בלוטה קטנה וחשובה - תת פעילות בלוטת יותרת התריס

כבר יותר מפעם שמעתי ממטופלים שלי שמתמודדים עם היפופראתירואידיזם, את הסיפור הבא. בעודם מנסים להסביר למישהו את מחלתם ואת הצורך לאזנה באמצעות נטילת טבליות רבות במהלך היום ולעיתים בלילה, הם נתקלים בתגובה הבאה: אבל יש לי הרבה מכרים עם בעיה בבלוטת תריס, הם לוקחת כדור קטן בבוקר והכל בסדר. מקור הבלבול מובן, בלוטות שכנות: תריס ויותרת התריס, עם השם הדומה ומכאן הנטייה לחשוב שתפקידן זהה ומחלות תת הפעילות בהן דומות. לכבוד שבוע המודעות למחלת תת פעילות בלוטת יותרת התריס, להלן מספר עובדות על הבלוטה ומחלת חסר ההורמון שלה.

אז מהי המחלה?

בלוטת פראתירואיד (יותרת התריס) נמצאת בצוואר, מאוד קרוב לבלוטת תירואיד (מגן, תריס) ומכאן שמה. תירואיד ופראתירואיד שונות מאוד במבנה ותפקוד, אך עקב סמיכות והדמיון בשם, פעמים רבות מתבלבלים ביניהן. בגוף האדם לרוב ארבע בלוטות יותרת התריס והן לרוב נמצאות אחורית לתריס, כלומר לא נצפות ולא ניתנות למישוש בצוואר. 

התפקיד העיקרי של בלוטת יותרת התריס הוא ניהול מאזן הסידן בגוף, זאת באמצעות הורמון יותרת התריס אשר מופרש מהבלוטה. השפעת ההורמון תורמת לשמירת רמת סידן בדם ע"י גיוסו מהעצם ומניעת בריחתו לשתן. בנוסף, הוא  חיוני לפעילות תקינה של ויטמין די, אשר משמש שחקן מפתח בשמירה על רמת סידן תקינה. באופן תקין ובריא, כאשר הסידן יורד בדם, תאי הבלוטה חשים במחסור ומגיבים בהפרשת הורמון ה PTH  שמגייס את הסידן ממקורות שונים ומחזיר את רמתו בדם לתקינה. במחלה זו, הוא ישנה העדר יכולת של הבלוטה להגיב לירידה בסידן ע"י שחרור ההורמון. ולפיכך, מכאן ברור שהביטוי העיקרי של חסר בהורמון יותרת התריס הוא סידן נמוך בדם.

מי עלול לסבול מהמחלה?

את הסיבות לתת פעילות יותרת התריס ניתן לחלק לשתי קבוצות: מחלות מולדות ותופעות נרכשות. שלחלק הראשון, סידן נמוך מילדות ואילו בחלק השני, הדבר קורה בעקבות אירוע (רפואי לרוב). הסיבה השכיחה ביותר למחלה זו נובעת מנזק לבלוטות יותרת התריס אשר קורה בעקבות ניתוחים בצוואר (בעיקר ניתוחים בבלוטת התריס הסמוכה. יחד עם זאת, ישנם לא ממעט מקרים בהם תת פעילות יותרת התריס נגרמת מסיבה לא יודעה.

כיצד מאבחנים את המחלה?

חשד לתת פעילות יותרת התריס עשוי להתעורר באנשים שעברו ניתוחים בצוואר וכדומה. האבחנה, בנוסף לתלונות אופייניות שעשויות לכוון, תעשה ע"י בדיקה רפואית גופנית ובדיקות מעבדה.

ממה סובלים החולים במחלה?

אנשים עם סידן נמוך (היפוקלצמיה) עלולים לחוש נימול סביב הפה ובגפיים והתכווצויות שרירים. במקרים חמורים עלולים להתפתח אף פרכוסים (כמו אפילפסיה). לעומת זאת, אם היפוקלצמיה מתפתחת לאט והינה מתונה, יתכן ולא תהינה תלונות כלל. בנוסף, תת פעילות בלוטת יותרת התריס ממושכת עלולה לגרום לשקיעה של סידן בעדשת העין ולגרום לקטרקט ולעיתים למשקעי הסידן באזורים מסוימים במוח.

כיצד ניתן לטפל במחלה?

רוב התחלואה במחלה זו קשורה להיפוקלצמיה (רמה נמוכה של סידן בדם) ולכן, הטיפול העיקרי הינו בתכשירי סידן. חלק מהמטופלים נדרשים לנטילה של מספר לא מבוטל של טבליות סידן ליום. בנוסף, מרבית החולים יזדקקו גם לטיפול בויטמין די בצורתו הפעילה. בחלק מהמקרים יינתן גם ניסיון טיפול ע"י תיאזידים, משתנים שמשמרי סידן ומגנזיום.

אפשרות טיפולית נוספת, חדשה יותר, היא טיפול בהורמון ה PTH, המשלים את החסר. טיפול זה מיועד לאנשים הסובלים מהמחלה אשר אינם מאוזנים על טיפול בתוספי סידן וויטמין די. ההורמון ניתן בזריקה יומית ומאפשר לצמצם באופן משמעותי ובחלק מהמקרים אף להפסיק את התוספים השונים. טיפול זה הפך זמין בארץ לפני כשנתיים, אולם טרם נכנס לסל הבריאות.

לסיכום, חסר בהורמון ה PTH על רקע תת פעילות בלוטת יותרת התריס הינו תופעה נדירה עם קשת רחבה של ביטויים קליניים ומעבדתיים. אבחנה במועד וטיפול מותאם נכון עשויים לשפר את איכות החיים של חולים ולמנוע סיבוכים.

דר' ליאנה טריפטו-שקולניק - שרות למחלות עצם ומינרלים, מכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר.