2 ציוני הדרך ששינו את החיים של דבורי וקשטוק

לרובינו יש איזה שהם ציוני דרך מהותיים בחייהם שהם יכולים "לשים את האצבע" ולציין "לפני" ו"אחרי".

יום הנישואים יכול להיות אחד מהם; לידת הילד הראשון; מי שעברה טרגדיה או אירוע ששינה את חייה – בוודאי תציין אותו גם כציון דרך משמעותי; ויש בוודאי זכייה בלוטו, כנראה... (למה להיות "רק" שליליות); לידה של ילד מורכב; ועוד אי אלו ציוני דרך מהותיים.

אבל מה שקובע האם אותו אירוע יהפוך להיות ציון דרך משמעותי כל כך הוא לא האופן בו הוא נמדד על ידי אחרים, או "דרגת חשיבותו", כמקובל, אלא איך האדם עצמו תופס את אותו אירוע מבחינת ההשפעה שלו עליו.

אצלי יש 2 ציוני דרך ששינו את חיי לבלי הכר, ולא, יום החתונה לא נכלל בהם, אף על פי שהוא בהחלט היה משמעותי מאד.

זה אומר שאני זוכרת את הרגע בו נחשפתי לאפשרויות האלו עד לרמה של: איפה זה היה, מה הרגשתי, הרגע בו קיבלתי את ההחלטה, התהליך שארך מהרגע עצמו ועד למימוש של האירוע בפועל ועד, כמובן, ההשלכות שלו, שהם חלק מחיי בכל יום ובכל שעה.

אבל לפני שאשתף אותך באירועים האלו, אני מבקשת להדגים לך את המהפך דרך דוגמא מהחיים של כולנו: נניח שעלית על מונית. הנהג לא החזיר לך עודף מחמישים שקלים, על אף שלפי המונה היית צריכה לשלם 49 ₪ ושבעים אגורות.

על פי חוק, אסור לו לעגל את הפינה ולא להחזיר לך עודף. על פי ההלכה זו גניבה ממש.

מה תחשבי?

אפשרות ראשונה: כל נהגי המוניות האלו גנבים. כולם חסרי תואר, חסרי השכלה, חסרי תרבות. מחפשים איך לגנוב אותך בלי שתשימי לב. הוא עוד גנב בתוך כל הנהגים הגנבים. מזל ששמתי לב ו"עליתי עליו". אותי אף אחד לא יגנוב!

אפשרות שניה: חבל שהוא מתנהג ככה. אם לא הייתי מבחינה שזה רק הוא, עוד יכולתי לחשוב שכולם כמותו. אני מתקשה להאמין שהוא שכח, אבל אולי זו אפשרות. ואם לא, אז הוא פשוט חשב שלא אשים לב. זה לא בסדר מה שהוא עושה, אבל זה יהיה עוד יותר לא בסדר אם אתן לזה לחרב לי את היום. "סליחה נהג, אפשר את העודף ואת הקבלה? תודה".

עכשיו, דמייני את המשך היום שלך, את המחשבות שלך ואת ההתנהגות.

אפשרות אחת: רגועה, נינוחה, חושבת טוב על העולם ועל נהגי המוניות ועל עוברי אורח. עסוקה בלחשוב על הפגישה אליה את הולכת / לשעור אותו עד עומדת למסור עוד רגע / לאירוע שיש לך מחר בערב. זורמת עם היום. מתמקדת בו ובמשימותיו. עוד יום בחיים העמוסים שלך.

אפשרות שניה: רותחת מעצבים, מרגישה ששוב ניסו לעבוד עליך ואיזה מזל שאת תופסת את הגנבים האלו. צריך להתלונן עליו, חוצפתן שכמותו. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לך שחושבים שאת טיפשה ואת מצליחה להוכיח להם שאיתך לא מתעסקים. בושה להם. אוף! ועכשיו גם השיעור הזה / הפגישה הזו על הראש שלך. איזה יום מעצבן!

מעניין איפה את מזהה את עצמך מבין האפשרויות.

ההבדל ביניהם מתחיל במשקפיים אותם את מניחה על האף ודרכם את רואה את העולם. משקפיים של "עושים לי בכוונה" או משקפיים של "קורה. יכול לקרות".

משקפיים של "כולם גנבים/שקרנים/רמאים", או משקפיים של "כולם בסך הכל בסדר. לפעמים יש כמה שלא".

