מבחן האמונה: למה נולד לי ילד מיוחד?

"וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה... וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם" (קהלת ד, א). אוֹמֵר ר' יְהוּדָה בַּמִּדְרָשׁ: אֵלּוּ הַקְּטַנִּים הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶן בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד לָבוֹא הֵם עוֹמְדִים בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים.

בְּפַשְׁטוּת מִתְכַּוֵּן הַמִּדְרָשׁ לָאָבוֹת הַמְשַׁכְּלִים אֶת בְּנֵיהֶם הַפְּעוּטִים, אֲבָל לְשׁוֹן "הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶם", אוֹמֵר הגר"ש וֹאזְנֶר שליט"א, רוֹמֵז לִילָדִים אֻמְלָלִים הַפְּגוּעִים בַּגּוּף אוֹ בַּנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא זָכוּ לָבוֹא בְּחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵם נִגְנָזִים בְּבָתֵּיהֶם וּמִתְנַוְּנִים וְהוֹלְכִים, וְחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים.

וְאָכֵן, נוֹרָאִים הֵם חַיֵּיהֶם שֶׁל אוֹתָם עֲשׁוּקִים, הַנִּדְכָּאִים וְהַנֶּאֱנָחִים, הַמַּזִּילִים דְּמָעוֹת וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם! מִי יָכוֹל לְנַחֵם נְשָׁמוֹת אֵלּוּ הַזּוֹעֲקוֹת מִמַּאֲסַר כִּלְאָם מִגּוּפָם הַמֻּגְבָּל: מַה נִּשְׁתַּנְּתָה נִשְׁמָתִי שֶׁכָּךְ בָּאתִי לָעוֹלָם פָּגוּם בַּגּוּף אוֹ בַּנֶּפֶשׁ?! "וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם"- אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לַהֲשִׁיבָם דָּבָר בַּמַּבָּט הַמֻּגְבָּל וְהַמְצֻמְצָם שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, אָדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת, יוֹדֵעַ עַל מַה וְלָמָּה.

וּלְפִי גֹּדֶל אֻמְלָלוּתָם- כֵּן גָּדוֹל שְׂכָרָם שֶׁל אוֹתָם שֶׁנִּזְדַּמְּנָה מִצְוָה לְיָדָם וּבִיכָלְתָּם לְהַעֲנִיק לְאוֹתָם עֲשׁוּקִים קֻרְטוֹב שֶׁל נֶחָמָה. אוֹתָם רְחוּמֵי לֵב הַמּוּכָנִים לְנַחֵם נְשָׁמוֹת טוֹבוֹת וּמְיֻסָּרוֹת אֵלּוּ, אוֹתָם הַמּוּכָנִים לָתֵת לָהֶם מִסְגֶּרֶת לַחַיִּים, לְטַפְּחָם וּלְשַׁקְּמָם, לְקַדְּמָם וּלְחַשְּׁלָם, וּבְכָךְ לְנַגֵּב דְּמָעוֹת אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְנַחֵם- הֲרֵי אֵין עֶרֶךְ לִשְׂכָרָם!

דּוֹמֶה כִּי הוֹרֵיהֶם וּבְנֵי מִשְׁפַּחַת "הַקְּטַנִּים הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶם" וְכָל הַמִּתְעַסְּקִים בְּטִפּוּחָם וְשִׁקּוּמָם יוּכְלוּ לִשְׁאֹב תִּקְוָה וְעִידוּד וּלְקַבֵּל פִּצּוּי עַל עָגְמַת נַפְשָׁם בְּהֶמְשֵׁךְ דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ- "וְלֶעָתִיד לָבוֹא הֵם עוֹמְדִים בַּחֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים". (מתוך ילקוט "לקח טוב")

יֶלֶד זֶה טוֹבָה הוּא לַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ

הַגָּאוֹן ר' יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין שליט"א מֵבִיא תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלַת אֵם לְיֶלֶד נָכֶה מַדּוּעַ אֵרַע לָהּ כָּךְ.

