יום לפני שנפטרה - חולת הסרטן הספיקה לחזק מיליונים במסרים החכמים שלה

כשהולי בוצ'ר מארה"ב חגגה יום הולדת 27, היא לא חשבה שהיא הולכת להפוך על פיה את קערת החיים של מיליוני הגולשים שנחשפו למכתב שכתבה - יממה בלבד לפני שנפטרה. 

זמן קצר לפני כן אובחנה בוצ'ר עם סרטן, אך ביום הולדתה החליטה לעשות מעשה ולכתוב מכתב ובו חיזוקים לאנשים שאהבה. פחות מ-24 שעות לאחר מכן - היא נפטרה, אך המסר שלה לא הפסיק לעשות שמות ברשתות החברתיות בעולם. "זה מוזר לקבל ולנסות להפנים את המוות של עצמך בגיל צעיר", פותחת בוצ'ר וכותבת. "הימים עוברים ואנחנו מצפים שהם ימשיכו להגיע - אבל אז מתרחש הבלתי צפוי".

בנקודה זו כותבת בוצ'ר ומתארת במכתבה עד כמה חיכתה להקים משפחה ולהזדקן כשהיא מוקפת בבני משפחה - ילדים ונכדים. "אני בת 27 עכשיו ואני לא רוצה ללכת, אני אוהבת את החיים שלי ואני שמחה בהם מאוד - אבל אין לי שליטה על זה".

"אין יום שאני לא שומעת בו אנשים מתלוננים על כמה שקשה" 

בוצ'ר מזדעקת וכותבת עד כמה החיים כלל לא נותנים דעתם על המוות, ועסוקים בחיים זמניים מבלי לחשוב על תכלית נצחית. "אנחנו מתייחסים למוות כמו טאבו, משהו שלא באמת יקרה למישהו מאיתנו. אבל זה הקטע בחיים: החיים שלנו שבירים, יקרים ולא צפויים וכל יום בהם הוא מתנה אחת גדולה שצריך לדעת איך להשתמש בה. לחצים? תפסיקו לדאוג בגללם. זה חסר משמעות. תזכרו שלכולנו מצפה אותו סוף, אז תעשו את מה שאתם יכולים כדי להפוך את החיים שלכם למשמעותיים באמת, בלי כל הדברים המלחיצים שעל הדרך. אני רואה הרבה פעמים אנשים שמתבכיינים על כלום ולא יכולה שלא לשאול את עצמי - למה? זה נראה לי מגוחך להתבכיין על דברים כאלה. כאילו, תחשבו על מישהו שבאמת סובל, שהבעיה שלו היא באמת גדולה... מה אתם יכולים לעשות למענו? צאו החוצה ותהיו חלק מחיים של אנשים אחרים שאין להם יכולת לשנות, צאו החוצה תראו כמה השמיים הכחולים ותחשבו איזה ברי מזל אתם שאתם יכולים לעשות רק את זה - לנשום".

ממשיכה בוצ'ר וכותבת כי תמיד ייתכנו מצבים שבהם "נתקעתם בפקק ואיחרתם לפגישה חשובה, לא ישנתם טוב בלילה בגלל התינוק שהפריע לכם לישון או המשכורת שלא נכנסה בזמן לחשבון הבנק - אבל אני מבטיחה לכם שכשיגיע הדמן שלכם ללכת, אתם לא באמת תחשבו על כל הדברים האלה. זה יהפוך לכזה חסר חשיבות כשתסתכלו על הסרט הנע של החיים שלכם, מלמעלה. מיום ליום אני רואה איך הגוף שלי מתכלה לי מול העיניים ואין דבר שאני יכולה לעשות עם זה, ואין דבר שאני יכולה לשנות. 

"אין יום שאני לא שומעת בו אנשים מתלוננים על כמה שקשה להם בעבוד או על כמה שנמאס להם לעשות ספורט, וקשה לי עם זה כי תכל'ס אתם צריכים להיות אסירי תודה על זה שאתם בכלל זוכים לעבוד, שיש לכם שגרה ושאתם בריאים כדי להמשיך בה. תשמרו על הגוף שלכם גם אם הוא לא אידיאלי בעיניכם, תאכלו דברים בריאים והתרחקו מכל מה שמזיק לכם, ואל תהיו אובססיביים לגוף. זה חסר היגיון להיות משועבד לגוף שעוד רגע ייעלם מכאן".

"...בגלל שבזבזתם את כל כספכם על הנאות חומריות וחולפות" 

במכתבה פונה בוצ'ר לכל אותם צעירים וצעירות שהפכו את האמצעי למטרה, ומקדשים את הגוף בשם הגאווה - או מה שביהדות מכנים 'תרבות יוון'. "תפסיקו לסגוד לגוף המושלם שמוכרים לכם ברשתות החברתיות ובתקשורת - מי שמתאר את הגוף המושלם הוא טיפש. אין דבר כזה גוף מושלם, זה חסר חשיבות. הגוף המושלם הוא הגוף שזכה בבריאות טובה - ואני לא מדברת רק על הפן הפיזי. באותה מידה שאתם משקיעים בפן הפיזי תעבדו קשה להשגת האושר המנטלי, הרגשי והרוחני שלכם. תתלוננו פחות, תעניקו יותר ותהפכו את הנתינה לתכלית שלכם בחיים. אומרים שזה גורם אושר לתת יותר לאחרים מאשר לעצמך, וזה נכון. רק הלוואי שהייתי מבינה את זה לפני כן, עוד כשהייתי בריאה".

לקראת סיום מכתבה מתארת בוצ'ר את הכסף הרב שחסכה כדי שיום אחד תוכל להשקיע אותו על בגדים ושאר דברים של 'העולם הזה'. "אל תפסידו עזרה לזולת וחוויות מרוממות, בגלל שבזבזתם את כל כספכם על הנאות חומריות וחולפות. אלו שטויות. זה מוזר שפתאום יש לך הרבה כסף לבזבז, אבל זה דווקא עכשיו כשאת גוססת. טיפשי לבזבז כל כך הרבה כסף על בגדים חדשים ודברים שלא יקדמו אותנו לשום מקום בחיים שלנו. מה את יכולה לעשות בכסף? במקום להוציא אותו על עצמך, תקני משהו נחמד לחברה. תזמיני את יקירייך לארוחה, קני להם צמח או נר. היי שם בשבילם כדי לשמח אותם, לתת להם מה שחסר להם. למי אכפת אם לבשת את אותה הופעה פעמיים? את באמת חושבת שמישהו זוכר את זה?".

ומה באשר לזמן? גם אליו מתייחסת בוצ'ר במכתבה וכותבת כך: "כמו שהזמן שלנו יקר, כך גם לאחרים הזמן שלהם יקר. העריכו את הזמן של האחרים ואל תתנו להם לחכות לכם. אם קבעתם עם מישהו - תהיו שם בזמן, ואם ברור לכם שתאחרו גם הפעם - פשוט תצאו מהבית שעה קודם לכן. דברו עם החברים שלכם בכל יום, ושאלו לשלומם. אל תתנו לימים לעבור מבלי שהפכתם אותם למשמעותיים באמת. עבדו כדי לחיות ואל תחיו כדי לעבוד", היא מסכמת.