מיומנה של כלה טרייה: לעולם אל תדחי למחר, את מה שאת יכולה לעשות היום

יש לי איזה מין קטע הזוי כזה, לדחות דברים עד לדקה התשעים. 

לפני החתונה, גם אם זה הפריע לי בשטחים מסוימים בחיי - זה לא הטריד אותי עד כדי כך. 

דחיינות היא אופי והיא לא קלה לשינוי, תאמינו לי. אני מנסה כל החיים לעבוד על זה, אבל בינינו - לרוב זה פשוט לא מצליח לי. אני לא יודעת מה זה שמפחיד אותי כל כך, אבל בין אם זה המחשבה שמישהו לוחץ אותי לפינה ונוטל ממני את היכולת לבחור, ובין אם זה תחושת המחנק הזו שעולה כשצריך לעשות הכל 'בזמן' - עמידה בזמנים היא לא הצד החזק שבי. 

זה התחיל לפני שלושה חודשים, כשחברה שאלה האם יש כבר שמלה וכששמעה שלא - נחרדה מחוסר הבהלה שלי. "מה, את רוצה להגיד לי שיש לך צלם לפני שיש לך שמלה? אולם ושמלה זה הדבר שהכי חשוב לך להתרכז בו".

בעיניי הכל כמובן היה חשוב: צלם, אולם, תקליטן, מעצבת ו... כל הסידורים שקשורים אליי: הווי אומר שמלה, נעלי כלה, הינומה וכדומה. 

במקום לנסות לברוח מזה - תישארי ותתמודדי 

אבל בלב אמרתי כל הזמן: 'זה יסתדר, אני לא דואגת. הכי חשוב שאגיע שמחה לחתונה'. 

בכל פעם שמישהו זרק לאוויר איזו הערה נוסח 'נו, מה קורה עם הסידור הזה והזה, מתי את הולכת לחפש את זה ואת זה' - אמרתי בלב: 'יש עוד זמן, אני לא מלחיצה את עצמי. הכי חשוב שאגיע שמחה לחתונה'.

רק שדבר אחד חשוב שכחתי כשאמרתי את זה: חלק ממה שמרכיב את השמחה בחתונה הוא הידיעה שהצלחת למצוא דברים שמתאימים לך ושאת אוהבת. וזה לא קשור רק לדברים האישיים שלך, אלא גם לאנשי המקצוע שחשוב למצוא בזמן. אל תשכחי שעבודה יש לכולם ברוך השם, ולא כולם פנויים לתת לך את השירות שאת צריכה בדיוק בתאריך שלכם. 

אנחנו למשל רצינו תאריך ספציפי, ובגלל זה - לקח לנו לא מעט זמן למצוא אולם וצלם. בחסדי השם יתברך, בסוף הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר והצלחנו למצוא בדיוק את מה שרצינו, אבל זו סיעתא דשמייא ניסית ממש, וגם כאן - לא צריך להסתמך על הנס. 

כשאת דוחה בלי סוף למחר דברים שאת יכולה לעשות היום, את מפסידה מכך - במיוחד כשאת כלה. 

את באה לעמול, והעמל הזה הוא לטובתך

אז נכון, התקופה הזו היא לא קלה, אבל היי... תסתכלי על הצד החיובי שבכל הלחץ הזה: את כלה, אז תשמחי בזה. תנצלי את התקופה הזו לתפילות על מה שאת הכי זקוקה לו, ותבקשי בין היתר גם לא לדחות דברים שצריכים להיעשות היום. כן, יש הרבה סידורים. צריך לרוץ הרבה, לדאוג למסמך הזה, לדבר עם בעל המקצוע ההוא, לוודא שיש את מה שאת רוצה בחנות הזו ועוד ועוד... אבל הלחץ לא נגמר בזה, הוא דווקא רק מתחיל. 

אז במקום להצטער על זה, במקום להתלונן על זה ובמקום לנסות לברוח מזה - תישארי ותתמודדי. תפרגני לעצמך את הסידורים של התקופה הזו ותודי על האינטנסיביות שלהם. סך הכל, הסידורים הם חלקיק קטן ממה שעוד מצפה לכם לדאוג לו בחיים, כזוג. לבנות בית זה לא דבר של מה בכך, וטוב תעשי אם לכתחילה תצאי מתוך נקודת הנחה שאת לא באה לנוח. 

את באה לעמול, והעמל הזה הוא לטובתך - בעולם הזה ובעולם הבא. 

פשוט תשני את צורת ההסתכלות שלך, ובמקום לקרוא לזה סידורים - תקראי לזה מסודרים. הכל מסודר כבר בשבילך, הכל מתוכנן עד לפרט הכי קטן שיש. בעולם העליון כבר יש שמלה, יש רשימת מוזמנים מדויקת, יש צלם, אולם, מעצבת פרחים, אוטו מקושט ואפילו דירה כלבבך. כל מה שאת צריכה לעשות הוא להתפלל כדי להוריד את השפע הזה, שהוכן בדיוק עבורך. 

הסידורים ה'חיצוניים' הם רק תירוץ לסידורים העיקריים שצריכים להיעשות

אל תיבהלי. תזכרי שכמו האדם הראשון בשעתו - גם את נדרשת כעת להתפלל על הגשם, כדי להוריד גשמיות. גם את צריכה להתפלל להשם על הכל, כדי שהוא ייתן לך הכל. אפילו שלכתחילה השפע כבר קיים. 

"ישב רוחו - יזלו מים" אומר הפסוק. כל הצמחים שנבראו ביום השלישי חיכו לתפילותיו של האדם הראשון על הגשם - כדי שיוכלו לצמוח, וכאן אנו למדים יסוד גדול: המפתח להורדת שפע וברכה בכל תחומי החיים כבר נתון בידי האדם והוא יוכל להשיג אותן רק באמצעות תפילה והתנהגות ראויה, שבעצם היא סוג של כלי להחזקת השפע. 

אז תתפללי, זה באמת הכי פשוט. 

תתפללי לסיעתא דשמייא בכל הסידורים. 

תתפללי שהסידורים יסתדרו בעזרת השתדלות קלה מצידך. 

תתפללי שהסידורים יסדרו בך את הבלאגן הרגשי והתחושתי שכל כך אופייני לתקופה הזו. 

תתפללי שהסידורים יסדרו אתכם בצורה מהוקצעת - ברוחניות וגשמיות וזרע קודש בר קיימא בקלות, לעבודתו יתברך. 

הסידורים ה'חיצוניים' הם רק תירוץ לסידורים העיקריים שצריכים להיעשות בתקופה הזו, והמה הסידורים הפנימיים שבך - שכל כך זועקים למבנה יציב וקבוע. אז פשוט תהיי שם כדי ליצור את המבנה הזה בתפילות ובהודיה לקב"ה שהחייה, וקיים והגיע אתכם לזמן הזה.