מנרות שבת - לזוגיות איכותית וחינוך הילדים

אחד הרגעים היפים בבית היהודי הוא רגע הדלקת הנרות, נרות שבת קודש.

כאשר שבת המלכה עומדת לפרוש את כנפיה על היקום, עומדת האישה - האם היהודייה, ברגע של התרוממות וקירבת השם - וזוכה דווקא היא להדליק את הנרות המכניסים את הקדושה אל הבית היהודי.

עומדת היא בעת הזו גם בתפילה מיוחדת ומסוגלת על בני משפחתה, ובעיקר על כך שיזכו להיות תלמידי חכמים וצדיקים. כפי שאמרו חכמים במסכת שבת דף כ"ב, "הזהיר בנר הויין ליה (= יהיו לו) בנים תלמידי חכמים", וכפי שכותב רש"י, הכוונה לנר שבת ונר חנוכה. על אף השימוש בלשון זכר, "הזהיר" - מובן שהכוונה היא גם לזהירה בנר, ובאופן עקרוני חובת נר שבת היא על כל אדם ואדם מישראל, איש או אישה, אלא שבבית בו חיים בני זוג קודמת האישה לזכות במצווה.

אולם יתכן שהלשון "זהיר בנר" מתייחס באופן מודגש גם לחלקו של הבעל, שכנהוג בבתי ישראל (מיסודו של האריז"ל) הוא המכין את הנרות להדלקת האישה. וכך בהדלקת אור השבת - אור השכינה - משתתפים שני בני הזוג יחדיו, ונרות השבת, המהווים לפי הגדרת ההלכה "שלום בית" (ומשום כך הם קודמים אף לנר חנוכה, שהוא פרסומי ניסא) – נעשים ונשלמים בעבודה משותפת של בני הזוג.

ואולי יש בכך מן הסמליות גם ביחס להכנסת אור השכינה של שלום הבית אל התא הזוגי. כאשר הבעל מכין את הבסיס ויוצר את הרקע לשלום הבית - כפי שהוא מכין את השמן או את הנרות – אז האישה מדליקה את האור...

ומדוע זוכים על ידי כך לבנים תלמידי חכמים?

אולי גם בגלל ששלום בית וזוגיות איכותית הם מתכון הכרחי להצלחה בחינוך הילדים!

מנרות מנורת המקדש לנרות שבת

אבל מעבר לזאת, בפן הסגולי – אור נרות שבת ונרות חנוכה הוא הארה מאור מנורת המקדש, מאור החכמה העליונה ואור התורה, ולכן ההידור והזהירות בהדלקתו נותן לנו הארה וקשר לאותו אור עליון של מנורת המקדש.

לפי האריז"ל, כפי שכתב בפיוטו המפורסם "אתקינו סעודתא", רצוי שנרות השבת יהיו מונחים בצד דרום, כפי שהיתה מנורת המקדש, ומכאן, כפי שכתב בעקבותיו רבי צדוק הכהן מגדולי החסידות – "שהנרות שמדליקין בשבת הוא מעין קדושת מנורת המקדש", ולכן, כפי שכח המנורה גורם לחכמת התורה, "הרוצה שיחכים ידרים – שהמנורה בדרום", כך ביתר שאת, הכנת נרות שבת, היונקים מכוח המנורה, והדלקתם, מזכים בכח החכמה לבנים. 

הבטה בנרות - בשעת קידוש

הלכה מעניינת מאד מופיעה בשולחן ערוך הלכות שבת, למנהג האשכנזים (כפי שכתב שם הרמ"א בסימן רע"א סעיף ט'): לפני קידוש יש להסתכל על הנרות!

הנהגה זו אינה מוסברת בפוסקים, ואנו מנסים לתת בה טעם בהמשך לדברים דלעיל. כאשר אדם מקדש בשבת, אין זו רק הקראת טקסט או אמירת תפילה. האדם "מקדש את השבת בדברים", כפי שכתב הרמב"ם. מאין הוא יונק את הכח לכך? כנראה מהארת הנרות, שהם אור עליון שההבטה בו מזרימה אל האדם קדושה ואור רוחני שמעניקים לו כח לקדש את השבת.

הבה נקדיש מעט התבוננות להכנת נרות השבת של הגברים ולהדלקת הנרות של הנשים, ומהשבוע נחוש טעם עמוק יותר בהכנת הנרות ובהדלקתם. מומלץ גם לגבר להקפיד, כמובן, על מנהג הכנת הנרות – לא דווקא כעזרה לאשתו, אלא גם כשותפות בזכות הגדולה של הקרנת האור הגדול הזה. מומלץ שגם הוא ינצל את הרגעים הללו גם להתרוממות רוח – וגם לתפילה על צאצאיו שיזכו לגדול יהודים נאמנים שומרי תורה ומצוות ולומדי תורה.