מבחן האמונה: האם מותר לכעוס לשם שמיים?

בְּהֶקְשֵׁר להַמְדֻבָּר בְּאוֹת זוֹ שֶׁגַּם בְּעִנְיְנֵי רוּחָנִיּוּת הַתּוֹצָאוֹת הֵמָּה מִגְּזֵרַת שָׁמַיִם- יְדִיעָה זוֹ תַּצִּיל אוֹתָנוּ מִפִּתּוּי גָּדוֹל שֶׁל הַיֵּצֶר וְהוּא לִכְעֹס "לְשֵׁם שָׁמַיִם".

יֵשׁ לָדַעַת, אֵין לִכְעֹס אַף בְּרוּחָנִיּוּת וְאַף שֶׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא (ברכות ה' ע"א) "לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע", הַדְּבָרִים אֲמוּרִים לְאָדָם שֶׁהוּא אָדִישׁ וְאָטוּם, וּלְכָךְ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא תִּתְעוֹרֵר- תַּרְגִּיז יִצְרְךָ הַטּוֹב, וּמֵאַחַר שֶׁאַתָּה הַמַּרְגִּיז יִצְרְךָ עָלֶיךָ הֲרֵי שֶׁאַתָּה שַׁלִּיט עַל רָגְזְךָ, כִּי הָעוֹבֵד עַל עַצְמוֹ לְהַרְגִּיז יִצְרוֹ עָלָיו וְלָצֵאת מֵאֲטִימוּתוֹ- שֶׁמְּצֻוֶּה הוּא עַל כָּךְ לְהַרְגִּיז יִצְרוֹ, בְּאֹפֶן זֶה הֲרֵי יְהֵא הוּא הַשַּׁלִּיט עַל כַּעֲסוֹ לִהְיוֹת שֶׁהוּא הַמַּפְעִיל אֶת הָרֹגֶז, אוּלָם רֹגֶז שֶׁהוּא טִבְעִי, וּכְכָל תּוֹפְעוֹת הַכַּעַס הַמְּצוּיוֹת אֵצֶל בְּנֵי הָאָדָם לִכְעֹס מִמִּקְרֵי הָעוֹלָם, בְּוַדַּאי אֵין מִדָּה זוֹ שֶׁל הַכַּעַס בִּשְׁלִיטָתָם, וְכַעֲסָם עָשׂוּי לְהַכְשִׁילָם בְּעָווֹן וּבְטָעוּת.

בְּפֶרֶק זֶה נָבִיא מַאֲמָרִים וְסִפּוּרִים שֶׁאֵין לִכְעֹס אַף לְצֹרֶךְ דְּבָרִים רוּחָנִיִּים. (מהספרים "סדרת המידות").

הַ"לְשֵׁם שָׁמַיִם" אֵינוֹ מַתִּיר כַּעַס

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם הֵחָלְצוּ" וְכוּ'. פֵּרֵשׁ רש"י: אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁמִּיתָתוֹ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, עָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אִחֵר. כְּלוֹמַר, כָּל זְרִיזוּתוֹ לַמִּלְחָמָה הָיָה בְּדִיּוּק בַּכַּוָּנָה הַהֲפוּכָה מִנְּגִיעָה עַצְמִית. כִּי הֲרֵי מִתּוֹךְ זֶה מְמַהֵר לְהָבִיא עָלָיו אֶת פְּטִירָתוֹ.

אוֹמֵר רַבִּי יוֹסֵף יוֹזְל הוֹרְבִיץ הַסַּבָּא מִנּוֹבַרְדוֹק: יָדוּעַ שֶׁאֵצֶל צַדִּיקִים יוֹם אֶחָד לִחְיוֹת, אֵין לְשַׁעֵר עֶרְכּוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ. אִם כֵּן נַבִּיטָה, כְּשֶׁחוֹזְרִים מֵהַמִּלְחָמָה, וּמֹשֶׁה רוֹאֶה שֶׁהִשְׁאִירוּ אֶת הַנְּקֵבוֹת בַּחַיִּים, וְאִם כֵּן לֹא נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה עֲדַיִן, וְיוֹצֵא אֵפוֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְמֹשֶׁה עֲדַיִן שְׁהוּת לִחְיוֹת, וּמָה עוֹשֶׂה מֹשֶׁה?- "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל... הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה" הֲרֵי זֶה כַּעַס בְּטָהֳרַת הַכַּוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְנָקִי מִכָּל פֵּרוּר וְאָבָק שֶׁל נְגִיעָה עַצְמִית.

