"תעשה כבר מה שאומרים לך!"

"אתה תעשה מה שאמרתי לך, ומהר! שומע?".

"אתה לא תתווכח איתי כשאני אומרת לך, אמרתי לך לא, אז זה לא!".

"טוב, אבא ירשה לי", סיכם דניאל בן ה-14 את השיחה ויצא בכעס מן המטבח.

"זה לא יעזור. אמרתי לך לא, ואתה תקשיב לי", היא המשיכה לדבר לעצמה... דניאל כבר יצא.

היא נשארה מתוסכלת, עצבנית, ועדיין מדברת עם עצמה, אולי עם הכלים שהתחילה לרחוץ.

"למה אני צריכה להגיד כמה פעמים בבית הזה? אין להם משמעת, לילדים האלה! שיום אחד יעשו מה שאומרים להם בלי להתווכח, בלי לשאול למה ומתי...".

איך גורמים לילד לעשות את מה שמבקשים מהם בלי שיתווכחו?

האם יכול להיות מצב שהם יקשיבו ואפילו יחייכו, גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם?

 אני שומעת מהרבה מאד אימהות את המשפט "אני מסבירה לו כל כך יפה, והוא לא מבין...".

במאמר הקודם (כמה אני מסבירה לו והוא לא מבין) הסברתי את הטעות ומדוע זה לא חינוכי ולא משתלם להסביר לילד אחרי שאנחנו מחליטים, ומדוע עצם זה שלא הסברנו לילד הוא הסיבה שגורמת לו לקבל באהבה ובהכנעה את מה שהחלטנו בעבורו.

לילדים תמיד יהיה מה לענות על כל הסבר שניתן להם. אנחנו מסבירות כדי להרגיש טוב עם עצמנו, אך הפרדוקס הגדול ביותר הוא שמה שגרמנו הוא בדיוק הפוך - הילד כועס, הוא לא מקבל, הוא מתלונן, מתחיל להסביר לנו כמה הוא מסכן ואנחנו נכנעות... וכך הוא למד שזה משתלם ושווה בפעם הבאה, ואנחנו נכנסות ללופ שלא נגמר.

לאחר כמה פעמים כאלה מגיעים המשפטים הבאים:

"אתה תעשה מה שאמרתי לך, ומהר! שומע?".

"אתה לא תתווכח איתי כשאני אומרת לך, אמרתי לך לא, אז זה לא!".

כי אותך זה מרגיז שהוא לא מקשיב לך ומתווכח איתך, ובעצם הפסדת במלחמה הזו... שיכולת למנוע קודם אם לא היית מסבירה וגם לא מגיעה לידי כעס (אל תשכחי לשאול את עצמך מה מרגיז אותך כל כך כשהוא לא מקשיב לך - את תגלי הרבה דברים על עצמך).

יש כאן הבדל דק וקריטי ביותר.

מהסברים יפים ומתנצלים מאד את עוברת לצעקות, לכעס, לעונשים ועוד...

אז איך עושים את זה? איך גורמים להם ל"תעשה ותשמע"?

זהו סוד ההמתנה שאני קוראת לו סוד "גלולת הקסם", כי הוא מחולל קסמים.

תשמעי את הבקשה, תחשבי לפחות 20 שניות ואל תעני מיד. תראי לו שאת חושבת ושוקלת את בקשתו, ואז תגידי את מה שהחלטת בצורה נעימה ורגועה, ולא מתנצלת ומסבירה.

ואם יבוא המשפט "אבל אמא, למה?" תעני ברוגע: "כי כך אמרתי".

את תראי את השינוי הדרסטי שיהיה בתגובות של הילד שלך מפעם לפעם.

כדי לפתח תקשורת בריאה עם הילדים וקשר עמוק ופנימי, אח"כ בזמן אחר תאפשרי לילד שלך לקבל תשובות לשאלות שישאל. אפילו תפתחי את השיחה בעצמך (כי מה זה שווה שהוא קיבל את מה שאמרת בלי הרגשה שהוא יכול להביע את רגשותיו? את לא רוצה רובוטים, את רוצה ילדים בריאים בנפשם, נכון?).

פשוט תדברו על מה שהיה: "מה הרגשת כשאמא אמרה לך לא?" (שאלה לילד שראית שהיה לו קשה).

" אני מבינה שרצית כל כך... נכון, זה מאכזב" – תזדהי עם התחושות שלו. הוא ירגיש ש"אמא איתי, היא לא נגדי, אני לא לבד".

לרצות ילדים ממושמעים ומשתפי פעולה - כל אחת רוצה, אך חשובה מאד ההתייחסות. לעשות את זה בצורה נכונה ובריאה. מה שבטוח, את תרוויחי קשר עמוק ואוהב עם הילדים שלך, ולא רק רובוטים שמצייתים (עד שלב מסוים) לכל מילה.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ויועצת חינוכית מומחית למשמעת וסמכות  Yd0548414745@imahut.org.il