האמא של העמותות: "אם הממשלה תקום ללא גוש חרדי, מוסדות ועמותות יקרסו"

הפעם הראשונה בה פגשתי את רו"ח אביגיל שיקוביצקי, מנכ"לית 'מישור' הייתה לפני כעשור. במסגרת עבודתי העיתונאית התבקשתי לעקוב אחר נושא המוסדות והעמותות והתמודדותם עם ה'גזירות החדשות', קרי: קיצוצים וביקורות שהטילה עליהם הממשלה. באופן טבעי פניתי אל רואת החשבון החרדית – אביגיל שיקוביצקי.

"תבואי אליי לפגישה, ואסביר לך הכל". אמרה לי אביגיל. בפועל ישבתי אצלה במשך למעלה משלוש שעות. אביגיל הזהירה, הבהירה והסבירה שוב ושוב: "ניהול עמותה זה דבר שאינו קל בכלל, בפרט כשמדובר בעמותות שמנהלות רשתות גדולות של מוסדות וגנים. זה נכון שהגזירות והביקורות הממשלתיות מסכנות את קיומן של העמותות, אבל אם הן ינקטו בהתנהלות נכונה הן עשויות להינצל", היא הדגישה.  "את עוד תראי", היא אמרה לי לסיום, "עוד תראי שהבועה הזו תתפוצץ. אין שום עמותה שיכולה לשרוד כל עוד היא לא מנוהלת באופן המסודר ביותר. זה פשוט לא הגיוני. ואני לא מדברת רק על הציבור החרדי, אני מדברת באופן כללי על כל מוסד או עמותה".

ה'אמא' של המוסדות והעמותות

השבוע פגשתי אותה שוב. אותה אביגיל, עם אותן נחישות ונמרצות, רק שכיום היא כבר מנהלת תחתיה צוות של לא פחות מ-60 נשים, רובן רואות חשבון או סטאז'ריות לראיית חשבון, כולן נשים חרדיות, שעובדות במשרדיה בירושלים, בני ברק ובית שמש. המשרדים מתמחים בהענקת שירותי חשבונאות בכל הנוגע לתקציבי חינוך ורווחה, מה שאומר – עמותות, מוסדות ורשתות, וכן הוא משרת רשויות מקומיות. מוסדות רבים במגזר החרדי חבים לשיקוביצקי את עצם קיומם, מוסדות אחרים אינם עושים אף צעד פיננסי מבלי להתייעץ איתה קודם. מאות מנהלי עמותות שומרים איתה על קשר רציף.

"בתחילה, אחרי שהתחתנתי, בעלי רצה מאוד שאהיה מורה", מספרת אביגיל, "כי הוא ראה בכך שליחות של נתינה לזולת. אבל אני פחות התעניינתי בהוראה וחיפשתי עבודה בחשבונאות. עבדתי כשכירה במשרד, אבל הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו שונה ובעל ערך. החלטתי להקים חברה פרטית בשם 'מישור'. בשנים הראשונות עבדתי במקביל כסמנכ"לית ברשת גני בית יעקב. מבחינתי זו הייתה מקפצה אדירה להכרת השטח. כי כשאתה מלווה גוף מבפנים ורואה את התהליכים הפנימיים שנעשים בו, אתה מבין לא רק איך להסתכל עליו דרך הדו"ח הכספי היבש, אלא גם איך להתבונן בו מתוך הפעילות והנשמה שלו. עבודתי ברשת גני בית יעקב חידדה אצלי נושאים כמו ניסוח נהלים ויישומים שונים, חיבור לשטח ואפילו הבנה לגבי בניית תוכנות מתאימות. כעבור מספר שנים עזבתי את תפקידי בגני בית יעקב והתמקדתי בעבודה במשרדי הפרטי, כשהאמונה המרכזית שלי היא שהחוכמה בסופו של דבר נמצאת בשטח ואלו שמכירים אותה יותר מכולם אלו המנהלים בעצמם. תמיד אמרתי ללקוחות שלי: 'התפקיד של איש מקצוע אינו לחדש לכם דברים, אלא להעניק לכם את הכלים המקצועיים שיוכלו לשרת אתכם בדרך למטרה'".

כשאביגיל נכנסה לתפקיד היא ניסתה לחשוב איך לקחת את עובדת היותה אישה חרדית ולהפוך אותה ליתרון. "החלטתי שאני עובדת בעיקר מול עמותות ומוסדות חינוך, מה שמעניק לעבודה שלי  ערך מוסף ומהות. אני מרגישה שבכך אני נותנת מעצמי למען הכלל".

