איך מגיבים על חוצפה של ילד?

הרב נחמן גרוסמן סיפר על מלמד בתלמוד תורה, שהקפיד להגיע לכיתה מדי יום בדייקנות בזמן הנכון.

באחד הימים, נאלץ המלמד לאחר לכיתה איחור משמעותי של חצי שעה. כאשר נכנס לכיתה, ניגש אליו יוסף, אחד התלמידים, כשהוא מצביע לעבר השעון שלו, כמו מאשים: "הרב, הגעת מאוחר!"...

המלמד חש איך הכעס מפעפע בליבו. שיטה זו, שהגיעה מארצות הברית, היתה מוכרת לו: העובד מאחר והבוס מקבל את פניו בפנים חמורות, כשהוא מצביע על שעונו ללא מילים. אך שתלמיד יצביע על השעון כתוכחה למלמד? על זה לא נשמע מעולם.

בכוחות אדירים עצר המלמד את עצמו ולא נתן לילד החצוף עונש כבד. הוא חש את כעסו והתגבר עליו. למעשה, הוא הכריח את עצמו להתעלם מהילד ומחוצפתו המרקיעה שחקים וצלל מיד לשיעור.

לאחר שעות הלימודים, צלצל המלמד לאימו של הילד, וסיפר לה את סיפור המעשה. "אני רואה את הדברים כחוצפה גדולה", ציין.

האם שתקה רגע ארוך, ואז אמרה למלמד: "אולי אני יכולה לספר מה קרה אתמול בבית שלנו?"

"מה קרה?", השיב המלמד.

"אחי מארצות הברית, דודו של יוסף, הגיע לבקר בארץ. הילדים שמחו מאוד. יוסף קיבל במתנה שעון משוכלל, והיה מאושר מאוד. בתחילה רצה להראות אותו לכל השכנים, אך במחשבה שנייה עצר בעד עצמו ואמר לי. 'אמא, את יודעת מה? אני אחכה עד מחר. האיש הראשון שאני רוצה להראות לו את השעון זה האדם הכי חשוב בעיניי, המלמד שלי. אחרי שאראה לו את השעון אוכל להראות אותו לכל הכיתה ולכל החברים בשכונה'. כשאתה, כבוד המחנך היקר, הגעת לכיתה, הוא פשוט רץ אליך כדי להראות לך את השעון, כדי שתהיה הראשון שרואה את המתנה שקיבל!", סיימה האם את דבריה.

באדיבות אתר 'דרשו'.