הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – דע מה שתשיב

שאלה.
למי פעם יצא לשמוע את המשפט הבא: "תוכיח שיש אלוקים"?
מאמין שלא מעט מאיתנו נפגשו עם המשפט הזה כבר בעבר, אם זה בא מתוכנו או ממכרים שלנו, שראו שאנחנו מתחזקים וניסו להתקיל אותנו, או סתם כך כשמישהו דיבר עם מישהו אחר.

בכל מקרה העניין הזה נמצא אצל לא מעט אנשים, אבל רגע, מה אנחנו באמת צריכים לענות כששואלים אותנו את השאלה הזאת? שאלה טובה, לא ככה?

באמת הרבה מאוד אנשים נופלים בפח של השאלה הזאת. השאלה הזאת היא שאלה שכלית, השאלה מובילה לעוד שאלה שמובילה לעוד שאלות שבשלב כלשהו, אם אתם לא אחד מהמרצים היקרים של הידברות שעוסקים בנושא של תורה ומדע, אתה לא ממש יכול לענות עליהם, ואז נכנס יצר הרע, עמלק ושאר חברים קרובים כדי לשים את הלב בספק ולערער את האמונה שבלב. ותאמינו לי, רבים וטובים נפלו, אנשי אמונה טהורים, כי התחילו להתפלפל על זה בשכל כשלא היה להם ידע וכלים. לכן, הטוב ביותר הוא, שאם אנחנו לא מרצים בהידברות על תורה ומדע, לא נכנסים לשאלה השכלית הזאת בכלל ולא ממשיכים בדיון.

אבל! זה שאנחנו לא ממשיכים בדיון השכלי, זה לא אמור להטריד או לערער אותנו.
להיפך, לא יודע מי שם לב כמה שורות קודם לכן, המילה "שבלב" מודגשת. האמונה שלנו היא אמונה שמקורה בלב ולא רק בשכל, ואצל רבים מאיתנו, מקורה העיקרי הוא בלב ופחות בשכל, כי באמת קשה עד מאוד להשיג את הקב"ה בשכל "ולגדולתו אין חקר", וגם אם מצליחים להשיג איזו שהיא השגה מסוימת שממחישה ונראית הגיונית, הרי שכל שאלה שמבוססת על השכל ויכולה להיות סותרת, יכולה לערער את התפיסה השכלית באמונה. לכן צריך להבין: אמונה שמבוססת על שכל אינה אמונה אמידה ואמיתית, השכל מתעתע וכולנו נגועים בעצמנו. זה שאצל אנשים מסוימים מתקבלות דעות והוכחות מסוימות זה רק בגלל שהשכל שלהם קיבל את זה כ"נכון", והוא זה ששופט האם זה נכון או לא. גם אם זה מבוסס על כאלה שחושבים שהם יודעים, כמו פרופסורים מסוימים, זה רק בגלל שהם חושבים ככה, שהם יודעים, ומי שנתן להם להיות "פרופסור", זה רק בגלל שהוא קיבל את דעותיהם של המורים שלו. אם לא היה מקבל, לא היה פרופסור.

אבל אמונה שמקורה בלב היא האמונה האמיתית, האמונה התמימה, שהקב"ה שואף שנהיה בה!
הלב שלנו אף פעם לא משקר. אז נכון שכשאנחנו חוטאים, זה בגלל שהלב שלנו התבלבל בגלל היצר הרע, אבל כשאנחנו חוטאים בשוגג, באמת ובתמים הלב שלנו חשב שזה הדבר הנכון לעשות, ואנחנו מתוודעים רק לאחר מכן שדעת התורה אומרת שזה לא. להבדיל, כשאדם חוטא במזיד, חלילה, אז ליבו עדיין מרגיש בצער שהוא עושה משהו אסור ולא נכון, גם אם הוא מתכחש לו בשכל.
הרגשות שבליבנו אינם משקרים, אבל כן מתעתעים במקרים מסוימים.  

