לנצל את שלושים האחוזים שאתה מסוגל להם

לא פעם, אדם מוצא את עצמו חוזר הביתה אחרי יום עבודה מתיש כשהוא לא מרוכז. אפילו להירדם קשה לו, והוא יודע שמחר מצפה לו יום קשה עוד יותר, והאור אינו נראה בקצה המנהרה. במצב כזה, הוא עלול להרגיש שחיקה הולכת גוברת, שחשוב לדעת כיצד להתמודד איתה בצורה נכונה.

הדרך לשחיקה עוברת בתחושה שהתפקוד קשה, שכל הפעולות נעשות בצורה מכנית מדי וחסרת לב וכשאין שום אופק חיובי להמשך העשייה.

האנשים המועדים במיוחד לשחיקה נפשית הינם אנשים שעובדים תחת לחץ רב, או במקצועות תובעניים במיוחד. אחוזים ניכרים מהפניות לרופאי המשפחה הינם על רקע של תסמינים חסרי הסבר ברור: עייפות, שינה לא טובה או תשישות כללית. ברבים מהמקרים, לאחר שנערכות בדיקות פיזיולוגיות שונות, אין כל ממצאים המעידים על בעיה פיזית, מה שמעיד על ממד רגשי העומד מאחורי התסמינים השונים.

מלבד כל זאת, יש לזכור כי השחיקה הינה "מחלה מדבקת". אדם שחוק מגיע הביתה מרוגז ועצבני, מה שגורם לכך שהוא אינו נעים לסביבתו הקרובה, ומעביר אליהם את רגשותיו השליליים. מטבע הדברים, החיים לצידו של אדם שחוק גורמים למתח, ועובדה זו כשלעצמה עשויה לגרום לשחיקה גם לשאר בני המשפחה.

אך השחיקה אינה בעיה שניתן לפתור באמצעות מספר ימי מחלה או חופשה קצרה.

מה עושים?

שחיקה אינה חולפת מאליה, גם לא באמצעות מספר ימי חופשה. לפעמים, אדם שנמצא במצב של שחיקה נפשית עשוי להרגיש כי המצב ישתפר משמעותית אם יקח לעצמו מספר ימי חופש, ואכן בתקופה הראשונה של ימי החופשה הוא מרגיש טוב יותר, שליו יותר ומתוח פחות. אלא שחופשה עשויה אכן לספק הקלה מסוימת בטווח הקצר, אך כדי לפתור את הבעיה מהשורש ולתת מענה לטווח הארוך, יש צורך בטכניקות שמסייעות להתמודדות עם לחץ, וכן לשינוי הרגלי חיים ואימוץ הרגלי חיים חיוביים יותר, למשל: שינוי של גישה לחיים, והכרה בכך שהאדם אינו מוכרח להיות מושלם, עשויים להפחית משמעותית את ממדי השחיקה הנפשית.

ניקח לדוגמה בחור ישיבה שמרגיש שחוק וחסר טעם בלימוד. הוא מבקש להרגיש טוב יותר, ומחפש עוד קבלה טובה ועוד קבלה טובה, העיקר שיהיה לו יותר טעם בלימוד. לעיתים הוא עשוי לפנות גם לעולם הסגולי, אך בפועל הוא לא רואה פתרון. לכשנעמיק, נוכל לראות שבחור הישיבה היקר לומד שעתיים בבוקר ואחר כך הוא מדבר עם חבריו לספסל הלימודים, ובשל כך הוא מרגיש רע ומאשים את עצמו, כועס על עצמו ומלא ביקורת עצמית.

הוא מתלונן על עצמו: "למה אין לי יותר טעם בלימוד? הלא אם היה לי יותר טעם בלימוד, לא הייתי מגיע למצב של ביטול תורה ובזבוז זמן!". וככך בסוף כל יום הוא מרגיש שחוק וחסר סיפוק, והוא מצפה למחר בבוקר בתקווה שאז יוכל לקום עם יותר אנרגיה ומרץ בעבודת השם ובלימוד התורה. כוונתו טובה, אך מעשיו ואבחנתו את הבעיה, אינם רצויים ונכונים.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

בהרבה מקרים, הבחור לא סובל מחוסר חשק בלימוד. אדרבה, כשהוא לומד - הוא מבין ואף נהנה מהלימוד, וחש בו טעם מיוחד – "געשמאק". אלא שאחרי כמה דקות, כשהוא עוצר מהלימוד ו"מתבטל", הוא מאשים ומבקר את עצמו יותר מדי, וכך גורם לעצמו לזליגת אנרגיה ומרץ מהנפש.

הוא מזלזל בעצמו ולא מאמין בעצמו, כי יש לו ציפייה שהוא יהיה מושלם לחלוטין במהלך היום. הוא מצפה מעצמו לניצול מלא של הזמן, וזו טעות בשלב הזה של החיים. עליו לדעת שאם בשלב הזה הוא מצליח לנצל 30 אחוזים מהזמן, מצבו מצוין, שכן יתכן שזה המקסימום האפשרי בשלב הזה של החיים. אדרבה, אם הוא ירגיש טוב עם אותם 30 אחוזים, יש סיכוי שהוא יעלה ל-40 אחוזים של ניצול הזמן, כי חשק ללמוד מייצר עוד חשק ללמוד.

במצב שכזה, עליו להישמר מהמחשבה הנגדית הפוגמת וגורעת מהתחושה הטובה הנוצרת מניצול שלושים אחוזים מהזמן, כשהוא חושב "נכון שאני מרגיש טוב עם 30 האחוזים של ניצול זמן, אבל במה זה נחשב ביחס לכל בזבוז הזמן באופן כללי בחיים?!". בכך הוא גורם לעצמו זליגת אנרגיה, שתביא לאי ניצול וחוסר מימוש גם של 30 האחוזים מהזמן, שאותם כן ניצל בחייו. וכך, במקום ש-30 אחוזים של ניצול זמן יהפכו ל-40 אחוזים, הוא יורד ל-20 אחוזים, בגלל ההאשמות והביקורות שהוא מטיח בעצמו.

אמת, נהדר שאדם שואף לניצול מקסימלי של זמנו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבחור השוקד באוהלה של תורה. אך המצב גרוע כשהוא פוגע בעצמו בצורה קשה מדי על כך שהוא לא מנצל כראוי את זמנו.

חשבון נפש אמיתי

חשבון נפש הוא מהלך נצרך שחובה לקיים פעם בשנה, פעם בחודש, פעם בשבוע או אפילו פעם ביום, אך ודאי שלא למשך כמה שעות בכל יום שבהן האדם שופט את עצמו ופוגע בנפש שלו.

חשבון נפש וביקורת עצמית אין מטרתם לייאש את האדם, אלא לרומם אותו, כי זה המדד לביקורת בונה שיש אחריה ממד של תקווה, ולא ייאוש וחוסר אונים. אך אם התוצאה של חשבון הנפש היא ייאוש, זהו סימן לכך שחשבון הנפש הזו מקורו אינו מהיצר הטוב, אלא מהיצר הרע שמייאש את האדם (על פי "ליקוטי אמרים תניא" פרק כ"ט).

אדם שמבקר את עצמו כל הזמן - רק יעצים ויעמיק את הבעיה, וכל עוד הוא יצפה מעצמו להיות טוב יותר ויעיל יותר כשהוא מחפש עוד טכניקה ועוד אחת לשיפור מצב הרוח והחשק בלימוד, הוא עוד עתיד להיכשל יותר ויותר, כיוון שהוא מכוון למקום הלא נכון. בעיית החשק היא לא הבעיה הגדולה. הבעיה הגדולה יותר היא הביקורת העצמית שלא מאפשרת לו לחוות חוויה חיובית, להתרגש ולחוות את 30 האחוזים מזמנו אותם הוא מנצל כראוי.

במקרה הזה, הבחור מחפש פתרון במקום הלא נכון. במקום לחוות את ההצלחה ובכך להיכנס למעגל של "הצלחה מייצרת הצלחה", הוא פוגע בהרגשה החיובית שלו ומאבד גם את מה שיש לו. "כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו" (סוטה ט').

שלמות היא דבר נהדר, אך רק בתנאי שהאדם מוכן לסלוח לעצמו אם בדרכו לשלמות הוא לא מושלם. רק אז יש סיכוי שיגיע לשלמות, שכן הסליחה של האדם לעצמו פותחת לו צוהר חדש למי שהוא יכול להיות.

אמת, האדם לא צריך כל הזמן לסלוח לעצמו, אך יחד עם זאת לפעמים האדם יותר מדי לא סולח לעצמו ולא מרפה. כשנרפה ונסלח לעצמנו, נוכל לחוות יותר את החוויות החיוביות בחיים ולהגיע למקומות חדשים.

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל anat@htv.co.il