"אמא יש לי טיול, תחתמי לי" – אולי לא מיד

דלת הבית נפתחה כמעט בגסות.

"אמא, איפה את?".

חיים בן ה-12 רץ בבית, מתרוצץ מחדר לחדר ומחפש את אמו.

"מה קרה, חיים?", היה נשמע לה שקריאות החיפוש לא מבשרות משהו רע, בדיוק להיפך...

"בשבוע הבא יש לנו טיול שנתי לצפון, זה עולה 140 ₪. תחתמי לי על האישור".

אמא: " וואו איזה יופי, טיול שנתי לצפון".

היא עיינה בסקרנות בדף שחיים תקע בידה, לקחה עט וחתמה. "בבוקר תזכיר לי להביא לך 140 שקלים".

חיים הכניס את האישור לתיק, הניח את התיק במקום ויצא לשחק, הוא אפילו שכח להגיד תודה..

רוב הסיכויים שגם אמו לא שמה לב לכך.

לכאורה סיפור שיגרתי, נכון?

זהו בדיוק הזמן שכל משפחה בוודאי מתכוננת להוצאה הכספית. חיים צריך 140 ₪ לטיול שנתי,

אבי בכיתה ג' 80 ₪, רותי 100 שקלים לפארק המים ועוד.

סכומים נכבדים ביותר, וזה לא כולל את הממתקים, את דמי הכיס "אולי יבוא לי ארטיק וכל החברים יקנו...".

אבל מעבר להוצאה הכספית שאליה אנחנו מוכנים יחסית מראש, יש משהו חשוב הרבה יותר.

באינסטינקט הטבעי שלנו אנחנו קוראים את הפתק, חותמים על האישור ונותנים את הכסף הדרוש. קרה לך פעם שקראת, חשבת ואז החלטת? או שהתגובה הטבעית שלך היא לתת מיד?

כאן טמון מפתח חשוב להשגת משמעת, הערכה וכבוד שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו.

ילד שמקבל מיד - מתרגל שהכל מגיע מיד. מתרגל שהוא צריך וחייב לקבל, וממילא אין על מה להגיד תודה, הרי אבא ואמא חייבים לו.

אז אם את שואלת, "מה, אני לא אסכים שהוא יצא לטיול שנתי? הרי כל הכיתה יוצאת והוא השקיע וכו'" - לא לזאת הכוונה.

כלל חשוב מאד ביצירת משמעת חיובית ובריאה בבית הוא סוד ההמתנה, שלה אני קוראת "סוד גלולת הקסם".

אמא לא עונה ונותנת מיד, אלא ממתינה, חושבת ואז מגיבה. בזמן ההמתנה, הילד חווה בתת המודע את הסמכות. יש פה מישהו שמחליט. יש אמא שמחליטה בשבילי. אמא לא חייבת להסכים, אמא גם יכולה לסרב.

ממילא, אם הסכמת - הילד ישמח ואף יודה לך מאד (כי הרי את לא חייבת שום דבר, ונתת לו מתוך שיקול שלך, כי את רוצה, כי את אוהבת אותו...).

ואם החלטת שלא - הוא יתאכזב אמנם, אבל יצטער הרבה פחות (כי הוא כבר התכונן נפשית שהוא יוכל לשמוע גם סירוב. וגם, כשסירבת - הוא לא מרגיש ששונאים אותו או לא אוהבים אותו. הוא לוקח בחשבון בתת המודע שזו החלטה של אמא, ששקלה והחליטה בשבילו).

אז אם הילדים שלך יגיעו בימים הקרובים עם פתק שהטיול השנתי קרב ובא, ואת אוהבת אותם ורוצה להעניק לילדים שלך, ולתת להם כי מגיע להם, ואת לא נותנת כי "כולם" או כי זה ברור מאליו - אל תתני מיד.

הם גם יודו לך על כך מאד, יעריכו את מה שנתת להם וירגישו אהובים.

אם תאמצי את הכלי החשוב הזה, שנקרא סוד ההמתנה, בכל עניין - תראי תוצאות מדהימות ואחרות לגמרי בבית שלך.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il