ומסתבר שזה ממש לא קל. לא פעם ולא פעמיים היא מוצאת את עצמה בכנסת או בוועדות ממשלתיות, כשהיא מנסה בכוח להילחם את מלחמתם של המוסדות החרדיים, להציג באסרטיביות ובנחישות את הנתונים המספריים, וזה יכול להיות במגוון תחומים: החל מהמשבר בשכרן של הגננות, עבור בקיצוץ תקציבי מוסדות המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) ועד לדאגה להתנהלותן התקינה של עמותות.

"פעם קרה שמנהל מוסד התקשר אליי שעה לפני שבת", היא נזכרת, "בדיוק כשהייתי בחופשה עם בני משפחתי בערד. למרות שמעולם לא הכרתי אותו ולא פגשתי אותו, הוא ביקש את עזרתי וסיפר שזה מקרה חרום ושהוא עומד לקרוס. אז הקדשתי לו פגישה טלפונית של שעה, ותאמיני לי שלא עשיתי את זה בשביל הסכום שהוא אולי ישלם. הוא הרי לא חתם על הצעת מחיר. עשיתי את זה כדי לעזור לו. הבן אדם היה בלחץ בלתי נתפס. אדם מכובד עם קול חנוק מדמעות. ידעתי שהוא חיפש אותי כבר יומיים והבנתי איך הוא עומד להיכנס לשבת. ייעצתי לו והוא לראשונה הבין היכן הוא נמצא ונרגע. רק מנהל מוסד שעבר הקפאה תקציבית ועומד לא לשלם שכר לכל עובדיו יכול להבין מה עובר על מנהל כזה. לאחר מספר חודשים באמת התבשרתי שבזכות שלא פירקו לו את העמותה.

"אני מרגישה אידיאל גדול במה שאני עושה, ולא רק אני, אלא כל העובדות שלי. אנחנו עובדות קשה, אבל מרגישות שיש שכר לעמלנו. אנחנו עובדות הרבה מאוד גם עם עמותות שאינן חרדיות, ומנהלי העמותות כותבים לי לא פעם שהם מרגישים שיש כאן בנות חרדיות שעובדת עם נשמה. חלקם גם יודעים לכתוב את המילה 'יראת שמיים'".

את בוודאי גם מרגישה סיפוק בכך שאת מסייעת בפרנסתן של עשרות נשים חרדיות.

"אני מפרנסת?" אביגיל מוחה, "אני לא מפרנסת אף אישה! הקב"ה הוא היחיד שמפרנס. הן עובדות קשה ומקבלות על זה תמורה. בדיוק כמו שאני לא מפרנסת את רשת 'רמי לוי' אלא משלמת לרשת עבור המוצר שאני קונה. אם אני נותנת משהו נוסף וייחודי לעובדות שלי, זה את היכולת שלהן להרוויח ביטחון ולקבל ידע ומושגים. במשך השנים עברו אצלי יותר מ-150 עובדות, רבות מהן הפכו לחשבות בכירות במוקדים מובילים או לעצמאיות ונפרדו ממני לשלום. לפעמים הן הרגישו לא נעים בכך שהן כביכול מתחרות בי, אבל אני מאמינה שאין שום דבר שבא על חשבוני, ואם הן עובדות באופן עצמאי ומרוויחות יותר, אני מאושרת עבורן".

ואולי האידיאל של אישה בכלל לא צריך להיות רואת חשבון?

"אני יכולה לספר לך שכאשר הקמתי את העסק ידעתי שני דברים – האחד הוא כפי שכבר סיפרתי - שאני רוצה לעזור למוסדות ועמותות, והשני – שאני רוצה לקדם נשים חרדיות מובילות. הסיפוק הכי גדול שלי הוא כשאני מקבלת בת בוגרת סמינר, עדינה וביישנית שאת רוב כישרונותיה לא הוציאה לפועל, שהיא לא מאמינה בעצמה ובכלל לא מודעות למה שהיא יכולה, והופכת אותה למישהי שמוציאה את הכישרונות שלה עם עומק ומחשבה. כנשים חרדיות חונכנו לענווה, והענווה הזו היא אכן ברכה, היא היסוד של הבית היהודי, כי אישה צריכה להיות ענווה לעומת בעלה. אבל בעולם העסקים הענווה הזו גרמה לכך שבנות לא מממשות אפילו 20% מהיכולות שלהן. הייתה לי למשל עובדת, מנהלת חשבונות מוכשרת מאוד, שאמרה לי כבר בתחילת דרכה: 'אני רוצה חיים קלים עם ראש קטן', ובמילים אחרות: 'אל תשגעי אותי'. עברנו ביחד תהליך והעובדת גילתה בעצמה כשרונות ויכולות מנטליות שלא ידעה על קיומן. היום היא כבר מנהלת חשבונות ראשית ברשת גדולה שמעסיקה אלפי עובדים, משתכרת באופן נאה ביותר (פי שלוש ממה שחלמה...) ובעלת סמכויות רבות. היום היא כבר מבקשת רק משימות של 'ראש גדול'. היא נהנית בעבודתה ומהמימוש האישי שלה, וזה הסיפוק הגדול שלי".  

ללוות מתוך הנשמה

לא מזמן הזמינה רו"ח שיקוביצקי למשרדה מנהל של אחד המוסדות הידועים בתחום החינוך המיוחד המעסיק כמעט אלף עובדי חינוך. "קראתי למנהל ואמרתי לו: 'נבול תיבול, אמנם אתה עובד היטב ומצליח לנהל מוסד באמצעות צוות מינהלי מצומצם של פחות מעשרה עובדים, בזמן שמקום חילוני כמוכם משקיע עשרות אנשים, אבל יש גם קו אדום, אם תמשיכו לעבוד כך, באמצעות צוות כה מצומצם, תאבדו את עצמכם. אתם צריכים ייעוץ מקצועי. מצידי אל תיקח אותי, קח רואה חשבון אחר, אבל העיקר שלא תקרוס".

שיחות כאלו הן דבר שבשגרה במשרדיה של שיקוביצקי, כי נכון להיום היא מעורבת בתהליכי ניהול הכספים של עמותות ומוסדות חינוך רבים, מהמובילים במגזר.  "כשהקמתי את המשרד, התפיסה שלי הייתה יותר אמריקאית מישראלית", היא מספרת. "כל הזמן אמרתי שהחלק הקטן בתפקידו של רואה החשבון מתבטא בדו"ח הכספי הסופי שהוא מוציא בסוף שנה, כי הוא ממילא משקף רק את מה שכבר נעשה ואין לו אפשרות להשפיע עליו באמת. תפקידו האמתי של רואה החשבון הוא לבנות תקציבים ותוכניות עבודה מקושרות תקציב ולנתח אותם בזמן אמת, להבין את ההליכים והחקיקה ולעבד נהלים ובעיקר – לשתף את העובדים בכל התהליכים האלו. רק הדברים האלו הם המפתח בסופו של דבר למקסום הפעילות ומקסום הכסף".

את מתכוונת שרואה חשבון צריך גם ללוות את העמותה מבפנים, ולא רק מבחוץ?

"אני מתכוונת לדברים שאמרתי לאחרונה, כשהשתתפתי בכנס של לשכת רואי החשבון. דיברתי על כך שרואה החשבון המסורתי היה בעבר בודק בעיקר את הדו"חות הכספיים, מאשר את הנתונים ומאמת אותם מול מסמכים וסתירות, וזאת לפי תקני ביקורת ותקני חשבונאות. זו הייתה עבודתו. בנוסף, הוא העניק לפעמים מעט ייעוץ מס, שכן בעמותות כמעט לא היו בעבר סוגיות מס משמעותיות. רואי החשבון התרגלו במשך עשרות שנים לעבודה מסורתית ושגרתית, כאשר בסופו של דבר אין הבדל גדול בין רואה חשבון אחד למשנהו. בשונה מרופאים למשל, אצלם יכול להיות פער עצום בין רופא לרופא, או בענף עריכת הדין, שם גם כן קיימים פערים גדולים.

"אמרתי להם שייתכן שזו אחת הסיבות לכך שיש כיום בתחום מצוקה מטורפת והיעדר עובדים. אם כולם דומים, הענף הולך והופך לענף יבש, טכני וחסר מעוף. אני יכולה להעיד על כך אישית – כשהקמתי את המשרד שלי נשים היו מפעילות פרוטקציות כדי להתקבל אליו, למרות שהייתי קטנה ולא נתתי הרבה סמכויות וכלים מקצועיים. דווקא היום, כשהמשרד גדול ומפותח, אני זו שצריכה לעקוב אחרי הבחורות שטובות בתחום ולפתות אותן לבוא לעבוד אצלי, כי אין הרבה בנות שהולכות ללמוד ראיית חשבון. כולן טוענות שאלו לימודים יבשים ולא מעניינים. אפילו הבנות שלי רוצות ללכת ללמוד הייטק. התרעתי באוזני רואי החשבון ואמרתי להם שאם נמשיך לעסוק רק בביקורת יבשה של דו"חות לא יהיו לנו עובדים, וגם שכרנו לא יעלה, כי בעצם אין שום הבדל בין רואי החשבון ותמיד לקוח יכול למצוא משרד דומה. אפשר לראות בשטח שאנשים מוכנים לשלם לעורך דין פי שלושה מאשר לרואה חשבון, ואם מדובר בעורך דין טוב במיוחד משלמים לו גם פי שמונה".

אז מה את מציעה?

"אני חושבת שבעולם כה מתקדם אסור לנו להישאר עם הביקורת המרובעת ורשימת כללים משעממת, אלא לדעת באמת איך לבנות תקציב בצורה נכונה, להיות מעורבים יותר בפעילות של הגופים, לזהות תהליכים ולנתב את העמותה לתוכנית כלכלית ארוכת טווח, להבין מה שעושים ובעיקר - לייעץ להם".

וזה בדיוק מה שהיא עושה בשטח. כאחת שמלווה זה שנים רבות כמעט את כל העמותות המוכרות במגזר החרדי, מציינת שיקוביצקי כי ניהול עמותות כיום הוא משימה קשה מעבר לכל דמיון. "אם פעם ניהול עמותה היה משחק ילדים, היום כבר ממש לא כל אחד יכול לעשות את זה", היא מבהירה, "כי זה הפך למשימה כבדה ומורכבת, יש חוקים נוקשים ביותר, יש מיסוי גבוה וגם אכיפה קפדנית. אם אתה מנהל עמותה ולא מספיק מתמצא בניהול הכספי, תגלה מהר מאוד שאתה נופל".

את מתעסקת הרבה עם עמותות ומוסדות חרדיים. את רואה הבדל ביניהם לבין מוסדות ועמותות בציבור הכללי?

"בעבר היה פער עצום בין עמותות במגזר החרדי לבין עמותות מחוץ למגזר. עמותות שאינן מהמגזר כללו תמיד כלכלנים, עורכי דין, רואי חשבון ועוד אנשים מלומדים שעמדו בראשיהן, הם הסתכלו על העמותה כעסק שמטרתו היא לייצר עוד ועוד פעילות וגם פעלו מתוך תפיסה עסקית, תכנון תקציבי, ועדות, קבלות והחלטות מושכלות. לא היו אצלם מקרים של קבלת החלטות 'לפי השטיבל'. במשך העשור האחרון התחוללה מהפיכה בנושא, וכיום אני יכולה לומר בפה מלא שבמגזר החרדי יש עמותות מקצועיות לא פחות מאשר במגזר הכללי. בעמותות החרדיות של היום יש הרבה מאוד מודעות להכנסת רואה חשבון לתוך העמותה ואף לשליחת מנהלי העמותה לקורסים מתאימים שמוסיפים להם מושגים. כך גם ברוב מוסדות החינוך שאני מלווה.

(צילום: shutterstock)

(צילום: shutterstock)

"בנוסף, לפני שנים לא הייתה מספיק רגולציה ואכיפה מצד הממשלה, גם מבחינת מיסוי וגם מבחינת דיני עבודה, מה שהוביל לכך שכל אחד פעל לפי צו מצפונו ושיקול דעתו. זה לא שמישהו לא היה בסדר, אלא שניהלו עמותות כמו שמנהלים משק בית, חלק עשו זאת טוב יותר וחלק טוב פחות, ללא דין וחשבון. היו מנהלי עמותות שהגיעו עד פת לחם ונאלצו למכור את ביתם ורכושם כדי לממן הלוואות שלקחו, או חלילה להתחמק מחובות לעובדים ולספקים. בשנים האחרונות אנחנו יכולים לראות יותר ויותר אכיפה, הן מצד משרד הכלכלה והן מצד משרד החינוך. זה הוביל בתחילה לקריסה של חלק מהעמותות, כי הן התקשו להתרגל למעבר החד הזה. גם עולם ההלוואות הפך לפחות נוח, כי בעבר יכולת לפנות לגמ"ח ולבקש ממנו הלוואות ככל שיעלה על דעתך. עכשיו זה כבר יותר מורכב, והגמ"חים לא נותנים הלוואות באופן חופשי. אני חושבת שבעתיד נראה שיהיו פחות ופחות עמותות שייסגרו, כי הן מנוהלות באופן כללי בצורה מחושבת. גם אלו שייסגרו לא יקרסו עם הפסדי עתק, כי האכיפה של היום כל כך צמודה והיא שומרת עליהן ממפלות גדולות המתגלות באיחור".

