חופש גדול, הזדמנות מצוינת לגיבוש משפחתי בתוך הבית

"אמא, מתי אתם לוקחים אותנו לטיול?".

"אוף, אמא, המשפחה של קובי החבר שלי כבר קבעו חופשה משפחתית בחו"ל מלפני חודש, ועוד שבוע הם טסים. כיף להם, למה אנחנו לא יוצאים לשום מקום? משעמם בבית הזה!".

"אמא, את מרשה לי ללכת לבריכה עם שני ושירה החברות שלי? אל תדאגי, אני אזהר, טוב?".

"אמא, היום יש הצגה, ראיתי מודעה בעיתון. אני רוצה ללכת ולקחת חטיפים, את מרשה?".

חופש גדול מגיע, ואיתו מגיעות הבקשות, הדרישות והנדנודים...

"מי החליט שחופש גדול זהו זמן לבזבוזים ולהוצאות?".

"כל יום אתם חושבים שצריך לצאת? מה פתאום?".

ואז מתחילים הוויכוחים הלוך ושוב. יש מי שאומר כך ויש מי שאומר אחרת...

אז מה באמת עושים? איך אפשר למנוע את הנדנודים הללו ואת "הסחיטה" המתישה הזו?

כשחופש גדול מגיע, מגיעים איתו הריח של הים, בריכה, גלידות, טיולים, גי'פים, קייקים וכל מה שאין במשך השנה... נכון?!

אפשר להבין אותם, את הילדים המתוקים הללו, שכל כך רוצים ללכת, לנסוע, לטייל, להשתחרר וליהנות.

מלחמות וויכוחים לא מועילים, אפילו עושים את המצב גרוע יותר... הם לא מפסיקים להתלונן, לנדנד ולקטר.

בסה"כ, מה שילד רוצה בראש ובראשונה הוא שאבא ואמא ישמעו אותו, יבינו אותו ואח"כ יפתרו לו את הבעיות. התגובות הספונטניות שלנו לפעמים יוצרות מצב גרוע יותר, והילדים נשארים חמוצי פנים, לא מרוצים, עושים טובה שהם משתפים פעולה ועושים משהו בבית, ומערכת היחסים איתם עלולה להתקלקל.

חופש, זהו זמן מדהים שכדאי לנצל לחיזוק הקשרים, ליצירת הרמוניה משפחתית ובידיים שלנו ליצור את המצב הזה.

אז מהיכן מתחילים?

תיאום ציפיות! ישיבה משפחתית משותפת, הצעת הצעות ליציאות ואטרקציות או שלא.

כשילד מרגיש שאמא ואבא מתחשבים בו, שומעים אותו ומבינים אותו, גם אם לא לקחת אותו ללונה פארק הכי ענק שהוא נורא רוצה ללכת, הכל מתגמד...

תכיני את הילדים, ותאמרי: "ילדים נגמרה השנה. למדתם, השקעתם התאמצתם - אנחנו רוצים לפרגן לכם" (החלטה שלכם, לא שלהם).

"החופש הולך להיות ארוך, וחשבנו על כמה מקומות נחמדים ליהנות יחד כל המשפחה. הייתי רוצה לשמוע מכם, אלו דברים או למקומות חשבתם ללכת? מה הרצונות שלכם? אני ואבא נשקול ונחליט". (הילדים מרגישים - מתחשבים בנו, יכול להיות שתהיה הסכמה ויכול להיות שלא...).

להסתכל יחד ביומן, לקבוע ימים מראש (מה שניתן) ולומר שיתכנו שינויים (הנמכת ציפיות...). מטרת החופש שלנו היא ליהנות ביחד, ולא משנה איפה זה יהיה. זה יכול להיות גם בבית, במשחק משותף מתוכנן מראש, להציע להם ליצור איזו תוכנית מגבשת (הם יהיו עסוקים ולא משועממים ומקטרים) וכו'.  

גם להזמין מגש פיצה ולשבת בחצר או בגינה בדשא יכול להיות כיף וגיבוש משפחתי. כל ילד יכול לבטא את היצירתיות שלו ולקבוע את זה מראש, מה אני אוהב לעשות ולקבוע יום שבו אני מממש את היצירתיות שלי וכולם נהנים מזה.

למשל, יש לי ילד בן 11.5, והוא אוהב מאד את המטבח. אז יום אחד הוא יכול להכין ארוחת ערב כרצונו לכולם (לאפשר קניית מצרכים שהוא בוחר, בלאגן במטבח וכו'). זהו ביטוי לרצונות ולהנאות שלו - לא עולה הרבה כסף וגם בתוך הבית...

לא חסרים רעיונות. תורידי מעצמך ותני להם להציע את עצמם ולבטא את היצירתיות שלהם.

כשאת מתאמת ציפיות עם הילדים ומציגה את זה בפשטות ובהתחשבות גם ברצונות שלהם, יש להם חשק ורצון לשתף פעולה.

מה שאת תשדרי לילדים, הם ירגישו, וזה מה שישפיע על הרצון שלהם לשתף פעולה. אל תשכחי שאת זו שמחליטה מה הסטנדרטים בבית שלכם, ואת זו שמחליטה מה לתת ומתי לאפשר. הם ירוויחו וירגישו שנתת כי רצית, ולא שהם דרשו ולקחו ממך, וממילא לא הרגישו שנתת וימשיכו לדרוש עוד ועוד.

בהצלחה

חופשה נעימה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ויועצת חינוכית מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il