אופיר אביגדור: "אני שונה, אבל זו לא המהות שלי"

"אני רוצה להקים בית ומשפחה בישראל", חולק אופיר אביגדור בן ה- 38 המתמודד עם פגיעה מוחית מולדת, אבל ממש לא מתכוון לעצור בדרך להגשמת חלומו. אופיר מתגורר בראשון לציון, עובד כאפסנאי ומזכיר. "עברתי אירוע מוחי מולד לפני 38 שנים", הוא משתף, "אף אחד לא היה יכול לראות שוני ובטח לא שם לב - הכל היה תקין אצלי, וגם ההתפתחות לכאורה הייתה תקינה. הדבר שהעלה חשד היה השוני בין רגליי. כשהייתי בן שנה אימא שלי הבחינה ששתי רגליי לא שוות באורכן, ובאופן טבעי פנתה לבירור רפואי". מכאן החלה סדרה של בדיקות שבסיומן אובחן אצל אופיר שיתוק מוחין בדרגה קלה. "זה אומר שאני עצמאי לחלוטין, מטייל, עובד, לומד תורה אחת לשבוע בכולל, יש לי חברים ותחביבים..."

איך הפגיעה בכל זאת משפיעה עליך?

יש לי רגל קצרה, אשר גורמת לי לצליעה ולקשיים בהליכה ובשיווי משקל. אבל אף פעם לא נתתי למגבלה לעצור אותי בחיים, אני עובד במשרה קבועה ומסודרת, הוצאתי רישיון נהיגה, טיילתי בארץ ובעולם – וכן, אפילו שקשה לי ללכת, אני עדיין אוהב לרקוד".

"לא מוותר על כלום"

על ילדותו מספר אופיר: "הייתה לי ילדות רגילה יחסית. למדתי בבית ספר רגיל, יצאתי לטיולים ולמפגשים חברתיים. הבנתי שאני שונה כאשר הייתי אמור לצאת לטיול ובית הספר לא הסכים לקחת אותי אלא אם כן אצא עם מלווה. זה היה טיול למצדה, ולא היו מוכנים לקחת סיכון. אימא שלי התעקשה שאצא לטיול, בליווי שלה. אימא שלי כמו לביאה. כל חיי היא נלחמה לתת לי תחושה שאני כמו כולם, גם אם יש לי קצת שוני, וזה הצליח. עובדה - בסוף הטיול המורים והצוות הורידו את הכובע, הם לא האמינו, שגם אני אופיר עם הצליעה הקלה יכול לעשות מסלול של מצדה. זאת הייתה הוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון.  הודות לאימא שלי שגידלה אותי ללא פשרות, ולכל בני משפחתי שדחפו ועודדו אותי, גם אני לא מוותר לעצמי ואף פעם לא מתייחס לשוני שיש בי כעיקר, אלא כחלק ממני. נכון שאני שונה, אבל זו לא המהות של האישיות שלי".

מזה שנים רבות אופיר מנסה למצוא את האחת והיחידה, זאת שאיתה יוכל להקים בית בישראל, אבל לדבריו, לא מעט דעות קדומות על אנשים שמתמודדים עם מוגבלויות – עוצרות אותו בדרך לאושר המיוחל. "לצערי הרב, כשפניתי למגזר של מתמודדים עם מוגבלויות הרגשתי שאין לי מה לעשות, כי בעצם אני לא שייך אליהם, אני יותר מידי עצמאי. מצד שני, כשאני בחברה של האנשים הבריאים אני נתקל לא אחת בתגובות מסתייגות או כאלה שמביעות רתיעה, בעוד שאני בסך הכל רוצה שיתייחסו אלי כשווה בין שווים".

לפני מספר חודשים נרשם אופיר לאתר 'שבע ברכות', אך עד כה לא הייתה היענות לכרטיס. "לא פנו אליי אפילו פעם אחת", הוא אומר, "אני יכול להבין שנשים נרתעות כשהן קוראות שנולדתי עם שיתוק מוחין, גם אם הוא קל, וגם אם ההשלכות שלו לא מורגשות באופן יחסי. אני בהחלט מסוגל להזדהות עם החשש שלהן, יחד עם זאת, אני חושב שאם רק הייתה ניתנת לי ההזדמנות הייתי אומר שאהיה בעל למופת. אדיח כלים, אקפל כביסה, אוריד אשפה, אחתל את הילדים, אלך לקניות וגם אהיה אוזן קשבת. אם אטעה זה יהיה הדבר הכי לגיטימי, כי בוודאי גם האישה תטעה – הרי אף אחד לא מושלם. אני רוצה לומר שהמגבלה שלי קיימת, נכון, אני לא מתעלם ממנה, אבל אני לא נותן לה לנהל אותי".

החברים מארגנים הכל

בוודאי צריך הרבה כוחות נפש כדי להתמודד עם דחייה.

"נכון, אבל זה מחיר נמוך לעומת המטרה – להקים בית בישראל. מלבד זאת, כל חיי היו אימון אחד גדול להתמודד עם קשיים. אף פעם לא ויתרו לי ואני לא ויתרתי לעצמי. גם עכשיו אני לא מתכוון לוותר. יצאתי למסע למצוא את אהבת חיי, ואני אסיים אותו בעזרת ה' תחת החופה". 

אופיר אומר שחבריו הקרובים התגייסו על מנת לקיים את החתונה העתידית: "הם מאוד תומכים בי ומפרגנים עד הסוף. יש כבר הכל. חבריי אמרו לי שאני צריך להביא את הכלה - כל השאר הם יסדרו – אולם, צלם, תקליטן, כל מה שצריך. אני ממש רוצה להקים בית בישראל, זה חלום חיי, לשם אני מכוון, מתפלל ומייחל. אני מחפש בת זוג עם לב רחב, אשר רוצה להקים בית של יחד, של חום, של חברות אמתית ושוויונית".

כעת, החלטת ללכת עד הסוף ולהיחשף...

"נכון, אני מודה שהחשיפה האישית, בפני כולם, לא פשוטה לי. באופן כללי להיות בתהליך של שידוכים זה קשה כקריעת ים סוף, אתה עומד למבחן מול החברה ומול הצד השני -  אבל אני מקווה ומאמין שדרך החשיפה אני אגדיל את סיכויי להגיע אל האחת והיחידה, האישה שאיתה בעזרת ה' גם אזדקן".

ליצירת קשר עם אופיר: fox9653001@walla.co.il