במחשבה תחילה לחג השבועות: בשביל מה סיכן גאון ישראל את חייו באישון לילה?

"מה תעשה אם אני ימות?", שאל אפי.

"אמות", משיב גבי.

"וואו", מתרגש אפי, "אין חבר נאמן כמוך".

"תירגע, תירגע", צינן אותו גבי. "רק תיקנתי אותך לשונית"...

* * *

בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, שאלו מלאכי השרת מדוע לתת את התורה לבני האדם. הקב"ה ציווה על משה לענות להם, ומשה ציטט חלק מעשרת הדיברות והראה למלאכים שהתורה אינה שייכים להם, שכן נאמר בתורה "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב" - "קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?".

מסיימים חז"ל (שבת פ"ט): "מיד כל אחד ואחד (ממלאכי השרת) נעשה לו (למשה) אוהב ומסר לו דבר, שנאמר 'עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם' - בשכר שקראוך אדם".

רש"י הרגיש בקושי של ההדגשה "בשכר שקראוך אדם", והוא מוסיף "בשכר שחירפוך וקראוך 'אדם' נוצר מאדמה, לשון שפלות".

ועדיין הדבר תמוה: הרי המלאכים צודקים שהאדם נוצר מאדמה, ואחרי הוכחתו של משה רבנו שהתורה מתאימה גם לבני אדם מאחר שהיא נועדה לאלו שמתמודדים עם היצר הרע, מדוע מגיע למשה "פיצוי" בשל כך שחירפו אותו וקראו לו "אדם", לשון שפלות?

בשעת העוצר, בירושלים הנתונה תחת שלטון המנדט הבריטי, אסור היה לאיש להימצא ברחוב מהשעה שמונה בערב ועד השעה שש בבוקר. העונש על הפרת העוצר הסתיים ברוב המקרים במוות מהיר ללא משפט. בשעה אחת בלילה החרידו דפיקות בדלת את הגאון רבי משה חברוני, חתנו של הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין ראש ישיבת סלבודקה.

בפתח עמד דודו, גיסו של חותנו, הגאון רבי איסר זלמן מלצר. "יש לי קושיה ברמב"ם", הרגיע הדוד את האחיין הנרעש. ברוך השם מאומה לא אירע במשפחה. "שיערתי לעצמי שאתה עדיין מכין את השיעור, ובאתי ללבן איתך את הרמב"ם".

לאחר כמחצית השעה מצא רבי משה תירוץ הולם לקושייתו של בעל ה"אבן האזל", שצהל ושמח עליו כמוצא שלל רב. "כעת נלמד יחד עד שש בבוקר", הפטיר גאון ישראל לאחיינו, "שכן פיקוח נפש להסתובב ברחוב עד תום שעת העוצר".

את הסיפור הזה סיפר רבי משה חברוני בהלווייתו של הגרא"ז מלצר, בהראותו עד היכן הגיעה אהבת התורה שלו, שהיה מוכן לסכן את חייו בשביל תירוץ לרמב"ם מוקשה.

את החלק שמאחורי הביקור הלילי, לא שמע רבי משה חברוני עד סוף ימיו... ואותו סיפר אחיינו של רבי איסר-זלמן, לאחר שנפטר רבי משה.

בשבע בערב, מעט לפני העוצר, הגיע בעל בית הדפוס לרבי איסר-זלמן ואמר לו שמחר מכניסים את ה"אבן האזל" לדפוס. רבי איסר-זלמן חזר לביתו נרעש והודיע לרבנית שלא ניתן להדפיס את הספר. "לגיסי, רבי משה מרדכי אפשטיין, יש שלושה חתנים: רבי יחזקאל סרנא, רבי אהרן כהן ורבי משה חברוני. השניים הראשונים פלפלו איתי במשאה ומתנה של תורה והבאתי קושיה ותירוץ משמם בספר.

"שווי בנפשך כמה צער ייגרם לילדיו של רבי משה חברוני כאשר שמו של אביהם ייעדר מן הספר? אינני יכול להדפיס אותו כך"...

הפתרון? פשוט להפליא.

רבי איסר-זלמן סיכן את חייו בשעת לילה מאוחרת, המציא לידיו של רבי משה שאלה ברמב"ם וידע שהוא יוכל לתרץ אותה באופן נפלא. שב לביתו בשעת בוקר מוקדמת והכניס את השאלה והתירוץ - ובעיקר את שמו של המתרץ - לגיליונות ה"אבן האזל".

כעת ניתן להדפיס את הספר ללא חשש קל שבקלים מפגיעה באיש!...

* * *

הגר"א מווילנא מתבטא על תיקון המידות שאם לא יתקן האדם את מידותיו בזה העולם, "למה לו חיים"!

תיקון המידות אינו עניין של סמנטיקה, להיראות טוב יותר. "ימות" או "אמות". אלה החיים עצמם.

עוד כותב הגר"א, שהדרך הטובה ביותר לתיקון המידות היא על ידי לימוד התורה. בלעדיה - רע יוכל להיחשב לטוב וטוב יוכל להיחשב לרע. כדי לדעת באמת מה נכון ומה לא - מוכרחים לעמל ויגיעת התורה.

כאשר ענה משה רבנו למלאכים שתכלית לימוד התורה להפוך את האדם ליותר צורה מחומר, ש"אדם" יהיה קרוב יותר ל"אֶדַּמֶּה לעליון" מאשר ל"עפר מן האדמה" - פייסו אותו המלאכים על שקראוהו "אדם לשון שפלות".

באמצעות התורה - יכול האדם לתקן את מידותיו ולהתעלות לאין שיעור.

להפוך לגדול יותר ממלאך.