"כשהופעתי במועדונים בתל אביב לא האמנתי שיום יבוא ואערוך את ספרי הרב ארוש"

"תראה מה זה, איך אלוקים מגלגל ת'עולם", שח לעברי יאיר אליצור בשלהי שיחתנו. "בן אדם חושב שהוא במקום מסוים, והופ – הקב"ה זורק אותו למקום אחר. לפעמים שיחת טלפון אחת יכולה לשנות לבן אדם את החיים".

שיחתנו, המתקיימת במשרדו הצנום של אליצור בישיבת 'חוט של חסד' הירושלמית - נעימה כמו החדר בו אנו יושבים, והנוף הנשקף מבעד לחלון החדר, הטומן בחובו בליל של עולמות וסגנונות, דומה בעיניי למתחולל תדיר בקרבו של אליצור.

"מגיל צעיר אני בעניינים של המוזיקה", הוא יורה וזיק וגעגוע בעיניו. "כותב, מלחין, שר, מפיק, משדר. הכל. אבל אחרי התשובה - כמעט עשר שנים לא נגעתי בזה. השינוי היה כל כך קיצוני עד כדי כך שמוזיקה אפילו לא עניינה אותי. השקעתי המון בעבודת ה', וכמובן במשפחה, כל הקטע של היצירה ירד לי לגמרי. יום אחד, לפני כמה שנים, קיבלתי טלפון מחבר מהעבר הרחוק. דיברנו קצת, השלמנו פערים, ואז הוא אמר לי: 'תחזור לעשות מוזיקה. אני אארגן לך אולפן בחינם, נגנים, הכל. רק תבוא. תתארגן על חומרים ותגיע.

יאיר אליצור בצעירותו

"לא היה לי מושג מה לעשות, או יותר נכון – ממש לא הייתי בקטע, אבל בכל אופן הלכתי להתייעץ עם הרב שלום (ארוש, ראש ישיבת 'חוט של חסד', א"ש). אמרתי לרב שאני לא רוצה להיות מפורסם, שכל כך התרחקתי מהעולם הזה, וכו'. הרב הקשיב בסבלנות, ואחר כך אמר שאני חייב ללכת על זה. שזה יותר חשוב מהכל, אפילו מתפילה ולימוד תורה. אמרתי לו: 'הרב רוצה שאני אזכה את הרבים? אין בעיה. אני אלך לחלק חוברות, ספרים, אעבור בית בית. אעשה מה שהרב יגיד'.

"הרב, שהיה קשוב אך נחרץ - חזר על דבריו, ואמר שכדאי  שאלך להקליט חומרים חדשים. שירים שיקרבו אנשים לה'. לימים, התברר שהחבר היה רק שליח משמיים כדי לעורר אותי לדבר הזה. החזרתי לו תשובה חיובית, אבל הוא מהר מאוד נעלם. עם זאת, בגלל שהרב דיבר על החשיבות שיש בזה, השגתי סכום כסף קטן והקלטנו אלבום. בס"ד יצאו בו 13 שירים שעשו המון טוב בעולם. שמעתי על דברים מדהימים שקרו בזכות השירים האלה".

מעניין, שתף אותנו.

"לפני כמה זמן עצר אותי בן אדם ברחוב. נראה חרדי קלאסי. אמר שהוא מאוד אוהב את השירים, וסיפר לי שכמה שנים לפני כן הוא טס להודו במטרה לפרוק כל עול. איכשהו הגיעו אליו השירים שלי, כשהיה בהרי ההימלאיה, והם חיזקו אותו מאוד. תקופה קצרה לאחר מכן הוא אסף את החפצים שלו וחזר לה' ולארץ. מעבר לזה, מישהי פעם סיפרה לי שהיא החליטה לעזוב את היהדות, לחיות ממש כמו גויה, כבר התחילה ללכת בכיוון, ובעקבות השירים שלי היא החליטה להישאר דתייה".

חילוני בתחפושת

יאיר אליצור, 30, נשוי ואב לארבע בנות, מתגורר בירושלים, מוזיקאי, לומד בישיבת 'חוט של חסד', מכהן בתפקידי ניהול שונים בישיבה, וכן חבר בצוות עורכי ספריו של הרב ארוש. "נולדתי למשפחה דתית לאומית מרחובות", הוא מספר. "הוריי פרסיים. בבית הייתה מסורת פלוס, אבל לא הרבה מעבר. אמא שלי לא הקפידה על כיסוי ראש, והייתה טלוויזיה בבית. למדתי בתיכון דתי, אבל עשיתי דברים שחילונים לא עושים. הייתי חילוני בתחפושת. שמרתי שבת פחות או יותר, אבל לא הייתה לי אמונה. אני חושב שבשנים האלה גם היה יותר קל לשמור שבת, כי לפני 15 שנה האינטרנט והפלאפונים לא היו חזקים כמו היום.