וְאַף עַל פִּי כֵן, מְגַלִּים לָנוּ חז"ל, שֶׁגַּם עַל כַּעַס זֶה נֶעֱנַשׁ, וְנֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי כֵּלִים. וּמֵעַתָּה נַכְפִּיל בְּאַלְפֵי פַּעַם אֶת הַקַּל וָחֹמֶר, כַּמָּה יְכוֹלָה לִגְרֹם הַקְפָּדָתֵנוּ וְכַעֲסֵנוּ שֶׁמְּעֹרָב בּוֹ, אוֹ שֶׁכֻּלּוֹ "נְגִיעוֹת", כַּמָּה פּוֹגְמִים וּמַזִּיקִים הֵם. הוֹי, כַּמָּה הוֹרֵס הוּא הַכַּעַס! (חיי המוסר א', קע"ג. ועיי"ש בהמשך).

חִדּוּשׁוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ

אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה: לֹא תִּרְתַּח וְלֹא תֶּחְטָא (ברכות כט). מְפָרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים מִבָּבֶל: וַדַּאי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ אֵלִיָּהוּ לְצַוּוֹת לְאוֹתוֹ צַדִּיק לְרַסֵּן אֶת מִדַּת הַכַּעַס בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, שֶׁנֶּחְשָׁב כַּעֲבוֹדָה זָרָה. אֶלָּא חִדֵּשׁ לוֹ, כִּי בְּעֵת לָמְדוֹ לִפְנֵי הַתַּלְמִידִים, וְעָלוּל הוּא לָבוֹא לִידֵי כַּעַס, אַל יַתִּיר לְעַצְמוֹ הֱיוֹת וְכַעֲסוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּבְעֵסֶק מִצְוָה, אֶלָּא גַּם שָׁם זֶה מְגֻנֶּה. (רב פעלים, ברכות).

וְעוֹד מַעֲשֶׂה יָדוּעַ ממהרח"ו תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י הק', שֶׁפַּעַם רָאָה הָאֲרִ"י בְּמִצְחוֹ סִימַן עֲווֹן הַכַּעַס, וְאָמַר לוֹ שֶׁאַף שֶׁהָיָה זֶה לִדְבַר מִצְוָה שֶׁלָּמַד עִם אָחִיו וְקָצַף עָלָיו עַל שֶׁלֹּא הִקְשִׁיב לְלִמּוּדָיו, עִם כָּל זֶה הָיָה צֹרֶךְ לְתַקְּנוֹ כִּי פְּגָם הוּא. (שער רוח הקודש)

הַכַּעַס בְּעַרְבֵי פְּסָחִים

יִשְׂרָאֵל שְׂמֵחִים הֵם בַּמִּצְווֹת, וַחֲרֵדִים עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּם. וּבִפְרָט בַּאֲפִיַּת הַמַּצּוֹת, בִּעוּר חָמֵץ וְנִקְיוֹן הַבַּיִת בְּעֶרֶב פֶּסַח. וְכֵיוָן שֶׁגְּדוֹלָה הִיא הַחֲרָדָה הַזְּרִיזוּת וְהַזְּהִירוּת בְּמִצְווֹת אֵלּוּ, עֲלוּלִים מְאֹד לָבוֹא אֵפוֹא מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת- לְהִתְרַגְּזוּת וַהֲרָמַת קוֹל אִישׁ עַל אָחִיו כְּדֵי לְזָרְזוֹ, וְלִגְעֹר בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מָהִיר כִּדְבָעֵי. וְאוּלָם הַכַּעַס וְהַגְּעָרָה לְעוֹלָם אֲסוּרִים. וְאֵין לְךָ מִצְוָה שֶׁבִּגְלָלָהּ מֻתָּר לָאָדָם לָצֵאת מִגֶּדֶר שֶׁל מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, עַד כְּדֵי שֶׁתִּנָּטֵל מִמֶּנּוּ הֶאָרַת פָּנָיו וְיִכְעַס עַל הַזּוּלַת. וְלָכֵן הִזְהִירוּ חַכְמֵי הַנֶּפֶשׁ אֶת הָעוֹסְקִים בְּמִצְוַת חַג הַפֶּסַח, אַזְהָרָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁחֲלִילָה לֹא תְּהֵא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, שֶׁאַף הַכַּעַס חָמוּר כְּתַעֲרֹבֶת אִסּוּר חָמֵץ.

