"סיום" לדף גמרא שנלמד בשנה תמימה

מעשה ביהודי מתאגרף גדול, בעל תארים נכבדים בענף זה, שהיה רחוק מאד מיהדות, וכל יהדותו הצטמצמה בעובדה שנולד להורים יהודים. באחד הימים, נתקל בנו ביהודי המניח תפילין. הסתקרן והתעניין מהן "הקופסאות השחורות" הללו, ומדוע הוא קושר אותן כך? ענה לו בעל התפילין: "הרי יהודי אני, ויהודי מניח תפילין". כאשר שאל שאלות נוספות והתחיל להתעניין ביהדות, שלח אותו הלה למכריו שילמדוהו כראוי את יסודות היהדות. הבן "נמשך אל האור", ונעשה בעל תשובה. לימים, אף הלך ללמוד בישיבה באמריקה. כאשר נעשה "בן ישיבה", הקפיד מאוד על ניצול הזמן, וכל רגע פנוי ניצל ללימוד. גם כאשר היה מגיע, מפעם לפעם, לבית אביו, היה מקדיש את כל זמנו ללימוד, וזאת בניגוד גמור לתקופה שבה היה סטודנט והיה מחפש לעצמו להשתחרר מהלימוד בבילויים למיניהם.

בראות אביו שהלימוד אצל בנו נעלה וחשוב ביותר, עד שאין דבר שבעבורו יתבטל מלימוד התורה, התרשם מכך מאוד. באותו זמן התפטר האב מעבודתו הקבועה כמתאגרף, עד שיום אחד ניגש אל בנו וביקש ממנו שילמד עמו לכל הפחות דף אחד מן "הספר הזה", כלומר הגמרא. השיב לו הבן: "זה קשה מאוד, כי כדי להבין גמרא עליך לדעת שתי שפות: לשון הקודש וארמית, שבהן כתובה הגמרא. וכמו כן חסרים לך הרבה מושגים וידיעות". אך האב הזכיר לבנו: "שכחת שאני אוהב מאבקים". ואכן, האב לא וויתר ולא הרפה, והתמסר בכל כוחו ללימוד. הלימוד היה קשה בעבורו, המושגים חדשים לגמרי, כך שהיה צורך להתעכב על כל מילה וכל שורה. הבן, כאמור, למד בישיבה, ונעדר הרבה מן הבית, כך שרק לאחר שנה תמימה של לימוד - סיימו את הדף הנכסף!

כאשר סיימו ללמוד את הדף, אמר האב לבן: "ברצוני לעשות 'מסיבת סיום' על שזכיתי ללמוד דף גמרא". אמר לו הבן: "יש אמנם מנהג לעשות 'מסיבת סיום' על סיום מסכת, אבל לא על דף אחד". אך האב התעקש בכל זאת לעשות מסיבת סיום על הדף שלמד. ביתם היה סמוך לבניין הישיבה של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, והבן הלך לשאול את דעתו. השיב לו הרב: "בוודאי, זו סעודת מצוה, ואף אני אבוא לשמוח עמכם בשמחה של תורה"! וכך היה. נחוגה הסעודה ברוב פאר והדר, שמחת "סיום הדף", ורבי משה פיינשטיין הגיע ודרש.

למחרת שוב הוזמן רבי משה פיינשטיין לביתו של יהודי זה, הפעם - להספיד. הסעודה ההיא הייתה הסעודה האחרונה של המתאגרף. באותו לילה נפטר באופן פתאומי. הרב פיינשטיין הספידו: "יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בדף גמרא אחד". אילו היה המנוח נלקח מן העולם בלי דף הגמרא הזה, מה עלוב היה מצבו למעלה. אולם כעת, שזכה לבוא לבית דין של מעלה עם דף גמרא, ובפרט שטרח עליו כל כך הרבה, כמה זכות ורווח יש לו!