מפתיע: למה לא מרגישים בחירות בישראל?

שלום וברכה מורי ורבותי!

כאן בארצנו הקטנטונת, בארץ ישראל, נערכים שוב פעם הבחירות.

אנחנו נמצאים איפה שהוא בעיצומה של מערכת בחירות.

האם מישהו מאיתנו מרגיש זאת? מישהו מריח זאת? האם אנחנו רואים את זה ברחובות?

חוץ מכמה מודעות אנטישמיות לכאן ולכאן, ואין מי שלא קורא לצד השני 'אנטישמי', אין ריח של בחירות באוויר.

למה?

כי מדובר בסך הכל בסיבוב שני, זה משהו שכבר חוזר על עצמו.

מה יקרה אם חלילה נאלץ להגיע לסיבוב שלישי, למערכת בחירות שלישי על אותה ממשלה שטרם הורכבה עד היום הזה?

שם בכלל כבר אף אחד לא ירגיש ואנשים אפילו לא ילכו להצביע.

למה?

כי זהו כוחו של הרגל!

ההרגל גורם לדברים הגדולים ביותר והחשובים ביותר, כביכול, להיראות במימדים האמיתיים ואפילו הקטנים הרבה יותר ממה שהם באמת.

רחל, אשתו של רבי עקיבא, כאשר הציעה לבעלה, שבתחילת דרכו היה עם הארץ גמור, לשבת וללמוד תורה עם ילדים קטנים, הוא אמר לה שזה ממש מביך אותו והוא מתבייש לשבת עם ילדים שרק עכשיו מתחילים ללמוד תורה.

אשתו שלחה אותו עם חמור בעל גב שבור אשר הניחה עליו חול ועליו ערוגה עם צמחים ושלחה אותו להסתובב בשוק.

כולם ראו וצחקו, אבל למחרת כבר צחקו פחות, ולאחר ארבעה וחמישה ימים הפסיקו לצחוק לחלוטין.

אמרה לו רחל לבעלה: "שים לב, ביום ראשון כולם צוחקים, אבל אחרי שבוע כשזה חוזר על עצמו ארבעה חמישה פעמים, כולם מתרגלים וזו בדיחה שאינה מצחיקה".

זה נכון בכל דבר בחיינו הגשמיים והרוחניים, וזהו כוחו של הרגל, לטוב ולרע.

זה מלמד אותנו שני דברים.

דבר ראשון, אין מה להתפעל או לפחד משינויים, זה בסדר גמור. בהתחלה זה נראה איום ונורא, אבל במבט רחוק, במבט מרחבי יותר- זה נראה הרבה יותר רגוע ואפשר לעבור גם את זה בשלום.

והדבר הנוסף, לעולם לא לתת לשגרה להרוג אותנו, כי השגרה הורגת. ההתחדשות, ההתלהבות המבט החדש מדי בוקר לחיים, הוא זה שנותן לנו את הכחות להתחיל יום מחדש, ולסיים אותו בצורה מוצלחת אפילו יותר מיום האתמול.

ברוכים תהיו!