רב הקהילה הספרדית באנטוורפן: "ביום אחד, כל חברי הקהילה סגרו את החנויות בשבת"

את הרב אבישלום קלאזן (55), רבה של הקהילה הספרדית באונטוורפן-בלגיה, קשה להשיג לשיחה בישוב הדעת. הקושי לא נובע מהיעדרותו הטכנית. להיפך, במרבית שעות היממה הוא נגיש מאוד לכל דורש, ולרוב ימצאו אותו במתחם הענק הממוקם בלב העיר הבלגית החביבה, "אוהל אברהם" שמו. אם הוא לא בלשכתו, בבית המדרש תמצאנו. אם לא בבית המדרש - בכולל, אם לא בכולל - בחדר האוכל, ואם לא שם, ינכח הוא בשיעורי התורה לילדים או בלימודי בר מצווה. ואם גם באלה לא תמצא אותו, סביר להניח כי יושב הוא לשיחה אישית באחד מהחדרים בבניין המרהיב שאותו הוא מנהל, שהפך לאבן קהילתית שואבת לכל יהודי אנטוורפן. רק בשעת לילה מאוחרת יתפנה הרב קלאזן לבית משפחתו, להניח ראשו על מצע וכסת כדי להשכים קום שוב בעלות השחר לפעילותו הרבנית והקהילתית. "אני די פעיל", הוא אומר ברהיטות דידקטית של מרצה מיומן. "צרכי עם ישראל מרובים, וצריך לתת מענה לכולם. אני חושב שכדי להראות את פעילותי באופן אישי באנטוורפן ובבלגיה, ואת פעילות הקהילה הספרדית התוססת הזו בעיר המונה מאות משפחות, אפשר פשוט להציב מצלמה שתתעד ביממה אחת הצצה לחיי הקהילה שלנו. לא יהיה משעמם".

מהסטנדר הליטאי לארמון מלוכני

המתחם, אשר בו מרוכזת כל הפעילות התורנית והתרבותית של יוצאי עדות המזרח באנטוורפן, נראה כמו דופליקט של ארמון מונרכי כמיטב הקלאסיקה האירופאית. הבניה הארכיטקטונית המהוקצעת, בית הכנסת והאכסדרה, אשר בה תלויים ציורים והומאז'ים שלא היו מביישים את טירת ווינדזור וצויירו על ידי אחד מגדולי אמני בלגיה, יהודי במוצאו, אומרים פאר וכבוד. הרב קלאזן, יהודי ממוצא תימני שגדל על ברכי אביו העניו, מורו ורבו, רב בשכונת קטמון בירושלים, והתחנך בישיבות הליטאיות אשר אורנמנטיקה (עיטורים ארכיטקטוניים) לא היתה בראש מעייני הסטנדר שלהם, מודע לדיסוננס: "למדתי", הוא מרצין, "שרב קהילה צריך להתאים את עצמו לקהל היעד שלו. בין 'דירה נאה וכלים נאים מרחיבין דעתו של אדם' מחד, לבין 'פת במלח תאכל ועל הארץ תישן' מאידך, לא קיימת מחלוקת מהותית – ההבדל הוא בסוג קהל היעד אשר מעוניין בדרכה של תורה. אותה תורה. באירופה ובארה"ב, וכאן אני לא מחדש דבר, יש עניין מסוים להעניק לקהל היעד את אשר הוא מורגל אליו, ולא להחריג אותו מסביבתו. התורה אחת וההלכה אחת, והגישות - או יותר נכון, הנגישות - לזו הדרך, צריכות להתאים לקהל".

כלומר, אם בקהילה שלך לא היה כל הפאר הארכיטקטוני הזה, הם לא היו מתקרבים ליהדות?

"פשיטא. לא בגלל שהם חומריים או חומרניים, כי הם ממש לא, ואני אוכל להעיד על כך נאמנה, אלא בגלל שככה הם מורגלים. להקים בית כנסת, 'אלטע שול', כמו שהיה במזרח אירופה במאה ה-19, הספוג כל כולו באש קודש התורה, הסגוף במראהו והצנוע במידותיו על כל המשתמע מכך, לא 'יזמין' ואף לא יועיל לבני הקהילה ולהפצת התורה והיהדות. להזכיר את המובן מאליו, רוב היהודים באירופה הם אנשי מסחר או בעלי מקצועות חופשיים, השוהים בבלגיה או בברלין או בפריז לא בגלל שתורתם אומנותם, אלא בגלל תחום עיסוקם". 

