מיליונים של אנשים בכל הדורות מספרים אותו סיפור

עם ישראל מוזהר לשמור בזיכרונו את רישומו האדיר של מעמד מתן תורה, ולהנחיל ולספר זאת באזני הבנים והנכדים, וכך באמת נהג העם בכל הדורות. לדעת הרמב"ן זוהי מצות עשה, "שנודיע לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם (במעמד הר סיני) בראיה ובשמיעה".

חשיבותו של מעמד הר סיני נעוצה בעובדה שהבורא עצמו מסר לנו את התורה בהתגלות ישירה לעיני כל העם. אילו היתה התורה נמסרת על ידי נביא, כפי שנמסרו דברי נבואה רבים, ללא התגלות לעיני העם כולו, היתה קיימת אפשרות שבדור הבא יקום נביא אחר שיכחיש את נבואת הראשון או חלק ממנה, או שיוכיח באותות ובמופתים שפרט זה או אחר בתורה כבר אינו אקטואלי.

שונה הדבר כאשר עם שלם ראה את התגלות הבורא בהר סיני, ומאז המידע מועבר בשלמותו מדור לדור, מאבות לבניהם ומרב לתלמידו, כאשר הכל מציינים שקבלה זו הועברה אליהם מבני הדור הראשון שעמדו למרגלות הר סיני וקיבלו את התורה במעמד נבואי נשגב. מאורע זה, שהתרחש בגלוי ולעין השמש, ושהיו עדים לו מיליוני אנשים (שש מאות אלף יוצאי צבא, מלבד נשים, מבוגרים וטף) - אין בכוחו של שום נביא וחכם, ובכוחה של אף הוכחה מדעית, להטיל ספק בקיומו.

רבנו הרמב"ן רואה בצורת תִּמסורת התורה את ההוכחה הניצחת לנצחיותה ואמיתותה של תורתנו הקדושה. שושלת הדורות הרציפה והבלתי פוסקת בה עוברת התורה מדור לדור "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים" וכן הלאה, מהווה הוכחה שלא ניתן לערער אחריה.

עובדה מוסכמת היא, שככל שכמות עדי הראיה שנכחו באירוע גדולה יותר, כך אמיתותה של ההתרחשות ההיסטורית ודאית יותר. נתינת התורה בפומבי לנגד עיניה של אומה שלמה, מבטיחה את עקירתה של כל אפשרות ערעור או פקפוק, חלילה, בנתינת התורה לעם ישראל. אין אפשרות ליצור סיפור על עם שלם, אלא אם כן הוא אמת לאמיתה! כל ניסיון להמצאה כזו יוכחש מידית על ידי אלו שלא שמעו, לא ראו וגם אין להם מסורת על כך מאבותיהם.

מיליוני האנשים המעבירים בו זמנית את התורה לילדיהם בשרשרת דורות נצחית לאורך כל הדורות, מפריכים בעצם קיומם והנהגתם את דברי המכחישים. לא יתכן שדור שלם של מיליוני בני-אדם יתאמו ביניהם ויספרו סיפור שקרי לבניהם...

וכן כתב הרמב"ם באגרת תימן וז"ל: "שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות שהעיד עליו מבחר העדים שלא היה כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקב"ה, ושתראה כבודו עין בעין. ודבר זה היה שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה ויגיע לנו על ידו האמת, כדי להעמיד רגלנו לבל ימעדו אשורינו". וכן כותב הגאון רבי יוסף אלבו זצ"ל בספר "העיקרים" (מאמר א' פרק י"ט): "כל מה שהושג בחוש לאנשים רבי-המספר, תהא האמנתו יותר מתקבלת וכו', ובעבור זה רצה השם יתברך שתנתן התורה ע"י משה בפרסום גדול וריבוי עצום מששים רבוא... שהיו בהם אנשים חכמים ונבונים וריבוי דעות מתחלפות, כדי שלא ישאר שום חשש ספק בלב המקבלים והנטפלים אליהם... ותהיה הקבלה נכונה ואמיתית בתכלית מה שאפשר".

לעומת זאת, שאר הדתות והאמונות טוענות טענה שמעצם מהותה אינה ניתנת לאימות. הן מספרות כי האלוקים העביר את מצוותיו לכל האנושות על ידי אדם אחד, בלבד ללא נוכחות עדי ראיה או שמיעה... בבחינת "הרוצה לשקר ירחיק את עדיו". זוהי טענה שמבחינה היסטורית אין כל אפשרות לְאַמְּתָהּ. לכן, אין היא עומדת כלל בפני המבחן ההיסטורי, וממילא מתבטלת מאליה, ודבר אלוקינו יקום לעולם. ואכן, מעמד מתן תורה הוא העובדה ההיסטורית המקובלת ביותר בכל הדתות המערביות.