האם אני צריכה להתערב בשיקול הדעת של הנערה?

אנו הורים לנערה בת 16, ובשלב זה של חייה מוצאים את עצמנו מנהלים עמה ויכוחים לרוב, היוצרים משקעים קשים בתקשורת. קשה לנו כהורים לצפות במעשיה, הנובעים משיקול דעת לא נכון, ואילו הילדה, לטענתה, מרגישה "חנוקה". מה ניתן לעשות?

על מנת לענות על כך יש להבחין בין שני סוגי הורות: הורות "מתערבת" והורות "מעורבת". הורות מתערבת נוצרת ברוב המקרים בגלל צורך בלתי מודע של ההורים לחוש שהם משמעותיים. לכן נוצרת תלות חזקה שלהם בילדיהם, המונעת את צמיחתם הטבעית של הילדים, גם זו הנגרמת כתוצאה ממשברים. הקושי שלכם לצפות בה מבצעת פעולות שנגרמות מחוסר שיקול דעת, ושבהכרח יובילו לכישלונה, מעידה על הורות מעין זו. אל לכם להיבהל מכניסתה לכישלון או מהאפשרות שתחווה משבר, כי הם אלו אשר יאפשרו את התפתחותה הטבעית. שינוי חשיבה מעין זה יוריד את התערבותכם ויאפשר לה הרגשת שחרור.

ההורות הראויה מבחינתכם היא ההורות המעורבת- זו המכירה בקיומו של הילד כיחידה נפרדת, מאפשרת את התפתחותו התקינה ורק עוקבת ממבט על.

הורות מעין זו מאפשרת לילד ליצור כלים להתמודדות, שיסייעו לו גם כאשר ההורים לא בשטח. תחת הורות זו תרגיש בתכם שאתם סומכים עליה ושהיא אחראית למעשיה, מה שיאפשר לה לפעול ביתר שיקול דעת.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

הבנות שלי בנות 11 ו-12 לא יכולות לישון באותו חדר. הן לא דומות אחת לשנייה וכל אחת רוצה לעשות משהו אחר. למשל, אחת רוצה אור, והשנייה לא. אחת רוצה שתהיה אפשרות לאכול בחדר, והשנייה כועסת כשיש פירורים. אחת מהן מסדרת את החדר, והשנייה לא רוצה לסדר.שאלתי היא אם להפריד אותן לחדרים נפרדים, על אף שאין לי עוד חדר ואצטרך להשתמש בסלון, או להשאיר אותן באותו חדר בזמן שלא מתאים להן להיות יחד.

אני דוגלת בשיטה של הביחד.

שתי בנות שגדלות באותו חדר נהפכות ברבות הימים לחברות. פתאום משעמם לאחת אז היא מתחילה לדבר עם השנייה, פתאום לאחת מהן מאוד מתחשק לספר משהו למישהו והיא מוצאת שאחותה, השוכבת לצדה, ממש מתאימה לכך.

נוסף לכך, אחיות יכולות להתאמן על יחסים כשהן יחד. כך הן יודעות טוב יותר איך לנהוג בכתה, באוטובוס, בין חברות ומול אנשים מבוגרים.

ילדה לומדת לא לעשות כך וכך כי זה מכעיס את השנייה, ואם עושה זאת בכל זאת, היא לומדת מה התוצאה. ילדה לומדת להתחשב בחברתה, או בעתיד הרחוק יותר, להתחשב בבעלה שיגור אתה באותו חדר.

תנו לילדים שלכם להתמודד עם האחים. הם גם ימצאו בהם בסופו של דבר חברים, וגם ילמדו לחיים.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

יש לנו תינוק בן כמעט 9 חודשים. אנחנו שמים לב שלפעמים הוא בוכה ממש כששמים אותו בלול... הוא ממש צורח ואנחנו לא מבינים מה הסיבה. יש לציין שהוא אחרי אוכל והחלפת חיתול, וברגע שמרימים אותו - הוא מפסיק לבכות כאילו כלום לא קרה. האם זה נובע מפינוק? ואיך אנחנו צריכים לפעול?

במהלך השנים שלי כמנחה גיליתי שכאשר לילד קשה - להורה קשה, ולא משנה באיזה גיל. מהרגע שהילד מגיח לאוויר העולם ומנתקים את הטבור, לאט אבל בטוח אנו מתחילים בשלבים של היפרדות מילדינו, וזה לא קל. אך אם אנחנו, כהורים, בטוחים בעצמנו, מאמינים ביכולותיו של ילדנו, והדרך שאנו מתנהלים היא בהדרגה, בסבלנות ובעקביות - נוכל להגיע לכל תוצאה שנרצה.

אלו רגשות עולים בך כשילדך בוכה? את מרחמת עליו? פוחדת שתהיה לו טראומה? את חושבת שאת אמא לא טובה מספיק אם הוא לא כל העת על הידיים? יש לך צורך לפצות אותו?

זו הסיבה שהוא ממשיך לבכות, כי אנחנו לא בטוחים. ילדך בן ה-9 חדשים מסוגל להישאר לפרקים בלול מבלי לבכות. כדאי להכניס לשם צעצועים שהוא אוהב, בתחילה לשבת לידו, לדבר איתו, לשחק וממש להסביר לו כמו גדול: "עכשיו אתה גדול יותר, ואמא פה ליד ואתה תשחק", וכשהוא מתחיל לבכות – לומר לו בטון רגוע: "אמא פה ליד". הניחי לו משחק ביד ותענייני אותו. אם את רוצה לקפל כביסה - הניחי אותו ודברי אליו, וגם כשהוא מתחיל לבכות אל תתרגשי, אלא הסבירי לו. כדאי בתחילה לא לעזוב אותו ממש, אלא להישאר בקרבת מקום ולהרגיע. צריך גם להתחשב בגיל הילד - בתחילה לא להשאירו לבד לזמן ארוך, ובהמשך, אחרי שיתרגל, אפשר להאריך את הזמן.

יש לשים לב לעשות דברים בהדרגה. לא להשאיר אותו לבכות ולחשוב שככה הוא יתרגל. זו דרך טראומטית, ואין לנו ענין שכל הרגל שנרצה ללמד את ילדינו ישאיר לו מזכרת כואבת.

(ציונה תמים, יועצת הורות ומשפחה, "שבילים בשבילך")