"אדם הולך למקום שצריכים אותו"

הרב קלאזן נולד לפני 55 שנה בשכונת קטמון בירושלים למשפחת קלאזן המעטירה, יוצאת צנעא שבתימן ("השם קלאזן לא נפוץ כל כך בתימן. אני מסכים שיש לו צליל חריג"). לרב קלאזן שישה אחים ואחות, כולם בני תורה, ראשי כוללים וישיבות. אחיו הגדול הוא הרב ינון קלאזן, העושה חיל בפילדלפיה בארצות הברית והמוכר לתושבי ישראל מהרצאותיו המאלפות בערכים ובהידברות. אביו, הרב שלום קלאזן זצ"ל, היה רב שכונת קטמון בירושלים, תלמיד חכם, מגיה, סופר סת"ם, שנפטר כאשר היה הרב קלאזן עדיין נער. את ילדיו בחר האב לשלוח לישיבות ליטאיות שונות ("בשנות השבעים לא היה שגשוג של ישיבות ספרדיות בישראל ובירושלים"), והרב קלאזן התקבל לישיבת "קול תורה", בראשותו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. "למדתי ממנו תורה, ספגתי ממנו הנהגות והוא הדמות שלאורה אני הולך". מהר מאוד התגלה הרב קלאזן כעילוי תורני, והמשיך את לימודיו אצל הרב אפרים פישל רבינוביץ' זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, ואצל הרב נחמיה גולדברג שליט"א, חבר בדימוס בבית הדין הרבני הגדול והעורך הראשי של האנציקלופדיה התלמודית. הם אלו שהסמיכו אותו לדיינות, וככל הנראה, אף שהרב קלאזן נמנע מלהצהיר זאת, אלה אשר בעקבותיהם החליט להתמקד ביהדות בניכר (הרב פישל ז"ל כיהן כרב קהילה חסידית באנטוורפן, והרב גולדברג שימש כראש ישיבה בבית המדרש של המרכז האקדמי לב).

אמנם את הלימוד התורני המעמיק הוא לא זנח, וכתב חידושים בשני ספרים מונומנטליים על אבן העזר וחושן משפט, "שיג ושיח", שזכו להסכמה רחבה מפי גדולי הדור וזיכו אותו גם בפרסים תורניים שונים, אך כבר אז הבין שייעודו כרב הוא בקהילות יהודיות מחוץ לישראל: "אינני יודע מהי הסיבה או הנקודה שבשלה החלטתי לעזוב את ארץ ישראל ואת ירושלים, מקום הולדתי, שאליהם אני קשור בכל נימי נפשי, ולעבור לאירופה", הוא אומר, שוב, בארשת דיבור רצינית, מהורהרת. "אני מניח שישנם גורמים פסיכולוגיים בעניין, אבל ככל שאני חושב על זה, אני לא יכול להימנע מהמסקנה המתבקשת - אדם הולך למקום שצריכים אותו. ארץ ישראל, ברוך ה', רוויה בתורה, ובנכר, גם באירופה, אין מספיק. יש הרבה עדרים שאין להם רועה, ועדר ללא רועה - מתפזר, ויכול להיאבד או להיטמע בכל מיני מקומות שמסלפים את היהדות, כמו הרפורמה או הקונסרבטיביים, והמציאות לצערנו מוכיחה. אני לא אומר שזה מתאים לכל רב או לכל בחור ישיבה ואברך. צריך להיות בעל מזג מסוים כדי לעבור לחו"ל, על כל המשמעויות שמעבר כזה מביא עמו. לי זה התאים".

