איך מרגיש ילד בעל קשיי וויסות?

במאמר זה נרחיב על אודות מצבו הרגשי של הילד החי תחת השפעתו של קושי בוויסות.

רגע לפני שנתחיל, הורים לילד בעל קושי בוויסות, שימו לב: הילד שלכם לא רק קורא את הדברים הכתובים כאן, אלא חי אותם מדי רגע ורגע, וזה קשה יותר. אתם מסוגלים אולי לשכוח את הקושי לזמן-מה, אבל ילדכם חי את המציאות כל הזמן ואינו יכול לחמוק ממנה...

ילד שחווה את הדברים על בשרו אינו מסוגל להבין את עצמו לבד, כי עדיין אינו בשל נפשית די הצורך; אבל הקורא הבוגר יכול להבין את התחושות ואת הקשיים – מה שמעצים את היכולת שלו להתמודד בעצמו ואף לעזור לילד המתקשה. משום כך רבה מאוד החשיבות של הקריאה הזו. אפילו רק תדעו ותבינו יותר את הקשיים, כבר תהיה בכך תועלת גדולה בעבורכם ובעבור ילדכם.

קשיים רגשיים והתנהגותיים, כפי שיפורטו להלן, הם חלק בלתי נפרד מבעיית הקשב והריכוז ומהווים חלק מהאבחנה המבדלת שלה. בעיית קשב וריכוז בלתי מטופלת עלולה לגרום לקשיים הרגשיים האלה. עם זאת, יש לזכור כי לעתים יופיעו קשיים מעין אלה במקביל לבעיית הקשב והריכוז, אך ללא קשר אליה. כמו אצל כל אדם, עלולות להופיע גם אצל בעלי בעיות הקשב והריכוז בעיות רגשיות שנובעות מסיבות אחרות, כגון רקע משפחתי בעייתי.

המצב הרגשי הבסיסי

אדם המתמודד עם קושי בוויסות דומה לאדם חשוב שנאספים סביבו אנשים לעצה ולתושייה, ואין שומר בשער אשר יוכל לעצור את הפונים ולומר: "עכשיו כבודו עסוק, אי אפשר להיכנס אליו".

כאשר מוצב שומר בשער, האיש החשוב, רופא או רב למשל, יוכל להסכים לקבל אנשים או לסרב לכך, לפי המצב ולפי כוחותיו. הוא יוכל להשאיר פנאי לעצמו ולצרכיו הפרטיים. ללא שומר, חדר העבודה שלו יהיה גדוש באנשים באופן תמידי. גם כשירגיש מותש, לא תהיה לו שום ברֵרה; הוא לא יוכל להניח לעצמו אף לא לרגע אחד, ויהיה נתון ללחץ הקהל במשך עשרים וארבע שעות, בלי שום הפסקה.

אדם שבמוחו ההורמונים שומרי השער אינם מתפקדים היטב, אינו יכול לארגן את מוחו ולהשליט בו סדר, והקולות צועקים אצלו עשרים וארבע שעות ביממה. הוא אינו יכול לעשות שום פעולה ולקדם שום עניין. כשהוא רוצה להתחיל לפעול בעניין כלשהו, מיד מתעוררים בראשו קולות הצועקים ומנסים למשוך לכיוון שונה: "למה לעסוק עכשיו בזה?" הם מתנצחים, "תעסוק בעניין אחר דווקא!"

כאשר אדם בעל קושי בוויסות מבקש לסגור את הדלת בפני הגירויים הבלתי רצויים, אין לו כל אפשרות לעשות זאת, משום שאין במוחו דלת כזו. כשהוא דורש מעצמו להתרכז, זו דרישה שאין לו שום כוח לעמוד בה.