מָצָאנוּ בְּ"יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי" (סדר "כי תשא" רמז שצח): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ אֶחָד מֵאָה מָנֶה. שָׁלַח אֵלָיו שָׁלִיחַ וְכוּ' הָיָה מֵצֶר. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עָמַד בַּלַּיְלָה וְנָטַל כִּיס וּבְתוֹכוֹ מֵאָה מָנֶה וּזְרָקוֹ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, וְאַחַר כָּךְ שָׁלַח אֵלָיו אַחֵר וְכוּ'. בָּא וּפָרַע לוֹ. נִמְצָא זֶה פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ- וְהַמֶּלֶךְ נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ. כָּךְ הַבְּרִיּוֹת- עָשָׂה אָדָם עֲבֵרָה שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתָה, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה, וְהוּא מוֹלִיד בֵּן רִאשׁוֹן, וְשֵׁנִי, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חוֹזֵר וְנוֹטְלוֹ מִמֶּנּוּ. נִמְצָא זֶה פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ- וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ, וְהַגּוּף בִּמְקוֹמוֹ. עַד כָּאן.

וְכָתַב בְּפֵרוּשׁ "עֵץ יוֹסֵף", הוּבָא בְּסִדּוּר "אוֹצַר הַתְּפִלּוֹת" (דף צט) עַל הַפֶּרֶק "רַנְּנוּ צַדִּיקִים" (תהלים לג), שֶׁזּוֹהִי הַכַּוָּנָה בַּפָּסוּק "אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ": הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לָאָדָם טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת מִצַּד הָרַחֲמִים וְהַחֲסָדִים, אַךְ בַּחֲשַׁאי, מִפְּנֵי הַדִּין. אַחַר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר יִתְגַּבֵּר הַדִּין, שׁוֹלֵחַ הַמְקַטְרֵג וְנוֹטֵל מֵאִתּוֹ הַחוֹב הַזֶּה. וְזֶהוּ "אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"- רוֹצֶה לוֹמַר, מִתְּחִלָּה צְדָקָה, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁפָּט.

הוֹרִים אֲשֶׁר נוֹלַד לָהֶם, רַחְמָנָא לִצְלַן, יֶלֶד בַּעַל מוּם, יֵקַל סִבְלָם בְּהַכִּירָם כִּי יֶלֶד זֶה טוֹבָה הוּא לַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ, וּשְׂכָרָם רַב עַל הֲבִיאָם לָעוֹלָם הַזֶּה יֶלֶד שֶׁמְּתַקֵּן פֹּה תִּקּוּנוֹ. וּכְבָר תָּמַהּ בְּהַגָּהוֹת הסמ"ק, מִשּׁוּם מַה מְחַלְּלִים שַׁבָּת עַל יֶלֶד שֶׁרֹאשׁוֹ מְרֻצָּץ שֶׁוַּדַּאי יָמוּת, הֲרֵי יָדוּעַ הַכְּלָל שֶׁל "חִלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה", וְהֵיכָן הַשַּׁבָּתוֹת הָרַבּוֹת שֶׁל זֶה שֶׁרֹאשׁוֹ מְרֻצָּץ? וְתֵרֵץ הַגָּהוֹת הסמ"ק בְּשֵׁם ר' אֵלִיָּהוּ בַּעַל שֵׁם, שֶׁכַּיָּדוּעַ כָּל מִשְׁפָּחָה וְעִיר נִדּוֹנוֹת לְפִי הָרֹב, וְאִם רֻבָּם צַדִּיקִים- נִדּוֹנִים כֻּלָּם לְחַיִּים. וְאִם כֵּן, בַּעֲבוּר יֶלֶד אוֹ חוֹלֶה זֶה שֶׁרֹאשׁוֹ מְרֻצָּץ יִזְכּוּ כֻּלָּם לְחַיִּים, מֵאַחַר וְהוּא צַדִּיק גָּמוּר. נִמְצָא שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חַיִּים אַף לְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם זַכָּאִים לְכָךְ בִּזְכוּת חוֹלֶה אוֹ יֶלֶד בַּעַל מוּם הַנִּמְצָא בְּמִשְׁפַּחְתָּם כְּשֶׁמְּטַפְּלִים בּוֹ בִּמְסִירוּת.

