אין פה מקק, אז למה אני מרגישה אותו?

רציתי להתייעץ בקשר לבת שלי. היא בת 12, נערה חכמה וחברותית. לאחרונה החלה לירוק כל הזמן, בבית, בחוץ ובכיתה. ההתנהגות הזו לא אופיינית לה כלל, ונראה שזה רק הולך ומחריף. ישבנו איתה ושאלנו אותה למה היא מתנהגת כך, וההסבר התמוה שלה היה שהיא מדמיינת ג'וק או מקק וכדו' נכנס לה לפה, ואז מרגישה צורך מידי לירוק. וכיון שדמיונות אלו באים אליה הרבה, היא גם יורקת הרבה ולא מסוגלת לעצור את עצמה. היא אומרת שזה מציק לה מאד, אך אינה יודעת כיצד להתמודד. מה דעתך?
ההתנהגות של בתך כפי שאת מתארת איננה כה תמוהה. ישנם הרבה מתבגרים שממזגים מחשבה למציאות. זאת אומרת, אם הם חשבו על משהו מסוים שקורה - הם מרגישים כאילו זה קורה ממש במציאות, ולא רק במחשבות.
ראשית, יש לעבוד עם הילדה על הפרדת המחשבות מהמציאות. כלומר, אם היא חושבת שיש לה מקק בפה - זו רק מחשבה ולא מציאות, ועל כן אין צורך לירוק. קוראים לזה "התכה קוגנטיבית", לזכור שמחשבות יכולות לגרום לתחושות בלתי נעימות, אך הן עדיין רק מחשבות.
שנית, כדאי לך לפנות לרופא, ע"מ לשלול הפרעה טורדנית כפייתית, כיוון שלהפרעה זו סימפטומים זהים למה שתיארת, וכדאי לטפל בה כמה שיותר מוקדם.

(רבקה פינקלשטיין, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מומחית לטיפול CBT  מערכתי)
 

* * *

הבן שלי, בן שנה וארבעה חודשים, הוא ילד מקסים ורגוע בדרך כלל. אולם לכל דבר שהוא לא מקבל, או שלוקחים לו, או כשהוא מועד - הוא מגיב בהיסטריה. הוא צורח ובוכה עד שהוא נרגע. זה לוקח כמה רגעים, או שמרימים אותו או שמסיחים לו את הדעת. עד לא מזמן הוא היה נרדם בבכיות, ועד היום נרגע רק על הידיים. לפעמים, כשאנחנו לא מרשים לו דבר מסוים, הוא יכול להרים יד ולהגיב בתוקפנות. איך אנחנו צריכים להגיב אליו, שיהיה רגועיותר?

התיאור הוא ילד רגוע ומקסים, עד שמשהו מתנגש עם הרצונות שלו. לוקחים לו, לא מרשים לו ואז הוא מגיב בהיסטריה. ראשית יש לבדוק מה הילד משיג מצורת תגובה כזו. יתכן שבעקבותיה הוא מגשים את רצונותיו, כיוון שמיד מרצים אותו, או לחילופין - הוא אמנם לא מקבל מה שרצה, אך קיבל תשומת לב. כולם סביבו מגויסים להרגיע אותו, וזה נעים ו"שווה" לו. לכן יש להתייחס בצורה עניינית ומכילה, להמליל (מלשון מלל) את החוויה והרגש שלו: "נפלת, קיבלת מכה וזה כואב לך...", אך בשום אופן לא להיבהל מההיסטריה או לאפשר מה שלא נתנו קודם. כשילד מרים יד על ההורה - אוחזים בידו ואומרים בסבר פנים רציני: "לאבא/לאמא לא עושים כך". הילד מבין את השדר המגיע בעקביות, והתופעה נעלמת.

(שושי שרגא, מומחית לגיל הרך ומנחת הורים)

* * *

בתנו בת ה-4 נולדה ב"ה לאחר הרבה שנים. היא כל חיינו. לאחרונה, היא אינה מסכימה לקבל סירוב לבקשותיה, ולעיתים מתחצפת. השבוע אמרה שאם לא נקנה לה אופניים,היא לא רוצה לגור איתנו. נודה שכאבה לנו התבטאותה עד עמקי נשמתנו. חשוב לנו החינוך, אך אנו לא רוצים לשבור אותה חלילה... מה נכון לעשות?

ילדינו הם אהבתנו וכל עולמנו. אך ילד זקוק לסמכות הורית ולגבולות ברורים על מנת לגדול בריא. כאשר התרגל למציאות בה כולם נתונים לבקשותיו, ופתאום ההורים מנסים למנוע ממנו דבר מה שמבקש - הוא יחריף את התנהגותו, גם מילולית, כדי להכניע את הוריו. הוא לא מבין את משמעות דבריו, ולא מתכוון באמת לבצעם.

על ההורים להישאר איתנים בדעתם באופן קריר ומוחלט, להתעלם מדיבוריו אך לא לאפשר חוצפה.

במקביל אמליץ על הדרכת הורים.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)