שיחה לחיים – עם נהג המונית מחדרה

והנה אני שוב יורד מהרכבת בחדרה. הפעם, אין מישהו שיאסוף אותי. אני לוקח מונית.

"כן, תפעיל מונה", אני אומר לנהג. לך תדע מה יצא יותר, בלי מונה או עם, אני מעדיף את מה שבטוח מגיע לו ואמור לצאת ממני...

וכך, אנו יוצאים לנסיעה שבמהלכה חוויה מרגשת. תמיד אני משתדל להכיר יותר אנשים שונים, ללמוד את האחר. אני פותח בשיחה, בצורה הכי בנאלית: "אז אתה מחדרה?"... ואח"כ זה מגיע: "אז איך זה להיות נהג מונית? בטח, עם כל הסיפורים של הנוסעים, אתה צריך להיות גם פסיכולוג, גם יועץ, גם פוליטיקאי, וקצת נהג מונית... מה לעשות, ככה זה נהג מונית, אה?".

"כן". הוא עונה, "בוא תחשוב, האם היה פעם סיכוי שנשב שנינו לשיחה בארבע עיניים, אם לא היית נוסע איתי?". מעניין באמת, אני חושב שכיועץ ומטפל, זו הפעם הראשונה שאני משלם למישהו שמשוחח אתי...

"תגיד, מה אתה עושה בחיים?", הוא ממשיך.

מורכב. "אני יועץ נישואין, פסיכותרפיסט, מרצה, ועוד...".

מעניין, הוא מאלה שלא שואלים "מה זה הפסיאופסרפיה(...!) הזה?". הוא רק אומר: "ואללה, יש לי סיפור בשבילך!". מעניין. "איך ש'תה רואה אותי, אני הייתי מכור, המשפחה נפגעה, אבל השתקמתי!".

ואוו! אני מעריץ את האנשים הללו! אין לכם מושג מה זה להתמודד נפשית, עם התמכרויות, חרדות, דיכאונות, וכדומה. אני תמיד מסתכל בהערכה והערצה על אנשים כאלה.

אני מושיט לו את ידי ואומר "מעריץ! אני יודע מה זה. עובד גם עם אנשים שסובלים מזה. אתה יודע?  אחד הדברים היותר קשים בהתמכרות, זה להכיר בה! היו אצלי זוג לא מזמן שהגיעו ליעוץ זוגי, הבעל רואה את ביתו נחרב בגלל התמכרות להימורים, אבל מכריז, 'אני לא מכור, אני יכול להפסיק את זה מחר, אבל אני לא מעוניין'... זה עצוב".

"כן" הוא אומר, "הנס שלי, הוא שהפגיעה בסביבה הייתה כל כך קשה, עד שהם פשוט גרמו לי לצאת מהבית, נפרדתי מהילדים שאני כל כך אוהב – הדבר הכי כואב בשבילי, ופשוט לא נותרה לי ברירה. הבנתי שזה או להילחם, או לחדול. אני בחרתי להילחם!".

"בדיוק כך הייתי מגדיר זאת. זה להילחם, או לחדול", הסכמתי, "וזה נכון בכל קושי שעובר עלינו בחיים. כולנו. לא צריך להיות מכור או סובל מחרדות, או הפרעה אחרת, כדי להבין זאת. זה נכון לא להיכנע מול כל קושי בחיינו. תמיד להמשיך להתקדם למרות הקושי. אגב, להילחם זה לא לנסות להעביר את הרגש הקשה, זה עובד רק מול קשיים קלים, אך מול קשיים גדולים, כמו חרדות, מחשבות טרדניות, אירועים קשים שאינם בשליטתנו, וכדומה – שם יותר נכון לקבל את מציאות הקושי בחיינו, לא ממקום של השלמה כואבת, אלא ממקום של חוזק. שאין לנו פחד לחוות את הפחדים והקשיים, ותוך כדי המשך עשייה ברוכה!".

"כן. ברור! ללא הגישה הזו, לא היה לי סיכוי לנצח את מפלצת ההתמכרות!", הגיב.

וכך, אנו ממשיכים בשיחה ברחובות חדרה הרגועה. אני אוהב את הרגעים הללו, לפגוש את אותם גיבורים שניצחו את קורות חייהם! אתם לא יודעים כמה אני לומד מהם כל פעם מחדש. שיעור מוסר חי.

"אתה יודע", אני מתחבר לדבריו, "אם אתה מזכיר מפלצת, זה מזכיר לי תיאור שראיתי מאישה שעברה התמודדות עם חרדות, במקרה שלה – אגורפוביה. היא מתארת שבמשך שנים הרגישה, כאילו מולה ניצבת מפלצת מפחידה, ביניהם בור שנראה היה לה ללא תחתית, והמפלצת מחזיקה בחבל שאף היא מחזיקה בו, ומנסה למשוך אותה לתוך הבור האיום, היא הייתה בטוחה שאם לא תילחם בה, אם לא תמשוך את החבל לכיוון הנגדי, היא תיפול לבור האיום! ואכן, היא משכה ומשכה, במשך שנים היא נאבקה במפלצת. עד שפתאום במהלך טיפול, היא הבינה שהיא יכולה פשוט לעזוב את החבל!... להפסיק לנסות להעיף את המפלצת מחייה, ודווקא זה ישחרר אותה!".

הייתם צריכים לראות את החיוך שלו. הוא הנהן במרץ: "זה כל כך קולע, המשל הזה! זה כוח, לקבל את העובדה שאין לנו שליטה על הכל בחיינו. אתה יודע, כשהייתי מכור, זו הייתה הבריחה שלי, להימורים, לאדרנלין הזורם, המשכיח את המפלצת שמולי, סוג של לנסות להעיף אותה מחיי, אך היא מעולם לא עפה! הבעיות שלי רק התגברו. הפכתי לאדם חלש יותר ויותר. נכנע לכל קושי, רץ מידית לתחנת ההימורים כדי לסלקו ולגלות לאחר מכן, שהוא רק גדל! ברגע שלמדתי לקבל שהקשיים הם חלק מחיינו, וזה לא אומר שימשכו אותי לבור, אם אמשיך לנהל את חיי ולא להיכנע לקשיים, הפכתי לחזק יותר! זה היה נדבך חשוב בתהליך המורכב שעברתי!".

פתאום אני שם לב שהגענו ליעד. הוא עצר את המונית ואת המונה. כמה שילמתי בסוף, אתם שואלים? שלושה שקלים יותר משהייתי משלם בלי מונה... פחות שיחה חווייתית. כמה זה יוצא?

חגי צדוק עוסק בפסיכותרפיה ובייעוץ נישואין. ליצירת קשר עם מחלקת "נפשי בשאלתי":073-33-33-331, או anat@htv.co.il