זוגיות ושלום בית
כשהרב נסים יגל קילף ירקות לסלט עם הילדים
מצוות הכנסת אורחים הייתה חביבה עליו מאוד, אך הוא לא הסכים שהיא תבוא על חשבון כחותיה של אשתו. לפני כל אירוח היה נרתם בעצמו ומושיט יד לעזרה
- פנחס גאוליוב
- ד' תמוז התשע"ט
(צילום: shutterstock)
סֵמֶל שֶׁל אָדָם הַמַּקְרִין מִדּוֹת טוֹבוֹת – כָּךְ רָאוּ אוֹתוֹ מַעֲרִיצָיו הָרַבִּים שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי נִסִּים יָגֵן זצ"ל, עוֹד מִצְּעִירוּתוֹ.
הַרְצָאוֹת רַבּוֹת הִקְדִּישׁ רַבִּי נִסִּים לַנּוֹשֵׂא 'שְׁלוֹם בַּיִת'. הוּא הִתְוָה לְזוּגוֹת דֶּרֶךְ, הִנְחָה אֲנָשִׁים בָּאֹפֶן הַנָּכוֹן, תָּמַךְ בָּהֶם וְעוֹדֵד אוֹתָם, עַד אֲשֶׁר עָלוּ עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.
נֶאֱמָן לַנֶּאֱמַר "נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם", כִּבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, עָזַר לָהּ וְהִוָּה סֵמֶל וְדֻגְמָה לְכָל מִי שֶׁבִּקֵּשׁ לִרְאוֹת כֵּיצַד מִתְנַהֶלֶת זוּגִיּוּת מְיֻחֶדֶת בְּבַיִת שֶׁל תּוֹרָה.
קָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא אָדָם עָסוּק יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁזְּמַנּוֹ מְחֻשָּׁב בִּקְפִידָה וְכָל דַּקָּה בָּרוּר מַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ. לַמְרוֹת זֹאת הוּא נָטַל עַל עַצְמוֹ אֶת עֹל הַקְּנִיּוֹת בַּבֹּקֶר, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה – עַל אַף שֶׁמִּהֵר לְלִמּוּדוֹ וְלַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ – הָיָה נִכְנָס לַמַּכֹּלֶת וְעוֹרֵךְ אֶת הַקְּנִיּוֹת הַנְּחוּצוֹת, כְּדֵי שֶׁלְּרַעֲיָתוֹ וְלִילָדָיו לֹא יֶחְסַר דָּבָר.
תָּמִיד הוֹשִׁיט יָד מְסַיַּעַת בְּכָל אֲשֶׁר נָחוּץ הָיָה בַּבַּיִת, וְלֹא אִפְשֵׁר לְרַעֲיָתוֹ לִטֹּל עַל עַצְמָהּ אֶת כָּל עֹמֶס הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה.
אוֹרְחִים רַבִּים הִתְדַּפְּקוּ עַל דֶּלֶת בֵּית מִשְׁפַּחַת יָגֵן, וּבִקְּשׁוּ לִטְעֹם אֶת הַשַּׁבָּת בָּאֲוִירָה הַמְרוֹמֶמֶת שֶׁל מְקָרֵב הָרְחוֹקִים הַיָּדוּעַ. כָּךְ קָרָה שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת הֵסֵבּוּ לְשֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה מִסְפָּר רַב שֶׁל אוֹרְחִים – בְּנֵי הַמִשְׁפָּחָה הַמֻרְחֶבֶת מִשְׁפָּחוֹת וִיחִידִים, וְחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, צְעִירִים וּמְבֻגָּרִים.
מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים הָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו מְאֹד, אַךְ הוּא לֹא הִסְכִּים שֶׁהִיא תָּבוֹא עַל חֶשְׁבּוֹן כֹּחוֹתֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ. לִפְנֵי כָּל אֵרוּחַ הָיָה נִרְתָּם בְּעַצְמוֹ וּמוֹשִׁיט יָד לְעֶזְרָה, "שֶׁלֹּא יִתְוַסֵּף לָהּ נֵטֶל רַב, וְאִם הִיא תִּתְעַיֵּף אוֹ תֵּחָלֵשׁ, הַמִּצְוָה לֹא תִּהְיֶה מֻשְׁלֶמֶת", כָּךְ הָיָה נוֹהֵג לְהַסְבִּיר.
בְּכָל לֵיל שִׁשִּׁי הָיָה רַבִּי נִסִּים מְכַנֵּס אֶת יְלָדָיו בַּמִּטְבָּח, וּבְצַוְתָּא הָיוּ קוֹלְפִים יְרָקוֹת וּמְכִינִים סָלָטִים טְרִיִּים בְּנִצּוּחוֹ.
"לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ!" הָיָה מַלְהִיב אוֹתָם, "תְּכַוְּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל כִּבּוּד הוֹרִים וּמִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים!"
הַהֲוַי שֶׁנּוֹצַר בְּהוֹשָׁטַת הַעֶזְרָה מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת וְשִׂמְחָה, לִוָּה אוֹתָם בְּנִיחוֹחַ מִשְׁפַּחְתִּי מָתוֹק, זְמַן רַב לְאַחַר שֶׁנָּמוֹגוּ נִיחוֹחוֹת הַמַּאֲכָלִים.
אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁאוֹתָם קֵרֵב, הִבִּיטוּ בְּהַעֲרָכָה רַבָּה עַל הַתַּלְמִיד-חָכָם וּמַרְבִּיץ הַתּוֹרָה הַיָּדוּעַ, שֶׁהָיָה טוֹרֵחַ בְּעֶזְרָה בַּסֵּדֶר, בַּנִּקָּיוֹן וּבַבִּשּׁוּל לִקְרַאת שַׁבָּת. כָּךְ נִגְלָה אֲלֵיהֶם חֵלֶק נוֹסָף בַּפָּזֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁל דְּמוּתוֹ הַמְיֻחֶדֶת.
מתוך הספר "גדולי ישראל בביתם", מאת פנחס גאוליוב.