חדשות ומשמעותן: מיהו אביגדור ליברמן, שמטלטל לבדו את המערכת הפוליטית?

חידת ליברמן: קרוב ל- 25 שנה שאביגדור ליברמן נמצא בעמדות השפעה משמעותיות בחיים הציבוריים, והפרשנים הפוליטיים, עמיתיו למערכת הפוליטית – ולמעשה הציבור כולו – עדיין לא הצליחו לפצח את האיש. מה מניע אותו? לאן הוא שואף? ומדוע בימים האחרונים הוא קלע את ישראל למשבר פוליטי חסר תקדים בתולדותיה?

ליברמן, שנולד בעיר קישינב שבמולדובה בשנת 1958, עלה לארץ עם משפחתו בגיל 20. את מסעו בשדה המוקשים הפוליטי הוא החל בסוף שנות ה- 80 לצדו של בנימין נתניהו, שחזר לארץ לאחר כהונה כשגריר באו"ם והתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. בראשית שנות ה- 90 כיהן ליברמן כעוזרו של נתניהו, אז סגן שר החוץ. בשנת 1992, לאחר עליית מפלגת העבודה לשלטון, נבחר נתניהו לעמוד בראש הליכוד, ומינה את ליברמן למנכ"ל התנועה. במסגרת תפקיד זה הוא סייע בשיקום הליכוד. ב- 1996 נבחר נתניהו לראש ממשלה ומינה את ליברמן למנכ"ל משרדו. המרוץ של העולה הוותיק לצמרת הציבורית-פוליטית נקטע זמנית ב- 1998, כאשר נאלץ להתפטר מתפקידו בעקבות חקירות משטרתיות נגדו שלא הבשילו לבסוף לאישומים. יש שיטענו כי כאן ראשיתו של הקרע בין ליברמן ונתניהו, וליברמן – שלא סלח לו על חוסר הגיבוי – מחכה מאז לשעת הנקמה.

בתחילת 1999 הכריז ליברמן על הקמתה של מפלגת "ישראל ביתנו" וזכה עמה בבחירות ב- 4 מנדטים. בשנים הבאות הוא הספיק לחבור למפלגות הימין "מולדת" ו"תקומה" ולנתק את הקשר עמהן; לכהן כשר בממשלותיהם של אריאל שרון ואהוד אולמרט ולפרוש מהן; לכהן כשר החוץ בממשלות נתניהו שהוקמו ב- 2009 ו- 2013; לסכם עמו על ריצה משותפת של ישראל ביתנו והליכוד בבחירות 2013 ולפרק את השותפות הסיעתית כעבור פחות משנתיים. לאחר בחירות 2015 הודיע ליברמן ברגע האחרון כי לא ייכנס לממשלת נתניהו הרביעית, והותיר אותו עם קואליציה צרה של 61 חברי כנסת. למרות שלא בחל במלים קשות נגד נתניהו, הוא נכנס כעבור שנה לממשלה ומונה לשר הביטחון – תפקיד ממנו התפטר בנובמבר 2018.

מה ליברמן מרוויח מהמשבר הנוכחי?

תוצאות הבחירות לכנסת ה- 21 סיפקו לליברמן את ההזדמנות לחזור שוב למקום בו הוא אוהב להיות – במרכז העניינים. המשבר של הימים האחרונים חמק איך שהוא מתחת לרדאר של הפרשנים הפוליטיים, שהעדיפו להתמקד בהתנצחות בין הליכוד ואיחוד מפלגות הימין על תיק המשפטים. ליברמן ניצל היטב את שעת הכושר שניתנה לו. הוא הציג בפני הליכוד רשימה של דרישות אולטימטיביות, שכללה בין היתר את סוגיית חוק הגיוס. ליברמן מדגיש כי כבר בתחילת המשא ומתן הבהיר שאין בכוונתו לסגת מדרישתו להשלמת חקיקת החוק במתכונת בה עבר בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה. הוא טוען כי לא מדובר בנקמה אישית נגד נתניהו, אך בליכוד ובמפלגות החרדיות טוענים בגלוי כי המהלך שלו נועד להפיל את ראש הממשלה על רקע פרסונלי ואנטי-דתי.

לאורך שנותיו בפוליטיקה ליברמן מציג את עצמו כמי שאינו אנטי-דתי, וטורח לציין לא אחת כי בתו חזרה בתשובה. במהלך השנים הוא דאג לשמור על ערוצים פתוחים עם החברה החרדית, חלקם ידידותיים למדי. אך ברגעי משבר במתח שבין דת ומדינה, התבטאויותיו ומעשיו צורמים לאוזן הדתית והחרדית. כך, לדוגמה, בתחילת 2018 הוא תקף את חקיקת חוק המרכולים שקודם על ידי השר אריה דרעי. ליברמן לא הסתפק במחאות מילוליות. הוא הגיע בשבת לביקור מחאה מתוקשר במרכז קניות בעיר אשדוד, והביע תמיכה בעסקים הפתוחים בשבת בניגוד לחוק. על כך זכה לביקורת נוקבת מצדם של חברי כנסת במפלגות החרדיות. במשבר הנוכחי ליברמן הציג את עצמו כמי שהינו "בעד מדינה יהודית ונגד מדינת הלכה" ואמר כי לא יצטרף ל"ממשלת הלכה נטו". הוא הדגיש כי חוק הגיוס מהווה אומנם סמל, אך הוא מכוון הרבה מעבר לכך –"למנוע פגיעה בסטטוס קוו הקיים", כהגדרתו. במפלגות החרדיות תקפו את דבריו של ליברמן על רצונן לכאורה מדינת הלכה. "מעולם לא עלה על דל שפתינו או מחשבתנו לעשות פה מדינת הלכה", אמר חבר הכנסת משה גפני (יהדות התורה). "בקושי אנחנו מדברים על סטטוס קוו, שמשתנה לרעתנו. מאיפה הוא לקח את ההבל הזה?".

הסבר נוסף ל'רכיבתו' של ליברמן על הגל האנטי-חרדי ניתן למצוא באלקטורט המידלדל שלו. בבחירות האחרונות הצליחה ישראל ביתנו לעבור בקושי את אחוז החסימה עם 5 מנדטים, והזדקנותה של האוכלוסייה יוצאת חבר העמים עליה נשענת המפלגה לא מבטיחה לה עתיד ורוד במערכות הבחירות הבאות. על רקע זה, ייתכן וליברמן בוחר במודע להציג את עצמו כמי שעומד בראש מפלגת ימין ליברלית הנאבקת לשמר את 'מעוזי החילוניות', ובכך לקרוץ לקהל צעיר יותר.

כך או אחרת, המשחק על הסף שליברמן משחק עלול לחזור אליו כבומרנג. בהיעדר אופציה אחרת להקמת קואליציה, נתניהו נקט בצעד חסר תקדים – להוביל את המערכת הפוליטית לבחירות חדשות, חודש בלבד לאחר שחברי הכנסת הצהירו אמונים לתפקידם. ניתן גם להעריך בזהירות שליברמן לא ציפה למהלך הזה. בישראל ביתנו, על כל פנים, מקפידים לשדר חזות בוטחת, לפיה בבחירות הבאות הם יגדילו את כוחם. סקר שפורסם אתמול חזה כי המפלגה כמעט ותכפיל את כוחה, וכוח המיקוח הפוליטי שלה אף יגדל. אלא שסקרים – כפי שאמר ראש הממשלה המנוח, שמעון פרס – "הם כמו בושם, אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות". במפלגות הימין-חרדים, ששבעו מרורים מליברמן, שוררת תקווה כי במידה והבחירות אכן יוקדמו – ישראל ביתנו תיוותר מחוץ לכנסת, או שלכל הפחות נתניהו יוכל להרים כוסית לחיים עם קואליציה של 61 חברי כנסת לפחות שלא תצטרך להישען על תמיכתו של ליברמן.