וְאִיּוֹב הָיָה מְנַחֵם כָּל בַּעֲלֵי כִּשָּׁלוֹן. כְּשֶׁהָיָה סוּמָא בָּא אֶצְלוֹ, הָיָה מְנַחֲמוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: אִם הָיִיתָ בּוֹנֶה בַּיִת, לֹא הָיִיתָ רוֹצֶה לִפְתֹּחַ לוֹ חַלּוֹנוֹת? כָּךְ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, ה): "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים" (ילקוט איוב ד). כְּלוֹמַר, אִיּוֹב הָיָה מְנַחֵם אֶת בַּעֲלֵי הַמּוּמִים וְהָיָה אוֹמֵר לָהֶם: הֲרֵי כָּל בַּנַּאי חָפֵץ לִפְתֹּחַ חַלּוֹן לְבֵיתוֹ, וּבַוַּדַּאי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא רָצָה לִפְתֹּחַ גַּם לְךָ עֵינַיִם, וּמַה שֶּׁלֹּא עָשָׂה כֵּן הוּא לְטוֹבָתְךָ, כְּדֵי שֶׁתְּתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקַלְתָּ בֶּעָבָר, וְאִם תַּצְדִּיק עָלֶיךָ אֶת הַדִּין וְתַכִּיר בְּכָךְ שֶׁלְּטוֹבָתְךָ אַתָּה סוּמָא, יִשְׁתַּבֵּחַ בְּךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הָיִיתָ רוֹקֵד בִּלְוָיָתָהּ יוֹתֵר מֵחֻפָּתָהּ

לַגָּאוֹן מִוִּילְנָא נִפְטְרָה בַּת לִפְנֵי חֻפָּתָהּ. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים בָּאָה אֵלָיו אִמּוֹ בַּחֲלוֹם וְאָמְרָה לוֹ: אִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁזָּכִיתָ עַל יְדֵי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת הַדִּין, הָיִיתָ רוֹקֵד בִּלְוָיָתָהּ יוֹתֵר מֵחֻפָּתָהּ.

הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר: אַרְבַּע תְּשׁוּקוֹת הֵן: אֵין תְּשׁוּקָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה אֶלָּא לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, טז) "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ"; אֵין תְּשׁוּקָתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע אֶלָּא עַל קַיִן וַחֲבֵרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ז): "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ"; וְאֵין תְּשׁוּקָתָן שֶׁל גְּשָׁמִים אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סה, י): "פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשׂקְקֶהָ"; וְאֵין תְּשׁוּקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, יָא): "וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (ב"ר כ.).

הַגְּרָ"א מוֹסִיף תְּשׁוּקָה נוֹסֶפֶת: כַּאֲשֶׁר אָדָם נִלְקָח לְבֵית עוֹלָמוֹ וְרוֹאֶה כַּמָּה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא בְּאֶמְצָעוּת זֶה הָעוֹלָם, נִכְנֶסֶת בּוֹ תְּשׁוּקָה לָרֶדֶת שׁוּב, וְהוּא מוּכָן לִסְבֹּל כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת לָזֶה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל: דָּבָר אַחֵר "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ" (תהלים לז, ז)- צַפֵּה לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, דִּכְתִיב (איכה ג, כו): "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם וְגוֹ'", וְאוֹמֵר (תהלים מב, יב): "הוֹחִילִי לֵאלֹקִים"- אִם הֵבִיא עָלֶיךָ יִסּוּרִין, אַל תְּהִי מְבַעֵט בָּהֶן, אֶלָּא הֱוֵי מְקַבְּלָן כְּחוֹלְלִים [מִלְּשׁוֹן חָלִיל].

