"החלטנו לא להדליק אש בשבת, גם אם זה יעלה לנו בחיינו": השבת של יהודית גולה

מהי שבת בשבילך?

"שבת עבורי היא הכניסה מהחול אל הקודש, זמן של התאחדות עם הקב"ה, תפילה, והתכנסות פנימה לעומק הנפש. שבת מזכירה לי מסעות אל החופש והמנוחה, והיא עבורי יום מיוחד ביני לבין בורא עולם, מלא רוגע ושמחה. אנחנו עוצרים בה מכל השבוע העמוס, ומגיעים למקום של קדושה וטהרה. מתיישבים עם כל בני המשפחה באחדות מיוחדת, וככל שיש יותר בני משפחה יחד, זה הרבה יותר משובח. שבת היא גם היום בו יש לנו שקט מכל המכשירים וסדרי היום הרגילים, ואנחנו נהנים מזמן שהוא רק שלנו, בנחת ובשלווה".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"ההכנות לשבת מתחילות אצלנו כבר ביום שני, עם כיבוס הבגדים והמפות, והתחושה בנפש של המתנה ליום המיוחד הזה. בשלישי או רביעי אנחנו עושים קניות, ובחמישי אני כבר מבשלת. ליום שישי נשארים רק הדברים הקטנים - סלט ששכחנו או קינוח שהילדים מכינים, ובשישי בצהריים יש נחת, וכבר מתחילים להריח את ריח השבת. בחורף הזמן הוא קצת יותר לחוץ, אבל גם אז חשוב לי לסיים את רוב העבודה עד 12 בערך, ולהגיע ברוגע לשבת".

תארי את התפריט השבתי שלכם

"לערב אנחנו מכינים סלטים, ודגים חריפים, שכל הילדים אוהבים. אנחנו אוכלים אותם יחד עם 'דאבו' - לחם אתיופי, שאני מכינה בבית. אחר כך למנה עיקרית יש מרק עוף עם קוסקוס, ולקינוח הילדים מכינים בכל פעם משהו אחר. 

"בבוקר אנחנו תמיד אוכלים חלבי, עם קוטג' מיוחד שמבשלים על האש, העשוי מחלב מורתח, יחד עם שמנת, גבינה ואשל, בתיבול של קצח. בסעודה זו יש דאבו יחד עם הקוטג' המיוחד ועוד סלטים, ולפעמים אנחנו גם מפנקים את הילדים בבורקסים ובדגני בוקר מיוחדים. סעודה שלישית היא הסעודה הבשרית אצלנו ואנחנו אוכלים בה, בין השאר, גם אינג'רה - פיתות אתיופיות מקמח טף, שטובלים ברוטב של העוף או הירקות". 

איך נראה שולחן השבת שלכם? 

"יש לנו מפות מעוטרות מאתיופיה, ולפי המפה שהבנות בוחרות, הן מתאימות גם את הצלחות והמפיות. הבנים מגיעים לשבת מהישיבות, כל אחד מוכן עם דבר התורה שלו, ואנחנו קוראים יחד גם דברי הלכה. באופן כללי, אנחנו יושבים הרבה מאד זמן סביב השולחן, מספרים סיפורי צדיקים, סיפורים מאתיופיה, שרים הרבה, צוחקים ומדברים. סיפור העלייה שלנו נוכח מאד בבית, ואנחנו מזכירים בכל פעם איך שמרנו שם על המסורת במסירות נפש, ואיזו אמונה גדולה היתה לכולם".\

החלק הכי אהוב עליך בשבת?

"הזמן שבו כל המשפחה מתכנסת סביב השולחן בשמחה ובתענוג, כולם לבושים בבגדי שבת יפים, ואני חושבת לעצמי איזו זכות יש לנו שאנחנו בארץ ישראל. פה מקבלים את השבת ברוגע, בלי פחד מהגויים, כמו שהיה לנו שם".

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"השבת ניתנה לעם ישראל, ואין לאף עם אחר יום כזה. אנחנו מספרים לילדים איך באתיופיה שמרנו כולנו על השבת באמונה פשוטה, ולא היה אחד שהעז לחלל אותה. מי שבטעות בכל זאת עשה זאת, היה צריך לצום, לטבול בערב ולהתחרט על כך. כדי להסביר לילדים על משמעותה של השבת, אנחנו שואלים אותם לפעמים איזה מסע הם עברו השבוע, והאם כדאי לנוח אחריו, ולהתענג על היום הזה יחד עם המשפחה. אנחנו מוסיפים גם סיפורי אמונה ושואלים שאלות מהתורה שקרובות לעולמם, ולפעמים כשיש לי זמן, מספיקים אפילו לקרוא תהילים יחד, ולחלק צ'ופרים אחר כך".