אפשר לדמות את התחושה לתחושתו של אדם המשוחח בטלפון הנייד הצמוד לאוזנו, בעודו צועד ברחוב סואן כשסביבו בליל של קולות. בתוך הרעש והקולות שברקע, עליו לאמץ את שמיעתו כדי להצליח להבין את המילים הבוקעות מתוך האפרכסת. לא תמיד הוא יצליח בכך. אם הקול מן העבר השני של הקו אינו בעוצמה מספקת המאפשרת לו לגבור על הקולות האחרים, אי אפשר יהיה לקלוט אותו. בדיוק כך חש אדם המתמודד עם קושי בוויסות. הוא מוצף גירויים רבים, ובכל עת שירצה לעסוק במשהו, עליו להתחבר אליו חרף כל הגירויים האחרים. הוא מוכרח לאלץ את עצמו להישאר ממוקד בתוך כל המהומה, פעולה שהיא לא פחות ממפרכת עבורו.

מסיבה זו, פעמים רבות הקשב והריכוז שלו נפגעים באמצע ביצוע פעולות. תוך כדי קריאה, הוא מאבד לפתע את הקשר עם הטקסט שהוא קורא, בעקבות מחשבות אחרות שגוברות עליו. נתק כזה יכול להתרחש אפילו כשהוא שקוע בספר שמעניין אותו. לפתע הוא מוצא את עצמו קורא ואינו יודע מה התוכן, אינו מפנים את משמעותו. הוא רואה את המילים בעיניו, אבל חושב על עניין אחר. בשל הקושי לשמור על מיקוד המחשבה בזמן קריאה, הסובלים מן הקושי נוהגים לדלג על קטעים שנראים להם מעניינים פחות או שנראה להם שהבינו את תוכנם בכלליות. קשה להם לגבור על הגירויים כשאינם עוסקים בדבר המעניין אותם במיוחד.

שלל הרעיונות היצירתיים והמעניינים שאנשים בעלי קושי בוויסות בורכו בהם, גוררים עמם קושי רגשי נוסף. ראשם של בעלי הקושי בוויסות פורה וגדוש מאוד, אולם הרעיונות נעלמים ואובדים מהם בשל הזיכרון החלש. הצפת הגירויים מטאטאת אותם החוצה מן המודעות, ובמקומם נותרים תסכולים גדולים, צער וכאבי לב.

כל אלה גורמים למצב רגשי מתוח, מבולבל, עמוס, דרוך ומתוסכל באורח קבע. כזו היא חוויית החיים הקבועה של מי שמתמודד עם הקושי. זהו המצב הרגשי הבסיסי והראשוני שנובע ממאבקיו הרגשיים והמחשבתיים עם עצמו; זאת בנוסף להשפעת הסובבים – דעותיהם, דרישותיהם והמשובים המתקבלים מהם.

 השפעתו של המצב הרגשי על הלימודים

כאילו אין די בהפרעת הקשב והריכוז כשלעצמה, נוסף אליה גם המצב הרגשי של הילד ופוגע עוד ביכולת הלימודית. ייאוש, תחושת דחייה וחוסר אונים – כולם מתקבצים יחדיו והופכים את הלימודים לעול כבד, שמעיק גם מבחינה רגשית.

ילד שסובל מקשיי קשב וריכוז מגיע אולי אל הלימודים מדי יום ככל חבריו, אולם אצלו קורה הדבר רק משום שהוא נתון למָרוּת הוריו ומחויב לציית להם.

בפועל, אף כי הילד יושב בשיעורים, במחשבתו הוא אינו נמצא שם כלל. קשיי הקשב והריכוז הבסיסיים, בתוספת המצוקה הרגשית, הצער, הכאב וחוסר התקווה, ממלאים אותו מבפנים עד אפס מקום. הילד נאלץ לשבת בשיעור, אסור לו לזוז או לדבר כאוות נפשו, והרי הוא יושב ובוהה בספר שלפניו או בלוח, בלי להבין ובלי לקלוט דבר. אף מילה מן החומר הנלמד אינה חודרת את הבועה העוטפת אותו, או שחלק מהמילים חודרות, אבל השאר הן כטרטור של מנוע מכונה חסר משמעות. בתוכו בוער הרצון לברוח משם. בכל מאודו הוא מצפה להפסקה, ועוד יותר מכך – לרגע שבו יסתיים יום הלימודים והוא יוכל להשתחרר מהכבלים ולשוב לביתו.

