כל כך פתוח, נגלה, מדובר ומתנוסס, גם בלי להיות בעניינים כולנו יודעים. כך כשהשבת מחוללת בריש גלי, אי אפשר שלא לשמוע מזה. אי אפשר שלא לדעת.

ומכיוון שבעל כורחנו אנחנו שומעים על כל עיוות ורוע שמתקיים בארצנו, אנחנו גם מחויבים להגיב.

כנגד חילול השבת ההמוני שמתקיים מול עינינו בארץ קודשנו, אין לנו אלא לזעוק. את זאת אנו עושים באופן שבו גדולי ישראל מחנכים אותנו: בתפילה, בקריאה, בצעקה אחת גדולה.

אבל מה אנו יכולים לעשות במשפחתנו הקטנה, כדי שילדינו יבינו ויראו שהדבר באמת כואב לנו?

איך נוכל לנהוג בצורה כזו, שבה יראו ילדינו שאיננו עוברים לסדר היום, כששבת קודשנו מחוללת?

אני אומרת תמיד להורים: "דעו לכם, שיותר ממילים, זועקות החוויות. לכן, כשאנחנו רוצים לומר לילד מה 'לא' - נחזק את ה'כן', והוא יבין".

לא נוכל לעשות מאומה נגד חבריו בכיתה שמדברים במילים לא יפות, אבל נוכל לחזק את ביתנו במילים נכונות וראויות, ולא לאפשר לביטויים שאינם לרוחנו, להיכנס לשטחנו.

לא נוכל לעשות שום דבר נגד מורה שמתנהג לילדים בצורה רצינית מדי, לטעמנו, אבל נוכל, לפחות אצלנו בבית, להיות קלילים יותר עם ילדינו, ולאפשר להם להיות ילדותיים יותר.

גם במקרה זה, לא נוכל להשקיט את חילול השבת בארצנו, כי מי אנו, הקטנים, שנצליח לטרפד ארגון עצום שכזה. אבל כן נוכל להתחזק ולחזק את בני ביתנו בשמירת השבת, באהבת השבת ובקידוש השבת.

איך?

בואו נקבל על עצמנו לפאר את היום הזה.

כולנו מתכוננים לשבת, בהכנת מאכלי הסעודות, בואו נזכור שלא האוכל הוא העיקר, אלא כבוד השבת במאכלים הללו. לכן, במקום להמשיך לבשל לשבת בלחץ ובטורח, ננהג הפוך, נכין את המאכלים הללו בחיוך ובשמחה. ברוך ה' שנתן לנו את המתנה הגדולה הזו, ששמה שבת, שאנחנו מתכוננים לה בנועם ומכינים בעבורה מאכלים.

עדיף להכין פחות מאכלים, אבל את מה שכן מכינים - לעשות בשמחה.

כשנצא לקניות עבור השבת, לא נאנח מהשמש הקודחת, אלא נראה פנים צוהלות, ונסביר לילדים כמה אנו מאושרים, שזכינו להתכונן ולקנות את כל הנדרש לכבוד שבת המלכה.

כשנכין את המאכלים בעונג, הילדים יראו זאת ויפנימו. נוכל להוסיף מילים ולומר ולהסביר: "ילדים יקרים, בואו ראו, אני מכינה עכשיו עופות ותפוחי אדמה לכבוד שבת המלכה!".

(צילום: shutterstock)

בואו נודה לה' שנתן לנו מתנה כה נפלאה, ושאפשר לנו להתכונן לבואה.

כשנבקש מהילדים להיכנס להתרחץ, בואו נקרא להם בחיוך על פנים, ניתן להם יד, נלווה אותם לאמבט, בתוספת כמה מילים: "בוא, חמוד, עכשיו מתרחצים לכבוד שבת. אנחנו רוצים לקבל את השבת נקיים ומצוחצחים, נכון?".

כשסיימנו עם ההכנות המרובות, ואנחנו מחכים לבואה, בואו נשתף את הילדים בכמיהה: "יש לנו עוד שעה עד שבת, אני כל כך מחכה כבר למלכה הזו שתבוא, גם אתה?".

בתוך יום השבת, לפחות כמה פעמים, נעצור כדי להודות לה' על הברכה שהביא לנו.

נעשה זאת בקול רם, מול עיני ילדינו ומול אזניהם הכרויות לשמוע.

דפי הקשר שהילדים מביאים, יכולים לעזור לנו בהעצמת הקדושה. נעצים את השיחה עמם סביב הפרשה, הלכות השבת וסיפורי הצדיקים.

מנוחת השבת, כשתיעשה מתוך הנאת שבת אמיתית, גם היא תצטרף לחוויה.

נקבל על עצמנו להגיע לכך שנצרוב בתודעת ילדינו את אהבתינו לשבת קודשנו.

אנחנו לא יכולים למנוע את חילול השבת ההמוני, אבל אנחנו כן יכולים, איש איש בדרכו, להביא לכך שיום השבת יקבל את כבודו, לפחות אצלנו, בביתנו הקט.

וכשכל אחד ואחת מאתנו יפארו את השבת בביתם, כנגד החילול שניבט – נביא אל ארצנו את חיבת השבת.

אור גדול יזרח מכל חלון, ובעזרת ה' יאיר את החושך הגדול, ויביא עלינו את הגאולה השלמה.

מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך