בתוך-תוכי ידעתי שעלי להקפיד יותר על ההלכה. אז התחלתי – וראיתי ישועות

לפני כחודשיים קיבלתי על עצמי להתחזק בצניעות, והתחלתי ללכת עם גרביים.
נולדתי בבית דתי, והקפדתי על צניעות כפי שחינכו אותי. תמיד הלכתי עם סנדלים פתוחים ללא גרביים - באוכלוסייה בה גדלתי זה מותר ונפוץ מאוד. הייתי משוכנעת שאני בסדר גמור מבחינת הלבוש שלי, ושמי שגורבת גרביים היא "מגזימנית"... הייתי בטוחה שזה מיותר, החמרה מיותרת, ושאין זו חובה הלכתית כלל.

כשנישאתי ונולדו לי ילדים התחלתי להתחזק יותר, הקפדתי על שרוולי 3/4, על כיסוי ראש, והייתי בטוחה שאני הולכת עפ"י גדרי ההלכה ואין לי במה להוסיף/להתחזק. בנוסף, קיבלתי על עצמי לקרוא תהילים באופן יומיומי, ומידי פעם גם קראתי הלכות.

כך יצא שהגעתי גם להלכות צניעות. קראתי – והופתעתי לגלות שהלכות אלו הן לא בדיוק אותן הלכות עליהן גדלתי (ואני הייתי בטוחה שאני הולכת ממש בסדר...). גיליתי את הלכות הצניעות מחדש, והבנתי שעד כה לא הלכתי כפי שצריך ללכת, ושאלו שמכסות יותר לא מחמירות - אלא פשוט הולכות לפי ההלכה! זה נכנס ללבי, אך עדיין לא העזתי לעשות צעד בעניין ולא שיניתי ממלבושי דבר.

כך עבר הזמן. הילדים גדלו, ועל פניו הכל היה נראה בסדר. כמו כל משפחה, היו כמה קשיים, כמו פרנסה, בריאות, חינוך ילדים וטרדות נוספות. היה משהו שהטריד אותנו במיוחד - כל אחד מילדי סבל מבעיה רפואית, אומנם קטנה – כזו שניתן לחיות איתה, אך היא מטרידה ומציקה. פנינו לרופאים מומחים, הוצאנו סכומי כסף לא מעטים, אך דבר לא הועיל. אני זוכרת את עצמי לעיתים מתייאשת, מתפללת להקב"ה ומתחננת לפניו: "ריבונו של עולם, אתה 'רופא כל בשר ומפליא לעשות!'. אתה הרופא הכי טוב - אם תרצה בכך, לא נצטרך להוציא שקל, והבעיה תיפתר מאליה - בזכותך...". עוד הוספתי שאני מוכנה לקבל על עצמי דברים כדי להקל על ילדי...

לפני כמעט שנה ניחמתי קרובת משפחה, וכשיצאנו, היא הביאה לי כמה ספרונים על הלכות הצניעות בקצרה. היא ביקשה שאחלק לזו ולזו, ולמי שזקוקה לישועה, כי עצם הקריאה ולימוד ההלכות - יש להם כוח עצום, כך אמרה לי. קראתי בבית בכל יום הלכה קצרה, אך לא יישמתי הלכה למעשה את מה שקראתי. בתוך תוכי כבר ידעתי שזוהי הדרך הנכונה, ושעלי להקפיד יותר בעניין הזה. תמיד שכנעתי את עצמי שאני צנועה, שאני עם כיסוי, שאני עם שרוולים ארוכים וחצאית מתחת
לברך בדרך-כלל, ושאין צורך יותר מזה...

לפני כחודשיים/חודשיים וחצי מצא גיסי, שלומד באופן קבוע בכולל, שני ספרים הנקראים "בנות ישראל" במקום המיועד לדברי גניזה. הוא החליט לקחתם והביא אחד לי ואחד לאחותו. בתחילה ישב הספר על המדף, ולא מצאתי פנאי לקרוא בו, מכיוון שאני עמוסה מאוד עם הילדים, ובעבודה נרשמתי ל"2 הלכות ביום" של הידברות. אבל משהו בי חיפש עוד הלכות, עוד קצת דברי תורה והתחזקות בכל ההמולה של היומיום, אז החלטתי לקרוא בספר שהביא לי גיסי. התחלתי לקרוא בו, והיה כתוב שם את כל מה שקראתי מזמן על ענייני הצניעות, בתוספת של מעלת הצניעות, חשיבות הצניעות, הרווח
וההצלה לבני ביתה של אישה המקפידה על צניעות...

הבנתי שזהו סימן משמים שכך התגלגל לידי הספר הזה, והתחלתי לקרוא בו בכל יום (עודני קוראת בו – כל יום קצת, כי עדיין לא סיימתי).

לקח עוד קצת זמן עד שהעזתי להחליט ולעשות שינוי עצום בחיי. התחלתי להסתכל על נשים המכסות את רגליהן עם גרביים, וראיתי שזה הרבה יותר מכובד! מרביתן נראו שמחות, שמחות באמת.

נזכרתי בנשים במשפחתי המורחבת שהולכות כך כבר שנים, והן לא נראות "עוף מוזר" בשטח. להיפך - הן מטופחות, נראות מכובדות יותר וכך גם מתייחסים אליהן בכבוד רב יותר...

אני מודה שההתחלה לא היתה קלה. תובנה זו של חשיבות הצניעות יחד עם העובדה שאין לי גרביים בכלל, שאין לי בהכרח חצאיות מתאימות - קצת הלחיצה אותי. ביקשתי מה' שיתן לי כוח לעשות את השינוי. שימציא לי נעליים, חצאיות וכמובן גרביים מתאימים, כדי שאראה מכובדת וצנועה, ולא חלילה לבושה ברישול.

למדתי שאם מתקרבים קצת לה' - הוא פותח עולם, אז ממש ביקשתי ממנו. אמרתי לו: "ה', אני נותנת עכשיו מעצמי למען עם-ישראל ולמען משפחתי. אני משנה לבוש למשהו שאולי יחמיא פחות, אבל יביא 'נחת רוח ליוצרו'. בבקשה תעזור לי גם אתה, שכמשפחה נראה ישועות בעניין...", ופירטתי את העניין לפרוטות.
כבר באותו שבוע ראינו שיפור! לא האמנו שיתרחשו לנו ניסים כאלו, אבל הקב"ה לא נוטש, ועוזר למי שרק רוצה להתקרב אליו. היום ב"ה אפשר להגיד שהבעיות נפתרו כאילו לא היו מעולם! ישתבח שמו!
אני מודה שהיה לא קל. אני מודה שהתביישתי בתחילה, בעיקר בפני חברותי ומשפחתי שהרימו גבה והופתעו. אבל גם לגבי זה עברתי לאט-לאט שינוי, שבו אני לומדת לא להתבייש במה שהחלטתי, לא להתבייש כלל - שהרי אני זו שהולכת כהלכה. ובפרט כשראיתי ישועות מכך - על מה לי להתבייש???
בעונת הקיץ החמה הדבר קשה כפליים, אבל חברה שהולכת ככה שנים אמרה לי: "מתרגלים", ואכן, ככל שחולף הזמן אני מתרגלת לזה יותר ויותר.

יש לי עוד דרך, יש לי עוד מה להוסיף - אם בצניעות, אם בלשון הרע - תמיד יש מה להוסיף. אבל כדי להוסיף - צריך להתחיל במשהו...

בעזרת ה', בקרוב נחגוג בחיק המשפחה ונערוך סעודת הודיה על הנס הקטן הפרטי והאישי שלנו.