הספר ''ADHD - להכיר ולהצליח''

תאר לעצמך ילד אשר מצליח להתגבר על כל המכשולים הרגשיים הללו, מצליח להתרכז ברמה מסוימת, ללמוד חלק מן החומר, להשקיע, להבין, להתעניין. איך ירגיש ילד כזה, כשאחרי כל טרחתו ידרגו את ההשקעה שלו על ידי ציונים, והוא ידורג ברמה נמוכה בהשוואה לחבריו?

הילד למד והשתדל כל כך, נלחם בכל כוחו נגד ההסחה, בכוחות על-אנושיים החזיר את ריכוזו, פעם אחר פעם, אל החומר הנלמד – ובסופו של כל התהליך, כשהגיע אל המבחן, פרח החומר מראשו כתוצאה מן הזיכרון הקצר החלש שלו. הוא מתמודד עם אכזבתו ועם כאבו, ובסביבתו אף אדם אינו מכיר בהשקעה האדירה והמתישה שלו, ויש שעוד מזלזלים! אחרי כל זאת טוענים בפניו: "שוב לא למדת כלום. לא הקשבת מספיק. חבל שלא התאמצת יותר!"  

העולם הרגשי במוסד החינוכי

מטבע הדברים, הקשר של בעל קשיי הקשב והריכוז עם מוריו ועם לימודיו כרוך בעיקר בחוויות שליליות.

באופן כללי, מורכבות שעות הלימודים משני חלקים: הן כוללות חוויות חיוביות, כגון הצלחות שהביאו בכנפיהן חיזוקים ומחמאות, תחרויות המאתגרות את הילדים, סיפוק של הילד כשהוא מבין רעיון, חיי חברה בריאים; ומנגד, יש גם חובות ואיסורים שילדים כפופים להם, כגון כללי הכיתה וסדרי המסגרת.

ילד שאינו סובל מקשיי קשב וריכוז, חווה בלימודים חוויות חיוביות וגם שליליות. הוא חווה הצלחות, מחמאות וחיי חברה, ומוכרח גם להיכנע לכללים אשר אינם מאפשרים לו לעשות כרצונו בכל עת. אמנם החוויות השליליות אינן נעימות לעתים, אבל החוויות החיוביות מאזנות אותן ונותנות כוח לילד. הילד מקבל את כללי הכיתה, משום שהוא מבין שבלי החוקים לא יוכל ללמוד ולהגיע גם להישגים ולהצלחות שהוא מכיר ונהנה מהם.

אולם ילד בעל קשיי קשב וריכוז חווה מעט חוויות חיוביות. תחושות ההצלחה שלו נדירות לעומת הביקורת הרבה שנמתחת עליו. בנוסף לקשיי הוויסות הכללי, המקשים עליו ליהנות מן הלימודים, הוא סובל גם מהערות וגערות מהמחנך כמו "שב!" "אל תנדנד את הכיסא!" "אל תדבר עם השכן!" "הסתכל לתוך הספר!" המחנך רק מבצע את עבודתו, הכוללת שמירה על הכללים ועל המשמעת. ייתכן שהוא פונה באופן דומה גם לילדים אחרים, אולם בניגוד להם, לילד הסובל מקשיי קשב וריכוז אין מאגר של הצלחות ועידוד שיאזן את השלילה הזו.

ילד בעל קשיי קשב וריכוז נזקק לכוח עצום פי כמה וכמה מזה של כל ילד אחר כדי שיהיה מסוגל לעמוד בכללי הכיתה. אולם במקום לזכות ממחנכיו לחיזוקים חיוביים מרובים פי כמה מאלה שכל ילד אחר זוכה להם, הרי שכמות החיזוקים שהוא זוכה להם מעטה לאין שיעור מאלה שזוכה להם כל ילד אחר! הצלחות אין לו, מחמאות אינו מקבל, החוויות השליליות שהוא סופג הן רבות מאוד, ולעומתן אין חוויות חיוביות מאזנות.