שבת בלתי נשכחת

"גדלתי בכפר קטן בהרי אתיופיה, באזור שבו חיו רוב אנשי קהילת ביתא ישראל. אלה היו יהודים צדיקים שהתחבאו בהרים, כדי שהגויים לא יפגעו בהם לרעה. במקומות אחרים היו הגויים הורגים לפעמים יהודים בלי סיבה או לוקחים מהם אדמות, ואילו להרים הם כמעט ולא הגיעו. סבתי תמיד נהגה לספר לנו על תיעוד של יהודי שהגיע מארץ ישראל לקהילתנו לפני כ-200 שנה, ורצה לראות, בין השאר, מהי שבת בכפר. כאשר הוא בא להיכנס לכפר, ראו הקֵסים (מנהיגי הקהילה) שנעליו והמימיה שלו הם מעור גמלים, דבר שהיה טמא עבורם, ולכן לא הסכימו להכניס אותו. רק לאחר שהתחנן וביקש, אמרו לו שישאיר את נעליו ומימייתו בחוץ, יטבול בנהר ואז ייכנס לכפר. בשישי בבוקר ראה אותו אדם איך כולם מכינים את הדאבו, מוסיפים לו כל מיני תבלינים, וטומנים אותו באדמה, כדי שיאפה בתוכה. לאחר כמה שעות, וידאו שהדאבו מוכן, והשאירו אותו בתוך האדמה, חם לכבוד שבת. הוא מתאר גם איך ביום חול היו כולם עם בגדים קרועים וקצת מלוכלכים מכל השבוע, ופתאום לכבוד שבת, לבשו בגדי לבן נקיים ויפים. עם השקיעה, היו יוצאות כל המשפחות לבית הכנסת עם הדאבו שלהן, כשבתוך בית הכנסת היו הקסים באמצע, סביבם המבוגרים, מסביב להם הצעירים ולבסוף הילדים. הוא ראה איך שמקבלים את השבת בקדושה, באופן מיוחד ממש. בסיום התפילה, חילקו את הדאבו לכולם, לפי הסדר - קודם קסים, אחריהם מבוגרים, אחר כך הצעירים יותר ולבסוף לילדים. הוא מתאר גם איך הכפר גודר באבנים סביבו, ובשבת אף אחד לא היה יוצא ממנו, ורוב הזמן היו האנשים פשוט בבית הכנסת".

"בתקופה בה אני גדלתי, היינו הולכים עם ההורים לבית הכנסת וחוזרים הביתה, והוריי היו מגדרים את הבית מסביב באבנים, ולא נותנים לנו לצאת מסביבתו לכל אורך היום. ביום זה גם לא היינו קושרים חגורות, ומתרחקים מכל קשר עם הגויים שמסביב.

"כשהייתי בת שמונה וחצי, התחלנו את מסענו לארץ ישראל, בקבוצה של כ-150 איש מהכפר. במשך חודשיים הלכנו ברגל במשך כל השבוע, וכאשר התקרבה השבת, עצרנו כולנו באחד היערות והתחלנו להתכונן לקראתה. הגברים בנו סוכות זמניות, הנשים הכינו לחמים דקים הדומים למצות, והילדים הלכו לטבול ולרחוץ בנהר. כאשר חזרנו מהטבילה, הכל כבר היה מוכן, והנשים הלכו לטבול גם הן. אני זוכרת איך ברגעי השקיעה עצרו כולם ממלאכתם, פתאום היתה דממה ביער, וקיבלנו יחד את השבת. מי שידע לקרוא, קרא לנו מהתורה בשפת הגֵעז, שהיא שפה הדומה לארמית, והיתה שפת הקודש שלנו. אחר כך תרגמו את הדברים לכל מי שלא הבין, וגם נתנו לילדים לשנן כמה דברים, והקריאו להם את עשרת הדיברות. בשבת הלכנו כולנו לתפילות, ואכלנו את המצות שאפו האימהות, אשר היו האוכל היחיד שלנו. לאחר מכן חיכינו ביער עד יום ראשון, ואז המשכנו במסע עד לסודן. בתוך כל קושי המסע, העובדה שפתאום צריך היה לעצור, היתה מיוחדת מאד בעיני, ואת המנוחה הקדושה הזו מידי שבוע, אני לא אשכח לעולם. בהגיענו למחנה בסודן, לא גילינו את דבר היותנו יהודים, אלא הלכנו כמו עוד קבוצת פליטים העוברת מארץ לארץ, ומחפשת מקום לעצמה. חיילי הקומנדו שהגיעו מישראל, אמרו לנו שבמידה והנוצרים או המוסלמים הרבים השוהים במקום, ינסו לבדוק בכלינו ולהבין מי אנחנו, נדליק אש בשבת, כדי שהם לא יהרגו אותנו. אולם קהילת ביתא ישראל, ששמרה על השבת מאז ומעולם, לא הסכימה לכך, וראשי הקהילה החליטו שאנחנו לא נדליק אש, גם אם הדבר יעלה לנו בחיינו. ברוך ה' זכינו, והשבת שמרה עלינו, ולאחר שנה במחנה בסודן, זכינו לעלות ארצה".

מתכון שבתי אהוב במיוחד

דאבו - לחם אתיופי

רכיבים:

שלוש וחצי כוסות קמח (מלא, כוסמין או רגיל, ואפשר אפילו קמח טף בתוספת של מעט קמח חיטה)

שתי כוסות מים

כפית מלח

כפית וחצי סוכר

כף שמרים

תבלינים לפי הטעם - קצח או כורכום

אופן ההכנה:

לערבב את הקמח עם המרכיבים היבשים, ולהוסיף את המים בהדרגה לפי הצורך, עד שנוצר בצק דביק מעט. להתפיח במשך 45 דקות, ולהוריד את ההתפחה. להתפיח כך עוד פעמיים, ולאחר ההתפחה השלישית להעביר לסיר קובנה המרופד בנייר אפיה. במידה והבצק דביק מידי, אפשר לעטוף אותו במעט שמן, אך לכתחילה אין צורך בכך. מתפיחים את הבצק בפעם הרביעית בתוך סיר הקובנה, ואז אופים בתנור בחום בינוני למשך 20 דקות עד חצי שעה. 

רוצה לספר לנו על השבת שלכם? כתבי אל support@htv.co.il, השאירי פרטים ומספר טלפון, ונחזור אליך בקרוב.