"ככה עברו השנים, וכשהייתי בצבא, על פניו היה נראה כאילו שיש לי הכל. הייתה לי תוכנית אישית ברדיו ששידר באזור המרכז והיה שייך לרשת ב', הופעתי עם אמני הראפ הכי גדולים בארץ עם חומרים מקוריים שלי, הייתי כתב וידאו של אתר 'נענע 10' שהיה מאוד חזק. בנוסף לכל זה, גם קיבלתי כחייל תפקיד חלומות בקריה, במרכז תל אביב. למרות כל זאת, ולעולם אני לא אשכח את זה, הייתי כל כך במצוקה עד כדי כך שפשוט לא הצלחתי להירדם בלילות".

מה הטריד אותך כל כך?

"על פניו היה לי הכל, אבל בתכל'ס לא היה לי כלום. ראיתי בעיניים שזה לא זה. ראיתי שאין לי התלהבות אמיתית. שאי אפשר לבנות עם זה חיים. היו לי מלא חברים, אבל הבנתי שאין לי אף חבר אמיתי בעולם. שאי אפשר לסמוך על אף אחד. שהעולם לא ידידותי. היו לי הרבה חרדות. הייתי מאוד עצבני. כל הזמן חשבתי מה יקרה, האם אצליח, לא אצליח. עכשיו, אגב, זה לא קיים אפילו כחוט השערה. עכשיו כשאני יודע שיש ה' בעולם אני יודע שהוא יעשה את הכי טוב בשבילי. הנה, למשל לפני כמה חודשים עשיתי הדסטארט. הוא נכשל, אבל זה לא מזיז לי. אני יודע שהכל לטובה מה' יתברך".

אני מתקשה להאמין שקבלת את זה לגמרי בשלוות נפש.

"זו האמת. אפילו לא התבאסתי קצת. אם זה היה קורה לי לפני התשובה – לא הייתי משתחרר מזה חודשים. בכלל, בחילוניות יש הרבה בעיות. אמנם היה לי כיף להיות חילוני בכמה מובנים צרים וזמניים, אבל כל הזמן הרגשתי הרגשה כללית של בעסה. חוסר סיפוק. חוסר הגשמה עצמית. הבנה של אין לאן לשאוף באמת. הרגשתי שהחילוניות פשטה את הרגל. שאין לה מה להציע.

"בתקופה ההיא", ממשיך אליצור, "נפגשתי עם המון אנשים מפורסמים. חלק גדול מהם אמרו לי שהחיים שלהם בזבל. ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כמותם. ניסיתי לחשוב לאן אני רוצה להגיע. מדי פעם, כשהלכתי לבית הכנסת ומישהו היה מדבר איתי על דברי תורה, הייתי טועם טעם של גן עדן. הבנתי שאני נמצא בגיהינום - ויש אנשים שנמצאים בגן עדן. לאט לאט הבנתי איך העסק עובד. הבנתי שמי שמתנהג כמו ילד רע כלפי ה' - חוטף כאפות. ומי שילד טוב מרוויח. בלי ה', אז מה אתה לכאורה מצליח ומרוויח כסף? הנפש לא מתרפאת מזה. תלך למסעדה טובה, למלון יקר, ואז מה?

"בהקשר הזה, של השגת אושר אמיתי, הרב ארוש מדבר איתנו שוב ושוב על כך שהדרך היחידה להיות מאושרים באמת זה על ידי קשר טוב עם ה'. כשמישהו דבוק בה' - כיף לו בעולם הזה. זה לא קל, כי לכולם יש התמודדות עם תאוות, אבל צריך להתפלל על זה. לדבר על זה עם ה'. להגיד: 'אבא תעזור לי להתקרב אליך. תעזור לי לנצח את התאוות שלי שמרחיקות אותי ממך'. אפשר גם לשיר על קרבת ה'. כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים. נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך. ועוד שירים מתוקים, לא חסר ברוך ה'.

"מעבר לזה, חשוב לדעת שבן אדם לא יכול להשיג את כל התאוות שלו. ממון, נשים, כבוד, וכו'. ולכן אם ינסה להשיג אותן – ישאר תמיד מתוסכל. אבל כשבן אדם רודף אחרי ה' – ה' פותח לו ומקרב אותו. כך, בעבודה מתמדת, אפשר להתקרב לה' יותר ויותר – ולזכות באושר אמיתי".