לאנטוורפן הגיע הרב לפני כ-24 שנים, אבל זו לא היתה תחנתו הראשונה. קודם לכן הוא שהה בברלין ובהולנד מספר שנים ("בשל כך אני דובר חמש שפות"), ולאנטוורפן הגיע בגיל 34 שנים. שם הכיר את רעייתו והביא את שני ילדיו, בן ובת (הבן, איתן בנימין, לומד בישיבת "מאורות התורה" בטלז סטון בישראל). הרב מעיד כי אף על פי שרוב שנותיו הבוגרות הוא היה בגולה, הרי שמארץ ישראל הוא לא התנתק מעולם: "אני כמובן נמצא בקשר רציף עם הארץ, מגיע מספר פעמים בשנה. המשפחה שלי שם, זוהי מולדתי ואליה אני עורג, לא רק בתפילות ובהרהורים, אלא בפועל".

"בני ברק של אירופה"

שעות ארוכות שוחחנו עם הרב, במספר סבבים. כאמור בתחילה, הרב אינו פנוי לשיחות רצופות עם עיתונאים המעוניינים לשמוע על פעילות הקהילה. גם במהלך השיחות עמו, נכנסו אל הרב כל מיני עניינים דחופים בהם היה צריך לטפל: משיעור בר מצווה דרך אבלות וכלה במחסור במצרכי מזון המסופקים לבני הקהילה בחדר האוכל הקיים במתחם "אוהל אברהם" אותו הוא מנהל.

"אנטוורפן היא ה'בני ברק של אירופה'", אומר הרב קלאזן. "יש כאן קהילה חסידית גדולה מאוד מאוד, הרבה יותר מאיתנו, המונה אלפי תושבים, ובעיר מתהלכים עם שטריימלים בשבתות ומנהלים אורח חיים חרדי לכל דבר. לכן מבחינה זו, וזו בלבד, ניתן לומר שאין שינוי גדול בין עולם התורה בישראל לבין אנטוורפן. לא בכל בלגיה זה כך. בבריסל, למשל, שגם בה יש קהילה יהודית ענפה, המורכבת בעיקר מיוצאי צפון אפריקה והדוברת צרפתית (באנטוורפן דוברים פלמית, א.א), המצב קצת יתר מורכב, כי שם יש גילויי אנטישמיות. אבל באנטוורפן המצב אינו כך".

קהילתו מורכבת על אדניה של הקהילה הפורטוגזית הקדומה, ששגשגה באנטוורפן ובכלל בכל ארצות השפלה האירופאית (הולנד, בלגיה ולוקסמבורג) עוד במאה ה-15, עם גירוש ספרד, אך הרב קלאזן אומר כי כיום רוב הקהילה שלו מורכבת דווקא מיוצאי גיאורגיה, שעוסקים בתכשיטנות וביהלומים. "לא היה מענה לקהילה הספרדית באנטוורפן. הקהילה החסידית הענפה כאן שומרת על מנהגיה, הלכותיה ותרבותה, ויתכן שדבר זה לא היה מזמין עבור היהודים הספרדים. היהדות מורכבת מקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות – אך גם מתרבות, מורשת ומסורת. אם אין כל המרכיבים הללו יחד, אדם יכול ללכת לאיבוד, כי הוא מחפש זהות והזדהות ולא מוצא אותה. לצערי, לפני שהגעתי זה מה שקרה".

מה היה לפני שהגעת?

"היהודים יוצאי עדות המזרח, היו רחוקים מעט מהמסורת. הם אולי הגיעו לבית כנסת אחת לכמה שבועות, בעיקר בשבתות ובחגים, אבל לא מעבר לכך. הם לא היו שומרי שבת כהלכתה, וודאי לא הקפידו על שיעורי תורה ותפילות ביום יום".

והיום?

"180 מעלות. אני לא זוקף את הכול לזכותי, כמובן. חוץ מסיעתא דשמיא, שמיותר בכלל לומר שהיתה העיקר, היו כמה גורמים שהביאו לשינוי הזה, אבל כיום, המצב שונה לגמרי. יש לנו 300 משפחות בקהילה שלנו באנטוורפן. מתוכן כמחצית מהאנשים מגיעים בכל שבת לבית הכנסת, וכרבע מקפידים באופן קבוע להגיע לתפילות מדי יום, לשיעורי תורה ולפעילות הקהילתית הענפה שאנחנו עושים, מערבי חזנות ועד להרצאות ופעילות לילדים. חברי הקהילה שלנו שמגיעים, גם אוכלים בחדר האוכל הממוקם במתחם בכל יום, ובאירועים שונים. זו קהילה תוססת, שומרת שבת, שחבריה מסתובבים עם כיפה על ראשם. זה משהו אחר לגמרי".