וְאָמַר צַדִּיק אֶחָד בְּדֶרֶךְ צַחוּת: לְפִיכָךְ נִסְמְכוּ הַכְּתוּבִים "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ- אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר" (שמות לד), לְהַזְהִירְךָ עַל הַכַּעַס בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, שֶׁהֲרֵי כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְאָמַר הַכָּתוּב כְּשֶׁאַתָּה בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר", אֲנִי מַזְהִירְךָ תְּחִלָּה- "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ", אַל תִּכָּשֵׁל בְּשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא בְּכַעַס הַדּוֹמֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה... (ספר התודעה עמ' ע"א).

לֹא תַּקְטִירוּ מִמֶּנּוּ

"כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'" (ויקרא ב). "שְׂאוֹר" הֵם שְׁמָרִים הַמַּתְפִּיחִים אֶת הָעִסָּה- רֶמֶז לַגַּאֲוָה. "דְּבַשׁ" סְתָם הוּא דְּבַשׁ דְּבוֹרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֶכֶּס (אֶרֶס) אוֹתִיּוֹת "כַּעַס", לְרַמֵּז לָנוּ כִּי שְׁתֵּי מִדּוֹת הַלָּלוּ גַּאֲוָה וְכַעַס, לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה', שֶׁאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה וְלִכְבוֹד ה', לֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּמִדּוֹת מְגֻנּוֹת אֵלּוּ. (רחמי אב).

אֶתְרוֹג פָּסוּל- וּמִדּוֹת מְהֻדָּרוֹת

לְרַבִּי יְחִיאֵל מִיכְל מִזְלוֹצ'וֹב הָיוּ תְּפִלִּין יְקָרוֹת שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירֻשַּׁת אָבִיו רַבִּי יִצְחָק הַמַּגִּיד מִדְּרוּהוֹבִיץ. תְּפִלִּין הַלָּלוּ הָיוּ יְקָרוֹת לוֹ מִכָּל יְקָר. חֲסִידִים הָעֲשִׁירִים רָצוּ לִקְנוֹתָן מִמֶּנּוּ בְּכֶסֶף רַב, וְהוּא לַמְרוֹת מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי הַדָּחוּק לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ מִמְּכִירָה זוֹ. אִשְׁתּוֹ הֵצִיקָה לוֹ מְאֹד מְאֹד מִדֵּי פַּעַם לִמְכֹּר אֶת הַתְּפִלִּין לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתָם, כִּי הָיוּ לוֹ גַּם תְּפִלִּין אֲחֵרוֹת לַתְּפִלָּה, אַךְ הוּא עָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא מְכָרָן.

שָׁנָה אַחַת לֹא הָיוּ אֶתְרוֹגִים בַּנִּמְצָא וְהִנֵּה הִגִּיעַ פְּרֹס חַג הַסֻּכּוֹת, וּבִזְלוֹצ'וֹב אֵין אֶתְרוֹג. בְּעֶרֶב הֶחָג, וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד הֵבִיא לִמְכִירָה אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר, וְדָרַשׁ בַּעֲדוֹ סְכוּם גָּדוֹל. נִמְלַךְ רַבִּי מִיכְל בְּדַעְתּוֹ, וּמָכַר אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל אָבִיו, וּבַכֶּסֶף קָנָה אֶת הָאֶתְרוֹג וּמִיָּד הָלַךְ לְבֵיתוֹ בְּשִׂמְחָה וְהָאֶתְרוֹג בְּיָדוֹ. וּבִרְצוֹנוֹ לְסַפֵּר לְאִשְׁתּוֹ עַל הַמְּצִיאָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ, כְּדֵי לְשַׁתֵּף אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָתוֹ וּלְהַרְנִין אֶת לִבָּהּ. אַךְ אִשְׁתּוֹ תַּחַת שִׂמְחָה, קָצְפָה עָלָיו מְאֹד, וְאָמְרָה: הַכֹּל אוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁהִנְּךָ צַדִּיק גָּדוֹל, אֲבָל אֵיזֶה צַדִּיק אַתָּה? קְשֵׁה לֵב וְאַכְזָר! בְּנֵי בֵּיתְךָ רְעֵבִים לַלֶּחֶם וּבְכָל זֹאת אֶת הַתְּפִלִּין הַמְהֻדָּרוֹת לֹא מָכַרְתָּ. אַךְ עַתָּה בִּשְׁבִיל אֶתְרוֹג יָפֶה כֵּן מָכַרְתָּ הַתְּפִלִּין? מֵרֹב בֶּהָלָה נָפַל הָאֶתְרוֹג וְנִטַּל הַפִּטָּם שֶׁלּוֹ וְנִפְסַל.

