החופש הגדול והמפחיד הזה

הרבה יותר מכפי שעושה החופש הגדול לנו, אנו עושים לחופש הגדול.

פוחדים ממנו עד מוות, נבהלים מהיום שבו יגיע כפי שאיננו פוחדים מכלום, מסתכלים עליו בעיניים פקוחות ומקווים לא לראות, סולדים ממנו, שונאים אותו ורוצים להיפטר מנוכחותו.

מכירים את זה שהפחד מממש את עצמו?

אז זה מה שקורה לנו. אנו חרדים מפני החופשה והיא רודפת אותנו במלתעות אימתניות.

אבל מה לעשות שאי אפשר אתו? – אתם רוצים לשאול.

ואתם צודקים. אי אפשר אתו, אבל גם אי אפשר בלעדיו.

ילדים וגם מבוגרים חייבים זמן של יציאה משגרה. זמן של שחרור. אם לא יקבלו את הזמן הזה, הם לא יתנהגו כפי שצריך. הם  יישברו ויצאו מהשגרה בדרכים חלופיות ולא חיוביות.

על כן, מה שנותר לנו הוא להסתכל על הפחד בעיניים ולהראות לו שאיננו חוששים עוד מפניו.

לחייך לעומתו ולומר בחן: "הכול יהיה טוב!", "אנחנו נסתדר", "סוף סוף חופש!".

בואו נחליף את המשפטים של ה"אוף" במשפטים חיוביים ומחזקים.

בנוסף לכך, בואו נלמד את עצמנו להעריך את השעות היפות ולא לזכור את הזמנים הפחות יפים. הצלחנו היום להתחבר לילדינו למשך שעה וחצי ולשחק עמם משחק רצפה, כולם ביחד? מצוין! בואו נעודד את עצמנו.

הצלחנו היום להכין ארוחה חמה, על אף שכולם היו בבית והבלגן חגג? מעולה! בואו נטפח לעצמנו על השכם. מגיע לנו.

הצלחנו היום לרדת אתם לגינה מבלי לחשוב על העול שמחכה לנו בבית? – מיוחד! בואו נחייך לעצמנו בהנאה. אנחנו נהדרים.

נכון שיחד עם זה, גם קיטרנו, וגם כעסנו, גם צעקנו, וגם הענשנו. אבל מי זוכר את זה כעת, כשאנחנו בשיא ההצלחה שלנו?

בואו ניקח על עצמנו בחופשה הזו, להעריך את הדקות הטובות. להביט בזמנים היפים ולא להיכנע לרעים. לזכור את הרגעים המקסימים שאנחנו אתם בבית ולא לחוש נקיפות מצפון על השעות הרבות שאנו בעבודה.

להדוף את מילות הגנאי שפעם אמרנו על החופשה, ולהודות לה על שהיא כאן.  

שיש לנו הזדמנות להכיר את הילדים שלנו קצת יותר, להיות אתם הרבה יותר, להתעייף מהם כהוגן, ולאהוב אותם עד אין קץ.

החופש הזה כבר לא יהיה מפחיד יותר.

אני בטוחה.

מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך