יהודה שלזינגר: "אם החרדים היו עושים את מה שליברמן עושה - הרחובות היו בוערים"

כמעט בכל פעם מאז שנת 2009 שציפי לבני תקפה את החרדים או את הממשלה בטענה שהיא נסחטת על ידי החרדים, סיפר יעקב ליצמן כי עדיין יש לו את הפתק שממנו עולה שציפי לבני הייתה הנדיבה ביותר מכל ראש ממשלה, בתמורה להצטרפות שלהם לקואליציה בראשותה.

זו, למעשה, הייתה הפוזיציה החרדית כל השנים. לשון מאזניים, אלה שמכריעים, שצריך לרדוף אחריהם ולהציע להם תופינים על מנת שיהוו את הרוב הדרוש להרכבת קואליציה. בבחירות האלה זה השתנה. החרדים - או שהתבגרו, או שיש להם יותר מדי להפסיד, או שניהם ביחד.

המשבר הזה שינה את הפוליטיקה החרדית. החרדים הפכו מהסוחטים לנסחטים. ליברמן עם חמישה מנדטים מצליח להעמיד אולטימטום, לסחוט את החרדים עד הקצה וגם לגרור את המדינה לבחירות. כמו שליברמן עם חמישה מנדטים בלבד דורש תיק ביטחון וחוק הגיוס, החרדים טוענים כי עם ששה עשר המנדטים שלהם הם יכלו להודיע שהם מתנגדים לחוק הגיוס של מערכת הביטחון, ואם לא יובטח להם להביא חוק חדש - לא תקום ממשלה. אבל זה לא מה שקרה. הם עשו הכל, כולל הכל, כדי להגיע להסכמה.

ביום ראשון נאלצה מועצת גדולי התורה החסידית לצעוד לעבר ישיבה שכפה עליהם ליברמן, ולקבל את כל חוק הגיוס כהווייתו. את היעדים, את הסנקציות, את החשש מיום פקיעת החוק. הם השאירו לעצמם פינה קטנה שבה יכלו להיתלות – האם חלק מהחוק יעבור בחוק או בממשלה. אבל את המהות הם קיבלו.

בכלל, צריך לומר שבכל המשא ומתן החרדים לא הגזימו בדרישותיהם. הלך הרוח הציבורי אמנם העמיד אותם, כרגיל, בפוזיציית הסוחטים, אך המציאות הייתה שונה. ציירו אותם כאילו הם דרשו שכל הגברים ילכו עם ציציות והנשים יחויבו ללבוש שביס סטייל לינור אברג'יל, אבל זו לא הייתה המציאות. הם לא דרשו תקציבים נוספים, רק עדכון התקציבים הקיימים. הם גם לא ביקשו משהו חדש בעניין השבת, רק שמירת הסטטוס קוו כמו שהוא. אפילו בחוק הגיוס הם הלכו רחוק, הכי רחוק שיש עד קבלה היעדים, הסנקציות והשאר.

אם החרדים היו עושים את מה שליברמן עושה - הרחובות היו בוערים.

המאמר פורסם לראשונה ב'ישראל היום'