הזמרת שניצלה בנס משריפה, בפוסט מצמרר: "תינוקת בת שבועיים הייתה לי על הידיים"

שלושה ימים בלבד לאחר הטרגדיה הנוראית בצפת, בשריפה שגבתה את חייו של פעוט בן שלוש ז"ל - מפרסמת הזמרת ציפי קולטניוק פוסט מצמרר בעמוד הפייסבוק שלה - על נס הצלה פרטית. "ברוך הגומל לחייבים טובות", היא פותחת ומתחילה לתאר את הלילה שעבר עליה ועל משפחתה. "אמש, ממש לפני שנרדמתי, נכנסתי לכתבה על השריפה המזעזעת בצפת. קראתי על הבית שבער כולו בשניות, ועל הילדים שאחד מהם נפטר והשני נפצע. 

"קריאת שמע, ספירת העומר ונרדמתי מוקדם. יודעת שמצפה לי לילה מענין עם ליבי שהזמנים אצלה עדיין הפוכים".

ליבי היא לא אחרת מאשר התינוקת החדשה שנולדה לקולטניוק ובעלה, רק לפני שבועיים. "באיזור 12 בלילה התעוררתי מצעקות. 'תצאו מהבניין, הבניין שלכם בוער'. לרגע חשבתי שזה חלום בעקבות הכתבה שקראתי, ואז שמעתי את בעלי מעיר את הילדים בלחץ, והבנתי שזה אמיתי".

קולטניוק אחזה בתינוקת ורצה לקומה למטה - רק שם, כשפתחה את דלת הבניין, הריחה וראתה את העשן. "אחת השכנות צעקה שמסוכן לרדת כי האש כבר בחדר המדרגות. אני סוגרת את הדלת עם תינוקת בת שבועיים בידיים, ומסתכלת לעבר החלון במטבח - שפונה לרחוב. לשניות עוברת לי מחשבה מצמררת: אנחנו כלואים בקומה שלישית והאש כבר אוחזת בבניין, ומה יהיה? שוב פתחתי את הדלת וראיתי שהשכנים יורדים. ירדנו במהירות גם אנחנו, ליבי על הידיים שלי ישנה. כולנו יחפים. הילדים עם פיג'מות, אחד בלי כיפה".

מהבניינים הסמוכים כבר נראו אנשים נוספים שהתגודדו ברחוב, כולם מפוחדים וחושבים על התרחיש שעלול להתפתח. האש כבר הפכה לגדולה ומאיימת, ופגעה בדירות של הקומה הראשונה. "הלב דופק במהירות. ממש סרט באמצע הלילה, אבל הוא אמיתי. מספיקים להוציא את הרכב מהחניה שניה לפני שבזה אחר זה מגיעים רכבים של משטרה, אמבולנסים, ואז הכבאיות המיוחלות.

"אני מכניסה את כל הילדים לרכב, סוגרת את הדלתות ונושמת לרווחה. הבית לא מענין אותי. העיקר שכולם פה. הילדים מבוהלים. אנחנו לוקחים אותם לישון אצל חמותי ובעלי חוזר לראות מה עם הבניין. ליבי עדיין ישנה, לא מבינה בכלל איזו דרמה מתחוללת סביבה. אני יושבת לידה אחרי שהשכבתי את הגדולים יותר, וחושבת על זה שהבית שלי שאני כל כך אוהבת ושיפצנו לטעמי עם כל התכולה שלו, ממש לא מזיז לי. הילדים ובעלי ואני בריאים ושלמים ב"ה".

בינתיים יוצא בעלה וחוזר כעבור שעה קלה עם בשורה טובה בפיו: האש כובתה ואפשר לחזור הביתה. "אפילו העשן לא כל כך נכנס, כי החלונות היו סגורים והבית ממוזג. בבית אנחנו לא מצליחים להירדם - משחזרים שוב ושוב את הנס שקרה, וכמה טוב שזה קרה מוקדם ולא באמצע הלילה. אני משחזרת שוב ושוב את השניות הבודדות והקשות האלה בהן חשבתי שהאש כבר התפשטה לחדר המדרגות ואנחנו כלואים עם כל הילדים בקומה שלישית".

כך עובר הלילה איכשהו, ובבוקר בעלה הולך לברך הגומל בבית הכנסת - אך היא לא נרגעת. "מסתובבת כבר יום שלם הפוכה מהחוויה, אבל מלאה בהודיה להשם ובהבנה מחודשת כמה כל החפצים שלנו חסרי ערך - אל מול המשפחה והחיים".