ואם דיברנו על השוואה לעמותות במגזר הכללי, טוענת שיקוביצקי שכיום אפשר לראות מצב בדיוק הפוך מזה שהיה בעבר: "דווקא בעמותת החרדיות יש אנשי מקצוע טובים יותר, כי הם לוקחים את הנושא ממש ברצינות. הבדל נוסף מתבטא בחיסכון בעלויות שמאפיין את העמותות החרדיות. בעוד שעמותות במגזר החילוני יכולות להזמין אותי לאסיפות מנהלה ואני פוגשת שם שמונים חברי צוות שהגיעו במיוחד, עם כיבוד כיד המלך. בעמותות החרדיות אפילו לא מזמינים אותי, ומקיימים את האסיפות במסדרון, מקסימום עם כוס קפה. שלא לדבר על הפער ברכבים ובפאר של המשרדים. זה פשוט עולם אחר, פער עצום".

על כל פנים, רו"ח שיקוביצקי מציינת כי אישית היא מעריכה ומייקרת בכל ליבה את מנהלי העמותות שהיא פוגשת, ולא משנה על איזה מגזר הם נמנים. "אלו אנשים שפועלים מתוך אידיאל, מתוך שליחות. אצל רובם לא הכסף הוא זה שמדרבן אותם לעבוד, אלא הרצון החזק לפעול ולעזור. זה מה שמשותף לעמותות מכל המגזרים. אני חושבת שזו זכות גדולה לתרום להם ולהיות שותפים לפעילות שהם עושים".

החזון: תקציב מסודר למנהלי המוסדות

מנהלי המוסדות והעמותות לא רק קוצרים את הפירות, אלא מתמודדים לאורך כל הדרך עם קשיים לא מעטים. בעיקר כאלו הנוגעים לניהול נכון של התקציב, שאף פעם אינו קיים בשפע.

לפני כמה שנים החליטה אביגיל שברצונה לקיים כנס למנהלי מוסדות ועמותות, בו תסביר להם את העקרונות החשובים לניהול תקציב נכון. "פתחתי רישום לכנס, ובתוך יומיים כבר הוחלט להעביר אותו לבנייני האומה, כי היו כל כך הרבה מנהלים שרצו להתעניין ולשמוע. המטרה שלי בכנס הייתה להנגיש את החוקים וללמד איך שברוב המקרים ניתן על ידי היערכות מראש להיות מוגנים מפני החוקים הצצים על ימין ועל שמאל, ולהתנהל באופן הנכון ביותר שיכול להיות.  המנהלים באו וישבו במשך שעות והקשיבו. כמו שאמר לי אחד מהם בעקבות הכנס: 'שינית אותי במאה שמונים מעלות'. אחד הדברים שהדגשתי להם לאורך כל הכנס שהרגולציה של הממשלה הוכבדה מאוד בשנים האחרונות, אבל זה גם לטובתם, כדי שהם יצליחו לשרוד. וגם אם לא – אל תלחמו בזה, תתחברו לזה".  

מצד שני, אפשר לשער שיש גם דברים פחות טובים שהגיעו מעודף הרגולציה...

"בוודאות", מסכימה שיקוביצקי. "הרבה מאוד כסף הולך לפח בגלל עודף רגולציה, כי לפעמים, בדרך לעשיית הסדר, המשרדים מגזימים. כיום גוף נדרש להוציא בממוצע כ-20% מן התקציב רק בשביל ניהול הרגולציה מול הממשלה אם זה על פקידות או תוכנות, יועצים משפטיים ורואי חשבון. אלו 20% שיכלו ללכת לפעילות, ובמקום זה משולמים על רגולטוריה. דוגמה טובה לכך היא פרויקט צהרוני ניצנים – זהו פרויקט של הפעלת צהרונים, כאשר כל צהרון נדרש להגיש דיווחים ברמה מטורפת, עם ביקורות בלתי פוסקות של משרד החינוך. זה מצריך הרבה מאוד עבודה של פקידים, רואי חשבון ועורכי דין, כאשר אין על כך שום רווח ממשי. כסף רב מדי זולג למה שנקרא 'תקורה'. ברור שמשהו כאן לא הגיוני, אבל אלו הן דרישות המשרדים".  