אמרת שהיו עוד גורמים. תוכל לפרט?

"כן. היה גורם מסוים, שללא ספק 'אצבע אלוקים היא', שגרם לסגירה בשבת של כל העסקים של חברי קהילתנו. לצערי, במשך שנים ארוכות עסקי היהלומים והמסחר של חברי קהילתנו היו פתוחים בשבת. יום אחד, ללא כל הודעה מוקדמת, הייתה 'פשיטת קונטרול' של הממסד הבלגי על עסקים אלו (מס ההכנסה הבלגי, א.א) ובעקבות פשיטה זו הושתו על עסקים רבים קנסות בשווי מאות אלפי יורו כל אחד. חברי הקהילה שלנו, לבדם וללא כל הדרכה או הנחיה, גמרו אומר בדעתם כי כסף זה הוא הכסף שאותו הרוויחו בשבתות, שאין בו ברכה, והחליטו כאיש אחד, לסגור את החנויות בשבת. זה היה לפני מספר שנים, ואני מוכרח לומר לך שזה לא רק נשמר עד היום, אלא בני קהילתנו שמרו על הונם. לא נגרע מהם אפילו יורו אחד, ובנוסף זכו לרווח בעסקיהם".

"יש אנטישמיות. לא אצלנו"

הרב קלאזן ממשיך לשוחח דקות ארוכות על בני הקהילה שלו. הוא מציין שמות של אנשים פעילים ומתנדבים, משבח את העזרה לזולת ו"דיבוק החברים", וניכר בכל משפט כאילו על בני משפחתו הקרובה הוא משוחח: "שמע, זה לא פשוט לראות הקרבה של בני הקהילה שלי. הם ממש מאוחדים - בשמחה ובאבל, בתפילה ובחסד. הם הרי משלמים מכיסם על הפעילות הזו, היא לא קיימת מאליה, וברצותם הם באים או לא. הם משלמים על כך דמי קהילה חודשיים, ולא מעט. מדובר במחויבות שהיא מעבר לכל גחמה".

אתה מתאר מצב אידיאלי של חיים יהודיים תוססים באירופה. כידוע, המציאות פרובלמטית מאוד ליהודים שם.

"אני מודע לכך, אבל לא באנטוורפן. בבריסל, כאמור, יש גילויי אנטישמיות, כי יש שם ציבור מוסלמי גדול, ויש סיפורים ממש לא נעימים שמגיעים לאוזנינו. לא פשוט  להיות יהודי, שגם נראה ולבוש כיהודי, בבריסל, ובמקומות נוספים באירופה. זה נכון".

אתה חווית גילוי אנטישמיות?

"באופן אישי, לא. מעולם לא. אבל אני יודע שיש. אנטוורפן היא משהו אחר, וזה מן המפורסמות". 

בבלגיה אסרו לאחרונה על שחיטה יהודית. זו לא אנטישמיות?

"יש בעיה רצינית מאוד עם זה. אנחנו מסתדרים ברוך ה' עם ייבוא בשר, בעיקר מצרפת, גם בשר גלאט לחברי הקהילה הספרדית שלנו, אבל כן. זו בעיה מורכבת שקשורה לשלטון המרכזי ולרשות השופטת במדינה הזו, ואני יודע שיש דיבורים שונים בין משרד החוץ והרבנות בנושא. לא לחינם, ובכוונת מכוון, התקיים כנס איגוד הרבנים בענייני כשרות בבלגיה לפני כשלושה שבועות. אגב, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שנכח בכנס, התארח אצלנו בשהותו כאן".

הרב קלאזן עם הרב יוסף

הרב יוסף במתחם

אצלכם במתחם?