רַבִּי מִיכְל אַף הֶגֶה שֶׁל תְּלוּנָה לֹא הוֹצִיא מִפִּיו, וְאַף סִימָן שֶׁל קְפֵּידָה לֹא הֶרְאָה, אֶלָּא עָמַד וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תְּפִלִּין אֵין לִי! אֶתְרוֹג כְּבָר גַּם אֵין לִי! אֲבָל לִידֵי כַּעַס לֹא אָבוֹא, וְאֶת שְׁלוֹם בֵּיתִי לֹא אָפֵר! וַהֲרֵינִי מְקַבֵּל גְּזֵרוֹתֶיךָ בְּאַהֲבָה. בְּלֵיל הֶחָג נִתְגַּלָּה לוֹ אָבִיו הַמַּגִּיד בַּעַל הַתְּפִלִּין, וְגִלָּה לוֹ שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹן מֵאִי-קְפֵּידָתוֹ, עָשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, יוֹתֵר מֵהַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן שֶׁל קְנִיַּת הָאֶתְרוֹג בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ... (אגדה ומחשבה ביהדות ג' מפי האדמו"ר מהוסיאטין).

בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ

רַבִּי יַעֲקֹב יִצְחָק הוֹרְבִיץ הַמְכֻנֶּה "הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין", רָצָה פַּעַם לָקוּם בְּהַשְׁכָּמָה, יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַיָּמִים, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן אֵיזֶה עִנְיָן גָּדוֹל. צִוָּה לִבְנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁיַּקְדִּימוּ לוֹ אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. בְּנֵי בֵּיתוֹ מִשּׁוּם מַה הִתְעַצְּלוּ, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הִקְדִּימוּהָ, אֶלָּא הֱבִיאוּהָ מְאֻחָר מִתָּמִיד. וּמִכָּךְ נִגְרַם שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה כָּל תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַחוֹזֶה. פָּנָה וְאָמַר: מִן הָרָאוּי הָיָה שֶׁאֶכְעַס עַל בְּנֵי בֵּיתִי, אֲבָל חָשַׁבְתִּי, הֲרֵי כָּל כַּוָּנָתִי בַּקִּימָה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, הָיְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי, וְהִנֵּה גַּם עַתָּה- רְצוֹן קוֹנִי הוּא שֶׁלֹּא אֶכְעַס... (רחמי אב עמ' ח: ליקוטיי הרמ"ל).

בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן

וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בַּ"חוֹזֶה" מִלּוּבְּלִין, שֶׁמְּשַׁמְּשׁוֹ שָׁכַח לְהָכִין לוֹ עַל יַד מִטָּתוֹ מַיִם לִנְטִילַת יָדַיִם. בְּהָקִיצוֹ מִשְׁנָתוֹ וְרָצָה לִטֹּל, רָאָה שֶׁלֹּא הוּכְנוּ הַמַּיִם וְהֶחְלִיט לִנְזֹף בְּשַׁמָּשׁוֹ שֶׁעַל יְדֵי הַזְנָחָתוֹ הוּא מְבַטְּלוֹ מִנְּטִילַת יָדַיִם עַל יַד הַמִּטָּה. בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַס הַשַּׁמָּשׁ, נִזְכַּר בַּמַּאֲמָר חז"ל "כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה". אָמַר בְּלִבּוֹ: הַאִם כְּדַאי בִּשְׁבִיל נְטִילַת יָדַיִם לַעֲבֹר עַל אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה? עָצַר בְּרוּחוֹ וְלֹא נָזַף. (סיפורי חסידים, מועדים 27).