פעמים רבות אפשר לתלות את הקולר בהורים שלא פנו לאבחון מסודר שיגדיר את הגורם לקשייו של הילד. יש הנמנעים מאבחון כזה משום שהוא יקר לכיסם, יש שאינם מודעים או אינם חושדים שלילדם האהוב יש בעיה הדורשת טיפול, ומייחסים הכול לאופיו או לרגישותו, ואולי יש נימוקים אחרים שמונעים מהורים להשיג את האבחון האיכותי ביותר.

לעתים הילד נשלח לאבחון והוריו מקבלים המלצות מתאימות, אולם ההורים בוחרים שלא לטפל בו בהתאם להמלצת המומחים ולא לשלוח אותו לעזרה מקצועית רשמית, בשל חששות בלתי רלוונטיים, כגון פגיעה בשידוכים.

ילד הסובל מקשיי קשב וריכוז אינו יודע להסביר את מצוקתו, לתאר אותה או להבין אותה. עזרה בלתי מקצועית אינה יכולה להועיל לו.

הורים הבוחרים שלא לאבחן או שלא לטפל, צריכים לזכור שהילד משלם מחיר מדי יום, מדי רגע. מצבו עלול להחריף. הוא סובל מן הסביבה, מהחברה, מהמחנכים, מההורים ומהאחים. איש אינו שומע את זעקתו. כל יום מחדש הוא מנסה להיות "ילד טוב", להקשיב בשיעור, להיות שקט ושלֵו כמו כל האחרים – ושב ונכשל. ההורים, המתמודדים עם ילד שאינו נראה כמו שחלמו, פורקים את התסכול, מטבע הדברים וללא כוונה רעה, על נפשו הרכה של הילד, הלכוד ללא מוצא...

האם יש מחיר לסבל כזה? האם ראוי כל שיקול אחר לעמוד למולו?

השפעת הרגשות על העתיד

כפי שאמרנו, הדרך היחידה של הילד להתרכז בשיעור ולהבין, היא דרך התעניינות בחומר הנלמד. איך נוכל לצפות ממנו להתעניין, אחרי דחייה שהוטבעה בו כלפי לימודיו לאורך שנים רבות? אחרי שהוכרח לשבת במשך שעות על גבי שעות מול חומר שלא אמר לו דבר, נוצר בלבו רגש הגרוע פי אלפיים מזה שלך, האדם הבוגר שישב פעם בשנה בשיעור אסטרונומיה, על פי תרגיל הדמיון שהצענו.

במשך שנים הצליחו להחדיר בילד שנאה עמוקה כלפי הלימודים. ילד שרוב לימודיו הם יהדות, עלול לפתח טינה גם כלפיה. אם הוא נשאר קשור אליה, ולו ברמה מסוימת, מגיע לו כל הכבוד. האם אנחנו, לו היינו במצבו, היינו טובים ממנו?

יש אנשים שאינם מבינים מדוע ראוי לרחם על אלה שאינם לומדים, או עוד יותר מכך – על אלה שנשרו מן המסגרת. סבורים הם שהנערים הללו ראויים לכעס, שהבחירות שלהם מקוממות. ובכן, הם רואים אותם בסוף הדרך, אולם אני יודע איך נראו כאשר היו עדיין בתוך המערכת. אני רואה אותם שם, זועקים לעזרה שנים על גבי שנים, ואיש אינו מסוגל לשמוע את זעקתם. היודעים כולם מה מונח מאחורי הבחור ה'נושר' הזה?! וכי סתם כך נשר פתאום? הלא מתוך פריקת העול שלו בוקעת צעקה גדולה כל כך, שראויה להדהד מסוף העולם ועד סופו!

כשאני משוחח עם הנערים הללו שבגרו, אני מוצא שאינם מסוגלים להביט אל הילדות של עצמם בחיבה. הם שונאים את עצמם, את אופיים, את אישיותם, את התנהגותם; הם מלאים האשמה עצמית, וכל אחד מהם בטוח שהוא האדם הגרוע בתבל.