מה צפוי לקרות בעקבות הבחירות הקרובות? נראה לך שהמצב עשוי להשתנות?

"המצב עלול להשתנות לרעה", היא מתריעה, "כבר היום המצב קשה, אבל עוד אפשרי. אם תקום ממשלה שהיא לא שלנו, המצב לא יהפוך לקשה מאוד, אלא לבלתי אפשרי. אני מדברת גם על מוסדות וגם על עמותות, כי הבקרה תופסת יותר ויותר תאוצה. אתה יכול למצוא את עצמך, ולא משנה אם אתה מנהל גמ"ח, מוסד או עמותה של קמחא דפסחא, כשאתה עובד עשרים וארבע שעות ביממה עבור עמידה בכללי רגולציה. למי יכולים להיות מקורות מימון, זמן וכוחות לזה? אני חוששת מאוד שאם חלילה ייווצר מצב בו תקום ממשלה שאינה אוהדת חרדים, זה יגרום באופן ישיר לפחות אנשים לפתוח עמותות ומוסדות. ההפסד יהיה כולו שלנו".

מעבר לכך, שיקוביצקי מציינת היבט נוסף. "זה לא רק הבקרה של הרגולטור", היא מדגישה, "אלא גם נושא התקצוב שעלול להיפגע, כמו שהיה בימים בהם לפיד היה שר האוצר ופירון שר החינוך. גם כאן זה יהפוך את המצב להיות לא רק קשה מאוד, אלא ממש בלתי אפשרי. כבר היום יש מוסדות שבתנאים מסוימים הם ממש בלתי אפשריים, ואם המצב יחמיר, זה יגרום לסגירת מוסדות. אני מדברת כמובן על מוסדות פרטיים, מוכש"ר ופטור, ולא על ממשלתיים רשמיים".

אחרי עשור של פעילות בתחום, יש משהו שהיית רוצה לשנות ולא עלה בידייך?

"יש לי שאיפה", היא מגלה, "ואני מקווה שבסייעתא דשמיא יעלה בידי להגשימה. אני מאמינה שכל עמותה או רשת חייבת שיהיה לה תקציב דינאמי – כלי לקבלת החלטה בתוך מערכת הכספים שלה, ממש כמו שיש ברשויות מקומיות, ואסביר את עצמי: כיום רוב  המוסדות והעמותות מתנהלים באופן בו הם מחליטים בכל יום מה נכון לעשות באותו יום, כך שנוצר מצב שאם יש הוצאות בלתי צפויות, הם נכנסים לגירעון מסוכן. השאיפה שלי היא ליצור מצב בו ישנו תקציב שנמצא מעל לכל הדרגים והמנהלים, הכל מתוכנן בו כבר מתחילת שנה, ממש כמו ברשות מקומית, ואין אפשרות לשנותו. קיים מעקב אוטומטי במערכת הכספים וכל הזמנה או קבלת החלטה נכנסת למעקב בזמן אמת. עיקר סמכות המנהל הינה בעת בניית התקציב. מרגע בניית התקציב כולם כפופים אליו כולל המנהל עצמו.

"יש מוסדות שמאוד קשובים לכך. כשהצעתי את הרעיון לרשת בית יעקב, כבר לפני כעשר שנים, הרב יצחק גולדקופף, מנכ"ל הרשת אמר לי: 'תעשי את זה עכשיו'. הוא גם הוסיף: 'מי שחושב שהוא מספיק חכם, מעל התקציב, שייהנה, אבל אני לא כזה'. אפשר לומר שהוא הקדים את המאוחר וראה מה שאחרים ראו הרבה שנים לאחר מכן. בסופו של דבר אני מאמינה שזוהי הדרך. רק ככה יוכלו העמותות והמוסדות להתקדם קדימה, למרות הקשיים הממשלתיים שנערמים על ימין ועל שמאל, ולהמשיך בפעילותן החשובה ללא כל ספק".