גִּלְגּוּל שֶׁל נִשְׁמוֹת צַדִּיקִים גְּדוֹלִים בִּמְיֻחָד

סִפֵּר הַגָּאוֹן ר' יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין שליט"א: בִּשְׁכֵנוּתוֹ שֶׁל הַמַּהַרַ"ל מִפְּרָג הָיָה גָּר יֶלֶד חֵרֵשׁ-אִלֵּם בֶּן שְׁמוֹנֶה אֲשֶׁר לֹא יָדַע וְלֹא הֵבִין מְאוּמָה. פַּעַם אַחַת הִגִּיעָה לִפְנֵי הַמַּהַרַ"ל שְׁאֵלָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר עַל כַּשְׁרוּתוֹ שֶׁל עוֹף. בִּקֵּשׁ הַמַּהַרַ"ל לִקְרֹא לְאוֹתוֹ יֶלֶד וְשָׁטַח בְּפָנָיו אֶת הַשְּׁאֵלָה. מִשֶּׁסִּיֵּם הַמַּהַרַ"ל אֶת דְּבָרָיו, פָּתַח הָאִלֵּם אֶת פִּיו, וּלְהַפְתָּעַת הַכֹּל פָּסַק אֶת הַהֲלָכָה וּמֵת.

פִּשְׁרוֹ שֶׁל דָּבָר, אָמַר אַחַר כָּךְ הַמַּהַרַ"ל, כִּי בְּיֶלֶד זֶה נִתְגַּלְגְּלָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל גָּדוֹל פְּלוֹנִי אֲשֶׁר חַי בַּתְּקוּפָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם. גָּדוֹל זֶה הִקְפִּיד תָּמִיד שֶׁלֹּא לִפְסֹק שְׁאֵלוֹת בַּהֲלָכָה מִבְּלִי לְעַיֵּן הֵיטֵב בַּדָּבָר. רַק פַּעַם אַחַת אֵרַע שֶׁבָּאָה לְפָנָיו שְׁאֵלָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, וְאָז פָּסַק הָרַב מִבְּלִי לְעַיֵּן כְּדַרְכּוֹ. כַּאֲשֶׁר נִפְטַר וּבָא בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, נִמְצָא שֶׁמִּקְרֶה יָחִיד זֶה הִוָּה פְּגָם בִּשְׁלֵמוּתוֹ. אִי לְכָךְ בִּקֵּשׁ הָרַב לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁתִּזְדַּמֵּן לוֹ שׁוּב אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה. בַּקָּשָׁה נוֹסֶפֶת הָיְתָה לוֹ, וְהִיא- שֶׁיֵּרֵד בָּאֹפֶן שֶׁלֹּא יוּכַל לַחְטֹא. שְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹתָיו נִתְקַבְּלוּ: הוּא יָרַד חֵרֵשׁ-אִלֵּם עַד שֶׁנִּשְׁאַל אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְאָז שָׁבָה נִשְׁמָתוֹ לְצוּר מַחְצַבְתָּהּ.

הוֹסִיף הגר"י זִילְבֶּרְשְׁטֵין שליט"א וְצִיֵּן, שֶׁכָּל הַיְלָדִים הַפְּגוּעִים הִנָּם גִּלְגּוּל שֶׁל נִשְׁמוֹת צַדִּיקִים גְּדוֹלִים בִּמְיֻחָד אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הָאֶפְשָׁרוּת לָרֶדֶת וּלְתַקֵּן. ("לקח טוב")

שְׁכֵנָה שֶׁל אֵם שֶׁנּוֹלַד לָהּ תִּינוֹק עִם תִּסְמֹנֶת דָּאוּן, הֵצִיקָה לָהּ וְאָמְרָה: "עַכְשָׁו רוֹאִים אֶת פַּרְצוּפֵךְ הָאֲמִתִּי. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הֶעֱמַדְתְּ בְּפָנֵינוּ פְּנֵי צַדֶּקֶת. עַכְשָׁו שֶׁנּוֹלַד לָךְ יֶלֶד כָּזֶה, הֶרְאוּ לָנוּ מִשָּׁמַיִם מִי אַתְּ בֶּאֱמֶת..."

בִּמְצוּקָתָהּ פָּנְתָה הָאֵם אֶל הַמַּשְׁגִּיחַ הַגָּאוֹן ר' יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיְן זצ"ל, וְהִסִּיחָה אֶת מַר לִבָּהּ לְפָנָיו. בְּשָׁמְעוֹ אֶת סִפּוּרָהּ, אָמַר לָהּ הַמַּשְׁגִּיחַ: אִלּוּ יָדַעַתְּ כַּמָּה טוֹב לָךְ שֶׁנּוֹלַד לָךְ יֶלֶד כָּזֶה, הָיִית יוֹצֵאת לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְרוֹקֶדֶת מֵרֹב שִׂמְחָה...

הוֹרִים שֶׁנּוֹלְדָה לָהֶם בַּת עִם תִּסְמֹנֶת דָּאוּן, פָּנוּ אֶל הַגָּאוֹן ר' יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין שליט"א בַּשְּׁאֵלָה מָה עֲלֵיהֶם לְתַקֵּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם, הוֹאִיל וּבָרוּר לָהֶם, שֶׁאִם נוֹלְדָה לָהֶם בַּת כָּזוֹ, בְּוַדַּאי יֵשׁ עֲלֵיהֶם תְּבִיעָה מִשָּׁמַיִם. הֵשִׁיב לָהֶם הָרַב: "לְתַקֵּן?! הֲרֵי זוֹ זְכוּת לְקַבֵּל יֶלֶד כָּזֶה, מַה יֵּשׁ אֵפוֹא לְתַקֵּן?"

דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה לַמִּתְנַסִּים בְּהַפָּלַת נְפָלִים

כָּתַב בְּסֵפֶר "שִׁעוּר קוֹמָה" לְרַבֵּנוּ הרמ"ק ז"ל (אוֹת נד, ההשגחה הה'): יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי מִיתָה- הָרִאשׁוֹנִים הֵם הַנְּפָלִים מִמְּעֵי אִמָּן, וְהֵם אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּתְחַיְּבוּ גַּם כָּרֵת וְגַם מִיתַת בֵּית דִּין וְנִכְרְתוּ פַּעַם אַחַת, וַעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם לִטְעֹם טַעַם מִיתָה- יִתְגַּלְגְּלוּ בְּעֻבָּרִים וְיָמוּתוּ. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַיְּבוּ טַעַם מִיתָה, הֲרֵי זֶה טַעַם מִיתָה אֲלֵיהֶם, וְגַם אִמָּן נִתְחַיְּבָה בְּאוֹתוֹ צַעַר, גַּם אֲבִיהֶם שֶׁהוֹלִידָם נִתְחַיֵּב בְּיִסּוּרִין אֵלּוּ, וְנִמְצְאוּ "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו" (תהלים יט, י).

"מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו" (איכה ג, לט), פֵּרֵשׁ רש"י בַּגְּמָרָא בְּקִדּוּשִׁין (פ:): אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, מַה יֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִתְרַעֵם עָלַי עַל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ אַחֲרֵי כָּל הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂיתִי עִמּוֹ, שֶׁהִשְׁאַרְתִּיו בַּחַיִּים וְלֹא הֵבֵאתִי עָלָיו מִיתָה- "גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו"?!- וְכִי גָּבַר עַל חֲטָאָיו שֶׁלֹּא חָטָא לִי וּבְצִדְקָתוֹ הוּא חַי?! עַד כָּאן. וְזֶהוּ שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לַחְשֹׁב, שֶׁהַיִּסּוּרִים הַפּוֹקְדִים אוֹתוֹ בְּמָמוֹן וְכוּ' הֲרֵי הֵם כֹּפֶר נֶפֶשׁ עָלָיו לְהַשְׁאִירוֹ בַּחַיִּים, כִּי חָפֵץ בּוֹ ה' שֶׁיִּחְיֶה.

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.