נִסָּיוֹן גָּדוֹל- בְּטַלִּית קָטָן

רַבִּי מָרְדְּכַי הָאַדְמוֹ"ר מִנִּישְׁכִיז, הִשְׁתּוֹקֵק לְהַשִּׂיג טַלִּית קָטָן מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבְקֹשִׁי רַב עָלָה בִּידֵי הַחֲסִידִים לְהַשִּׂיגוֹ. אַחַד הַתַּלְמִידִים אָמַר לָרַבִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְפֹּר אֶת הַטַּלִּית. הָרַבִּי הִסְכִּים וְנָתַן לוֹ לְתָפְרָהּ. אוֹתוֹ תַּלְמִיד קִפְּלָהּ כְּדֵי לַחְתֹּךְ אֶת בֵּית הַצַּוָּאר, וְטָעָה וְקִפֵּל אוֹתָהּ יוֹתֵר מֵהַצֹּרֶךְ, וְחָתַךְ שְׁנֵי בָּתֵּי צַוָּאר. כְּשֶׁנּוֹכַח מַה שֶּׁעָשָׂה, נִבְהַל וְנִזְדַּעְזֵעַ, וְגַם יָרֵא הָיָה מֵהַקְפָּדַת רַבּוֹ שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה טְרָחוֹת וְיֶגַע עַד שֶׁהִשִּׂיג טַלִּית מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו בָּא הוּא וְקִלְקֵל אוֹתָהּ לְגַמְרֵי. כְּשֶׁגִּלָּה הַתַּלְמִיד לָרַבִּי בְּפַחַד וּרְעָדָה מַה שֶּׁעָלְתָה בְּיָדוֹ, אָמַר לוֹ הָרַבִּי: מָה אַתָּה מְפַחֵד? הֲרֵי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ שְׁנֵי בָּתֵּי צַוָּאר לְטַלִּית קָטָן, הָאֶחָד- כַּנָהוּג, וְהַשֵּׁנִי- לְנַסּוֹת אֶת מָרְדְּכַי (הָרַבִּי) אִם יִכְעַס... (סיפורי חסידים פר' מטות).

מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה

מְסַפְּרִים עַל רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדְּל בַּעַל הַ"צֶמַח צֶדֶק" הָאַדְמוֹ"ר מִלּוּבָּבִיץ, כִּי מֵעוֹלָם לֹא כָּעַס, וְכַאֲשֶׁר בָּא הַיֵּצֶר וְהֶרְאָה לוֹ פָּנִים שֶׁל הֶתֵּר, שֶׁעַל דָּבָר כָּזֶה "מִצְוָה לִכְעֹס", עָמַד וְחָשַׁב: הֲרֵי עַל כַּעַס אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁהוּא מֵהָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵיךְ נֹאמַר עַל עֲבֵרָה שֶׁהִיא מִצְוָה? וְלֹא קְטַנָּה שְׁאֵלָה זוֹ מִשְּׁאֵלַת הֶתֵּר עֲגוּנָה וּשְׁאָר סְפֵקוֹת מְסֻבָּכִים, כִּי הֲרֵי עָלַי לְהַכְרִיעַ אִם בִּגְלַל "הַמִּצְוָה" מֻתָּר עָלַי לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה... וּבְוַדַּאי כִּי שְׁאֵלָה כָּזוֹ צְרִיכָה הַכְרָעָה וְעִיּוּן רַב. וְלָכֵן הָיָה מַצְרִיךְ עַצְמוֹ לְעַיֵּן תְּחִלָּה בְּשַׁ"ס וּבְשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְהָיָה אִם מָצָא אַחַר הָעִיּוּן שֶׁעַל דָּבָר זֶה מִצְוָה לִכְעֹס- כָּעַס. וּמֵעַתָּה יָבִין כָּל אָדָם מֵאֵלָיו, כַּמָּה יָכוֹל הָיָה לִכְעֹס, אִם עִיֵּן תְּחִלָּה בְּשַׁ"ס וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ... (תורת המידות עמ' רנח).

מַשֶּׁהוּ חָמֵץ וּמַשֶּׁהוּ כַּעַס

מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל הַגֵּר הָאַדְמוֹ"ר מִוִיזְנִיץ, וְנִזְהַר שֶׁלֹּא לִכְעֹס בְּכָל מַצָּב שֶׁהָיָה. וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁעַת אֲפִיַּת מַצּוֹתָיו בְּעֶרֶב פֶּסַח, רָאָה אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו הִתְקַצֵּף תּוֹךְ כְּדֵי זְרִיזוּת הָאֲפִיָּה. הוֹכִיחוֹ וְאָמַר לוֹ, כִּי גַּם עַכְשָׁו אָסוּר הַכַּעַס. הִצְטַדֵּק הָאַבְרֵךְ וְאָמַר: הֲרֵי חָמֵץ הוּא בְּמַשֶּׁהוּ וּבִשְׁבִיל כָּךְ אֲנִי כּוֹעֵס... הֶחְזִיר לוֹ הָרַבִּי: הַאֲמֵן לִי, מַשֶּׁהוּ כַּעַס גָּרוּעַ יוֹתֵר מִמַּשֶּׁהוּ חָמֵץ. (קדוש ישראל א', רמה).

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.