נסי לענות לעצמך על השאלה המאתגרת: "מי אני?"

אני רואה מישהי ברחוב, ומיד מזהה אותה.

המבט שלה מסגיר שאני נראית לה מוכרת, אבל היא לא מצליחה להיזכר מהיכן.

משהו "מדגדג" לה בזיכרון, אבל היא קצת נבוכה כי היא לא נזכרת.

אז אני אומרת לה מיד: "היינו יחד ב'אם וילד' בקיץ שעבר", או: "הבנות שלנו לומדות באותה כתה", אולי: "למדנו באותו מחזור בסמינר", או אפילו: "היינו יחד בקורס מיוחד להורים בנוגע לתקשורת שפתית, זוכרת?"

אני גם יכולה להיות בת דודה של הגיסה, או שכנה של החמות.

אני שייכת לקטגוריה מסוימת, וכל פעם הקטגוריה משתנה בהתאם לרקע ולנתונים של זו שעומדת מולי.

כך שאני כל פעם יכולה וצריכה להיות מישהי אחרת, תלוי בהקשר.

אני גם אשתו של... וגם אחות של... ובת של... ואמא של... וגיסה של... וחברה של...

ומי אני – לעצמי? אילו הייתי עומדת מולי ושואלת את עצמי "מי אני?"

האם "אני" זה המקצוע שלי? "אני" זה איך שאני נראית? "אני" זה המשפחה שיש לי? "אני" זה ההישגים שהספקתי לעשות בחיים?

מי אני???

אני לא אף אחד מאלה, כשם שאני לא חשבון הבנק שלי.

אני – זה הרצונות שלי, אני – זה מה שאני רוצה להיות, אני – זה השאיפות שלי, אני – זה המחשבות שלי, אני - בסופו של דבר – זה המטרות שלי.

נכון, זה מתבטא גם ביחס שאני נותנת למקצוע שלי, וכן, גם משתקף בהופעה שלי. זה עובר איכשהו (הלוואי!) אל הילדים שלי, וזה משפיע על הפעילות שלי, אבל מה שאני באמת הוא עמוק ופנימי יותר מכל הדברים האלה שסביבי.

בסין קמים מידי יום גברים ונשים ויוצאים לעבודה. מיליארדים בארה"ב, באירופה ובאוסטרליה עוזבים את הבית כל בוקר לבתי חרושת מפעלים, משרדים, ארגונים ומוסדות.

יש כאלה שמקום העבודה שלהם הוא ה"בית" שלהם. יש כאלה שהמקצוע שלהם הוא חלק מהאישיות שלהם.

יש כאלה שהקריירה שלהם היא דרך חיים בשבילם, היא הרצון, השאיפה והמטרה בכבודה ובעצמה.

אבל, יש גם כאלה שהתורה, המצוות וקיום רצון ה' זה העיקר בשבילם. נכון, הם יוצאים לעבודה מידי בוקר כי אין ברירה, הם יוצאים למפעל באשמורת כדי שיוכלו להמשיך להתקיים.

אז גם אם יושבות שתיים באותו משרד ומקבלות את אותה משכורת, שתיהן מקצועיות ושתיהן מתקדמות, עשוי להיות ביניהן הבדל תהומי במטרות, בסדרי העדיפויות ובסולם הערכים.

אחת מתאמצת ומתייגעת כי לקריירה בפני עצמה חשיבות, וחברתה מתאמצת ומתייגעת כי לחיי תורה יש חשיבות והיא מטרה בפני עצמה, ואת הנפשות צריך לכלכל.

אכן, הצורך של אישה לצאת מהבית הוא לפעמים משמעותי למצב הרוח. הכישורים שבאים לידי ביטוי במקצועות השונים עשויים להועיל לחברה ולהעניק סיפוק. ההזדמנות לפגוש אנשים ולתקשר אתם היא תרומה לא-מבוטלת לבריאות הנפש.

העניין הוא, שבתוך טרדות החיים אנחנו יכולות לפעמים להתבלבל בין המטרה לאמצעים, ולהפוך את האמצעי למטרה, לאבד את הכיוון ויחד עם הכיוון את עצמנו...

יש נשים שהראש שלהן במה שחשוב גם כשהן בעבודה, אך יש נשים שהראש שלהן בעבודה גם כשהן לא נמצאות בה.   

הבעל שם טוב אמר: "במקום שמחשבתו של אדם – שם הוא נמצא". כאישה וכאמא את נמצאת בהרבה מקומות ועושה הרבה דברים, ורוצה להספיק עוד יותר...

אבל כשאת עומדת מול עצמך–

עני על השאלה: מי אני?

פסי דבלינגר מרצה להעצמה אימהית. pid38a@gmail.com