התורה אומרת לנו כיצד נרגיש בנוכחות ה' יתברך – לשם מה ברא הקב"ה את העולם? "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" (תנחומא, נשא ט"ז). מי הם "התחתונים"? הם בני האדם, שיבנו דירה, "משכן" בליבם לקב"ה. המשכן של נוכחות הקב"ה בחיינו הוא בלב שלנו (ובכלל בעולם).
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך". התמימות - מקורה בלב, התמימות היא הפשטות הגמורה, בלי קשקושים וסיבוכים, כי השכל חושב מה נכון ומה לא נכון, אך הלב הישר טבעו להיות תמים ונוכח במקום שבו הוא מרגיש נכון.
גם בקריאת שמע אנחנו רואים שניתן להשיג את נוכחות הקב"ה דרך הלב, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
רוצה להרגיש בנוכחות ה'? קודם כל פתח את הלב, תרצה בליבך באמת להרגיש את נוכחות ה'. את השכל "הישר" שלך תשאיר בצד, תן ללב שלך לרצות להרגיש בנוכחות ה' ולחפש אחריו בחיים הפרטיים שלך. לאט- לאט תרגיש ותבחין בנוכחות ה' יתברך, עד שזה יתפשט "בכל נפשך", תוכל להרגיש בנוכחות ה' בקלות בכל עולמך, עד שזה יגיע לשכל, "בכל מאודך", שבכל מה שייקרה לך, בין טוב ובין רע שה' יביא, תוכל להשלים, לאהוב ולחיות עם המציאות הקיימת, שהיא תביא לך חיים. על אף שהשכל "הישר" של כל מיני בני אדם אומר להם אחרת מה נכון, עד שחלקם, אפילו מתו בגלל השכל "הישר" שהוביל אותם לתגובות הכי "הגיוניות" לדעתם.

אכן, אין לנו היכולת לבוא ולהוכיח לבן אדם את האמונה שלנו בצורה שכלית, אבל את האמונה שלנו בלב, המסרים שאנחנו מקבלים, האהבה, תחושת הביטחון, תחושת השמירה, ההתעלות מעל לטבע שלנו ולכוחותינו באופן בלתי מובן מאליו וכו' ,זה דבר שאדם שמנסה להבין בשכלו את האמונה בה' לא יוכל להבין ולהכיל, כי ההוכחות שלנו לנוכחות ה' הן בעיקר בליבנו ולא בשכל, ולכן אין טעם להוכיח לחבר או אחד שמטריד אותנו לגרום לו להאמין בנוכחות ה'. ככה זה, הקב"ה מדבר איתנו לא רק במסרים שכליים, אלא הוא מוכיח את עצמו דרך הלב, ובעיקר נותן ללב של אדם מאמין את היכולת לזהות בברור את המסרים וההתעלות שעוברים עליו בחייו.

אבל מובן שיש לציין, שאם אם איננו מרגישים את נוכחות ה' בליבנו, עלינו לדעת בשכלנו בתכלית שה' איתנו ונמצא לידנו כל רגע. ושלהרגיש את ה' זה לא תמיד קל, וצריך להתפלל הרבה ולבקש מהקב"ה שנזכה להרגיש אותו ובאמת בתמים.

אז אם משהו שואל אתכם, תוכיח שיש אלוקים, תנשמו עמוק ותחייכו.
הפנו אותו למשהו שיכול לעזור לו בצורה שכלית. יש גם כאלה שלא באמת רוצים להרגיש את נוכחות ה', אלא בעיקר להתווכח ולצאת הצודקים מבחינה שכלית.
אין עניין לענות ולא צריך לענות, העיקר הוא שאנחנו יודעים בליבנו שה' איתנו. את זה לא צריך להוכיח לאף אחד.
ואם חלילה נכנס ספק, לא לפחד. לא ניתן לעמלק להטריד אותנו, רק נמשיך להתפלל עוד ועוד לה' יתברך בלי לחשוב בכלל, רק נדבר מליבנו בלבד ונבקש להרגיש בנוכחותו ה' יתברך, אבינו, תמיד.

אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען – אלא על אבינו שבשמיים.