"כן, כן. הוא התפעל מאוד מהפעילות שלנו, הורשם מאוד, פשוט ראית שיש לו התעלות רוחנית לראות את הקהילה הזו. הוא חיזק אותנו מאוד, נתן דרשה וערכנו לכבודו גם ערב מיוחד. היה מקסים ממש. גם הוא דיבר על הבעייתיות בענייני הכשרות".

"מחירי הדיור בישראל מבהילים"

באופן לא מתוכנן, באחת משיחותינו הארוכות התקיימו בחירות לראשות עיריית אנטוורפן, ובמקביל - בחירות כלליות לפרלמנט הבלגי (שיטת הממשל בבלגיה היא פרלמנטרית, כמו בישראל, והבחירות הכלליות נערכות יחד עם הבחירות לרשויות המקומיות). למי שרצה לדעת כיצד חיים יהודים בגולה, בהתאמה לסביבת מגוריהם ולמדינה בה הם מתגוררים, זהו מקרה בוחן אידיאלי. הרב קלאזן היה פעיל מאוד ביום הבחירות, ודאג שבני קהילתו ילכו להצביע: "יש לנו מועמד לראשות עיריית אנטוורפן שאנחנו, יחד עם החסידים, רוצים מאוד שייבחר. הוא פרו-יהודי מאוד, ואוהב מאוד את הקהילה שלנו, ובכלל את היהודים באנטוורפן. יש ליהודים כוח אלקטורלי לא מבוטל כאן, כ-25 אלף קולות, וחשוב שנצביע. מה עוד, שבבחירות הכלליות מתמודד, לראשונה בהיסטוריה של בלגיה, נציג יהודי לפרלמנט - ולא סתם יהודי, אלא יהודי חרדי. חשוב שגם שם תהיה לנו אוזן קשבת, ולכן אנחנו נרתמים לעניין במלוא האנרגיות".

במהלך כל השיחות שניהלנו עם הרב קלאזן הוא היה, כאמור, רציני. ענייני, עונה ומשיב כהלכה, לא יסטה כשיעור גריס. אומנם הוא מדבר במהירות רבה, אך לא בולע מילים, הגייתו מדודה, מובן לכל אוזן מתקשה. הפעם היחידה שחרג מכך הייתה כששוחחנו על ילדיו. אז נפתח פתח כפתחו של אולם, החיוך מילא פניו, הוא התבדח, ואפילו צחוק נשמע באוהל, אוהל אברהם. "יש לי שני ילדים מקסימים", אומר הרב, "ממש ניתן לומר דור ישרים מבורך. אתה יודע, הבן שלי, איתי בנימין, לומד בישראל, והגיע זמן שידוכים, אני חושב.. מה אתה אומר?", הוא צוחק.

אתה נרגש עוד לפני שחולמים על ווארט.

"כל אדם מגיע לפרקו. הילדים שלי קשורים מאוד לארץ, אתה יודע. מאוד מאוד. גם אני ואשתי, אבל אנחנו התרגלנו לחיים כאן. הם, נראה לי, התרגלו יותר לחיים בישראל. יש להם איזה קשר רוחני לשם".

כמה עולה דירה באנטוורפן?

"ב-250 אלף יורו אתה יכול לרכוש בית פרטי מפואר באנטוורפן. זה סדר גודל של קצת יותר ממיליון שקלים בישראל. במיליון שקל בישראל תתקשה למצוא חדר מדרגות. החיים בישראל מבחינה זו קשים מאוד, ואני משתאה בכל פעם לדעת כיצד מסוגלים בני התורה הצדיקים שלנו להסתדר. גם ההורים, כמה הם יכולים לשאת על גבם? ההורים עצמם בני תורה. קשה".

ואם הילדים יחליטו לקבוע את מושבם בישראל, תחזרו איתם?

"קודם כל, אני אהיה מאושר, אף על פי שאולי יהיה לי ולרעייתי קשה מאוד מבחינה מנטאלית. איני יודע מה צופן העתיד ועוד חזון למועד, אבל כרגע לא נראה לי שאעזוב. האמן לי כשאני אומר שהקהילה הזו צריכה אותי, ואני, באיזה מקום, צריך אותם. זה ייעודי בחיים. וייעוד, גם כשהוא קשה, וגם כשיש בו מהמורות, לא משנים בשל צרכי שעה".