הצעת שידוך מפתיעה

לאחר שתחושות קשות הציפו אותו בימים, ומחשבות טורדות הדירו שינה מעיניו בלילות, החל אליצור, כך לדבריו, לחפש את נקודת האמת בחייו. על מהלך זה הקשתה העובדה שדווקא מבחינת הצלחה חומרית – הגיע הוא לשיאים נחשקים. "בתקופה ההיא", אומר אליצור, "שירתי כראש לשכה של סגן אלוף בקריה, בלב תל אביב. לקראת סוף השירות, אחרי שהתחזקתי, העבירו אותי לתפקיד עוזר הרב של תל השומר, אבל אז עוד הייתי בקריה.

"בנוסף לזה, מבחינה מוזיקלית הייתי בשיאי. יצרתי המון, והופעתי עם אמנים נחשבים ומוכרים. כל מי שהיה משמעותי אז בסצנה של הראפ.

"בנוסף לזה שפה ושם למדתי תורה וראיתי שזה מחייה לי את הנפש, הגיע אליי ספר של הרב ארוש, 'בגן האמונה', ובעקבות דברים שלמדתי בו – התחלתי יותר ויותר להתפלל לה'. פשוט לדבר איתו. תוך תקופה קצרה ראיתי שה' פשוט נותן לי את מה שאני מבקש. שהוא ממש מאיר לי פנים, בהשגחה פרטית פלאית. זה היה חזק עד כדי כך שלא היה נעים לי להיות כפוי טובה ולעשות לו צרות. כלומר לא לשמור מצוות. אמרתי לעצמי - אם ה' כל כך טוב אליי, ועוזר לי כל כך הרבה, למה שאני אהיה רע איתו?"

אז מה עשית?

"התחלתי ללמוד יותר ויותר, וליישם, עד כמה שיכולתי, את מה שלמדתי. התחלתי להשתדל לשמור נגיעה, לשמור עיניים, ובכללי לעשות פחות לעשות עבירות. זה לקח הרבה זמן, אבל זה קרה. זמן קצר לאחר מכן שמתי כובע מצחייה, שלא יראו שיש לי כיפה, והתחלתי לגדל זקן. בחודשים הראשונים המשכתי לעבוד במה שעבדתי, אבל זה כבר היה ממקום אחר. חשבתי גם הרבה על איך להינצל מעבירות, ולכן סירבתי לכל מיני דברים שבקוש ממני לעשות, ובמקביל חשבתי על איך אוכל להשפיע טוב. למשל, בהקשר הזה, כשהיו מדברים בתוכנית שלי ברדיו לשון הרע - הייתי מנסה להעביר נושא.

"כמה חודשים אחר כך השתחררתי, ואמרתי לעצמי שאם יש ה' בעולם, כפי שגיליתי, אז אני רוצה ללכת עם זה עד הסוף. הגעתי לישיבת 'חוט של חסד', והתחלתי ללמוד שם. מטבע הדברים, כשראו בישיבה שאני בתהליך רציני – חשבו שכדאי שאכיר מישהי למטרת שידוכין. ובאמת, יום אחד הרב שלום קרא לי אליו והציע לי להכיר את מי שלימים תהיה אשתי. נפגשנו חמש פעמים והחלטנו להתחתן.

"המשכתי ללמוד בישיבה, ואחרי כמה שנים הציעו לי לסייע בעריכת הספרים שהישיבה מציאה. כשהופעתי בעבר במועדונים בתל אביב, לא יכולתי לחלום שיום יבוא ואערוך את ספריו של הרב ארוש. אבל החיים מזמנים הפתעות, והנה – אני גם שוב עוסק במוזיקה, בנוסף לכל שאר העיסוקים שאני עושה. כבר אחרי הדיסק הראשון ראיתי שהשירים עושים מאוד מאוד טוב לאנשים, ואני מנסה להמשיך בדרך הזו. יש אנשים שאוהבים את השירים שלי, ומתחזקים מהם, אבל הם לא יודעים שלמרות שאני עובד ומפרנס את משפחתי, אני לא יכול לממן הוצאה של אלבום לבדי, בטח לא באיכות גבוהה כמו שאני חושב שכדאי. אני מקווה שתימצא הדרך להשגת התקציב, בעזרת שליחים נאמנים למקום, ושאוכל בעזרת ה' למלא את אחד הייעודים המרכזיים של חיי. למוזיקה יש כוח אדיר, ויש עוד כל כך הרבה מה לעשות".