כשבעלי קושי בקשב ובריכוז, כלומר: בוויסות כללי, מבינים ויודעים להגדיר נכונה מה הן חולשותיהם ומה הן העוצמות שלהם, הם מתחילים להבין, לאהוב ולקבל את עצמם. הם מביטים בדרך שעשו לאורך כל השנים, מחבקים את עצמם וחשים מעֵין אֵבל על כל אותן שנות חיים של האשמה בלתי הוגנת. עם הכעס שחדל לבעבע בהם, הם חוזרים לאהוב את הלימודים. אם הם נערים שהתענו בלימודיהם בישיבה ונואשו מהיהדות בשל כך – הם קמים ושבים אליה מרצונם, איש-איש לפי מצבו הנוכחי ולפי כוחותיו.

למי שעיסוקו הוא חינוך או הוראה, קל יותר להיצמד לכללים המקובלים, לדרוש את הדרישות הרגילות בכל תוקף, ולהתעקש על דרכו. אולם האדם אינו תפוח אדמה שאפשר לחתוך לחתיכות לפי מידת הפתח של מעבד המזון, כך שאם אין מצליחים לדחוף פלח אחד פנימה – חותכים ממנו עוד, והוא נכנס. את האדם אי אפשר לחתוך ולהתאים לשיטות הוראה כלשהן. אדם הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ועלינו לכבד את אישיותו האינדבידואלית ולקדם אותו לפי מה שהוא, לפי הנשמה שניתנה בו ולפי הכלים שהוענקו לו. "חנוך לנער על פי דרכו".

סדר ברגשות

נסכם בקצרה חמישה תסכולים רגשיים האופייניים לבעלי קושי בוויסות.

1. חרטות ואשמה – בעל הקושי בוויסות מרבה בתגובות בלתי ראויות, מילוליות או פיזיות, שסיבתן דחף אימפולסיבי. בעקבות זאת הוא מלא חרטות ורגשי אשמה. חוויית החרטה החוזרת גורמת לעתים לדיכוי של הדחפים, ולעתים להפך – מביאה להכחשת האשמה, לדיכוי ייסורי המצפון ולשחרור מוגבר של הדחפים.

.2 נטילת אשמה מוגזמת – עקב התפיסה העצמית השלילית ובעקבות חוויות קודמות, בעל הקושי בוויסות נוטה לפרש קשיים ומצוקות שמתרחשים בסביבה החברתית או המשפחתית שלו, כולל בין הוריו, כאילו הם באשמתו; זאת בין אם אלה אכן קשורים אליו ובין אם לאו.

3. חוסר אונים – בעל הקושי נוכח בחוסר הצלחתו לעמוד בהבטחות שהבטיח לעצמו או לאחרים, וחווה כישלונות חוזרים ונשנים למרות הרצון והמאמץ שלו. החוויה החוזרת מפורשת אצלו כחוסר שליטה עצמית וגורמת לתחושה של חוסר אונים.

4. בלבול בהכרת כוחות ומסוגלות עצמית – בעל הקושי מרגיש שקיימים אצלו מסוגלות וכושר הבנה, אך המסר המשודר מהסביבה מלמד אותו כי הוא חסר יכולת, לפחות בתחום הלימוד. הוא מרגיש שאין לו דרך להוציא אל הפועל את כישוריו, ומתחיל לפקפק אם היכולות אכן קיימות אצלו.

5. בלבול בשיפוט העצמי – לבעל הקושי יש שאיפה להיות טוב ומוסרי, ומנגד מופיעים אצלו דחפים בלתי רצויים שהוא אינו מצליח מצליח לשלוט בהם. בעקבות זאת נוצר בלבול בתפיסה העצמית שלו מבחינה מוסרית וערכית.

מתוך הספר "ADHD - להכיר ולהצליח", הספר זוכה פרס שר הבריאות בתחרות הספרים. בקרוב יצא גם בשפה האנגלית.