למה צריך להגיד לו כל דבר?

בעלי מסור ועושה מה שמתבקש ממנו. אבל יש דבר אחד שמפריע לי מאוד לאורך כל הזמן. הוא עושה מה שאני מבקשת, אבל מעולם לא עושה שום דבר מעצמו. אפשר לומר שהוא לא מבין לבד מה שצריך לעשות. הוא לא מבין, למשל, שאם נגמרות הביצים צריך ללכת לקנות. הוא לא מבין שאם הילד מסיים את הגן ב-1 וחצי, אז עכשיו הוא צריך ללכת לקחת את הילד. הוא כאילו מחכה כל הזמן שאני אשלח אותו, ואז הולך. איך אפשר לחנך אותו לדעת לבדו מה צריך, ולא שיהיה תלוי במה שמבקשים ממנו?

בעלך התרגל, כנראה, לכך שמישהו אחר מחליט בבית הזה. את זו שיודעת, את זו שמחליטה, את זו שמבצעת ועושה, ורק כשאת לא יכולה - את פונה אליו ומבקשת שיעשה. זה מה שהוא הורגל אליו.

יפה שהוא יודע להעריך אותך עד כדי כך. יפה שסומך עלייך לגמרי. לזאת כנראה את הרגלת אותו. אחרי שהרגלת אותו לכך, קשה מאוד לשנות את ההסתכלות שלו.

אם את רוצה מהיום שבעלך ידע שגם הוא אחראי על הבית הזה, תצטרכי לאפשר לו לקחת אחריות על שכמו. האם את מוכנה לכך?

לפני שאת באה אליו בתלונות, בדקי את עצמך, עד כמה את מוכנה לתת לו את השליטה בדברים שעד היום את שלטת בהם. אני לא בטוחה שאת מוכנה לכך. את צריכה להיות בטוחה בזה. אם את מוכנה לכך, תוכלי להתחיל לעשות זאת לאט לאט. התחילי להרגיל את בעלך עקב בצד אגודל.

כדי שזה יהיה ברור ומובן לו ושיוכל לשתף פעולה - התחילי בפעולה אחת. שאלי אותו אם זה בסדר שהוא ייקח את הילד מהגן בכל יום בשעה מסוימת. אם יענה בחיוב, אמרי לו שאת סומכת עליו, וזו תהיה אחריותו הבלעדית.

מאותו רגע - השאירי לו לנתב את הדרך. אל תזכירי לו, אל תעקבי אחריו, אל תבקרי אותו ואל תתערבי כלל.

אחרי שיניח על שכמו כמה נטלים כאלו, יטעה בדרך ויבזבז לפעמים כסף או דברים אחרים, הוא יתרגל לשאת בנטל יחד אתך, לשביעות רצונך ורצונו.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני כעת שלשה חודשים אחרי לידה, ופתאום התחלתי להרגיש תחושות מוזרות שבאות בהפתעה והולכות, כמו תחושת מחנק, דופק מהיר, חולשה פתאומית ורעד בידיים.רופא המשפחה טוען שזה על רקע נפשי, ושאלך לטיפול. על איזה סוג טיפול את ממליצה?

ראשית, מזל טוב על הלידה והרבה בריאות ונחת.

שנית, יחד עם מתנת הלידה מגיעים לעיתים גם דברים לא נעימים, כמו התחושות שתיארת. קוראים לזה "התקפי פאניקה", כלומר ללא הודעה מוקדמת או סיבה הנראית לעין, מרגישים תחושות מאד לא נעימות בגוף ומפחדים לאבד שליטה.

התקפי פאניקה הינם דבר מצוי, ואינם מסוכנים כלל וכלל - אלא שאינם נעימים.

לכן כדאי בשלב הראשון לקבל את זה שההתקפים מגיעים - קבלת הבעיה היא חלק מהפתרון. כמו"כ יש להבין שבעצם מדובר ב"אזעקת שווא" במח. הגוף מקבל התראה שגויה על סכנה מתקרבת, ומכין את עצמו לפעולה ע"י הדריכות.

טיפולים המתאימים להתקפי פאניקה הם טיפולי CBT. בטיפולים אלו עובדים על הורדת הדריכות וזיהוי אזעקות השווא, ועל התמודדות נכונה, כך שההתקפים ילכו ויפחתו. כמו כן עוזר מאד אם משלבים בטיפול זה ביופידבק, שעוזר לווסת את רמות הלחץ והעוררות הגופנית, ולהוריד את התקפי החרדה.

(רבקה פינקלשטיין, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מומחית לטיפולCBT מערכתי)

* * *

אחותי נמצאת בשידוכים כבר זמן מה, ועדין לא מצאה את בן זוגה. בשיחה שערכתי סיפרה לי שהיא חשה מעין חסימה רגשית. כאשר היא פוגשת בחור והיא חשה שהוא מעונין בה - היא מיד לוקחת צעד אחורה ואף מורידה את השידוך. רציתי לשאול אם תחושה זו הגיונית, וכן מה ניתן לעשות נגד זה.

בשאלתך הראשונה את רוצה לדעת אם מדובר במשהו הגיוני, ועל כך התשובה היא שהפחדים והחרדות שלנו אינם הגיוניים תמיד, ועם זאת הם מצויים מאד. אני מציינת את הנ"ל כדי להסביר שהסברים לוגיים והגיוניים אינם מסייעים ברוב המקרים.

כשבחורה צריכה להחליט על אירוסיה, היא עלולה לחוש שבכך נסגרות בפניה אפשרויות אחרות, ולכן נוצר קושי. הקושי מוכפל אצל אלו שיש להם קשיים כלליים בהתחברויות חדשות, שנובעים מדפוסי היקשרות מוקדמים. אך יכולות להיות עוד הרבה סיבות להתנהגותה, כמו חרדה מנישואין, על אף שמצד שני יש לה רצון עז להינשא.

חשוב מאד לברר דברים כאלה אצל פסיכולוגית ולמקם את הקושי, על מנת לתת מענה מהיר ונכון.

אציין שהתשובה מתייחסת למשתקף מהשאלה, ואין להסיק שכך הם פני הדברים במקרה זה, וודאי לא להסיק למקרים אחרים.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)