משקפיים של "טוב שאני חשדנית, כי ככה אף אחד לא יעבוד עלי" או משקפיים של "טוב שאני סומכת על אחרים, גם אם לפעמים יש הפסד קל מזה. כך כל האנרגיות שלי מושקעות בלהתקדם ולהרגיש טוב".

ולפני שתגידי: "נו, מה לעשות, ככה נולדתי", אני רוצה לגלות לך שאף אחד לא נולד ככה. אף אחד! תינוק נולד כשהוא בטוח שהעולם מקסים, ואיזה מזל שהוא נולד אליו. והנה, עכשיו תביאו לו, תעשו לו, תפנקו אותו, תאכילו ותנשקו כמה שיותר.

גם את יכולה לראות את עולם דרך משקפיים נעימות ולחיות את החיים טוב יותר.

איך? טוב, בשביל זה אני כאן, לא?

אז אלו 2 ציוני הדרך הכי משמעותיים בחיי ששינו אותם לבלי הכר:

הראשון: ניתוח השרוול אותו עברתי לפני למעלה מעשר שנים, שפתח לי דלת לחיים חדשים שאפילו לא יכולתי לדמיין.

השני: היום בו התחלתי את לימודי בקורס הכשרת מאמנות, שלא פתח לי דלת אלא פתח לי אולם ועולם. הוא שינה את התודעה שלי לחלוטין. מאישה שבטוחה שכולם "עושים לי בכוונה", ושאלוקים, ההורים שלה, המשפחה שלה, מזג האוויר ונהגי המוניות ברחוב נולדו כדי להכעיס אותה, לחיים עם תודעה של שפע, של טוב, של אור, של עולם שכדאי לחיות בו למרות אי אלו מפגעים ואנשים שמצליחים להרע בו. אבל הם הקומץ. בחוויה שלי הם לא הרוב.

מחיים של "מיקוד שליטה חיצוני" (אין לי שליטה על מה שקורה. אני מנוהלת על ידי גורמים חזקים ממני. קורים דברים נגדי), לחיים של "מיקוד שליטה פנימי" (יש לי אפשרות לנהל את מה שקורה סביבי. שום דבר לא נגדי).

זה אומר להיוולד מחדש. כפשוטו.

ולכן, למרות זילות המושג "קורס משנה חיים", אני מרשה לעצמי לציין שהקורס הזה שינה את חיי, וברור, אם כך, שהקורס אותו אני מלמדת, שנשען על מה שלמדתי אז, לפני למעלה מעשר שנים, פלוס כל התובנות והכלים הנוספים שלמדתי בחיי, הוא חד משמעית משנה חיים.

כי כשהתודעה משתנה, החשיבה משתנה – כל החיים משתנים. המשקפיים דרכם רואים את העולם משתנות.

החיים שלי עדיין מורכבים, כמו אצל כולנו, מאירועים, חוויות והתמודדויות. אבל יש לי כלים להתמודד איתם טוב יותר, לחשוב ממקום פרואקטיבי, מקדם, משפיע, ולא ממקום מושפע, פאסיבי, מנוהל.

תחשבי על זה: כל מה שקורה בחיים שלך – הוא לא נגדך. כלום לא נגדך. אף אחד לא "עושה לך!". כל מה שקורה זה רק כדי ללמד אותך משהו שאת לא רואה וכדי לחזק את האמונה בהקב"ה.

את מבינה איך החיים נראים כשזו ההרגשה והמחשבה?

הרבה יותר קלים. הרבה יותר פשוטים. הרב היותר נינוחים.

לא סתם א/נשים אומרים שאני תמיד עם חיוך, שאני אופטימית, שנראה שהכל אצלי זורם וקל. זה פשוט כי באמת אני הרבה יותר אופטימית, החיוך שלי הוא פנימי ודברים רבים בחיי זורמים יותר מאשר אי פעם.

האם זה אומר שאין לי וויכוחים משמעותיים עם בעלי? (תשאלו את השכנים)

שהילדים שלי לא מאתגרים אותי כל יום? (תשאלו... גם את השכנים)

שמנהל הבנק שלנו אוהב אותנו בזכות המינוס? (אל תשאלו אף אחד. זה סוד ביננו לבין פקיד הבנק)

שלא כואב לי שום דבר בגוף? (אל תשאלו את הרופאה שלי. היא מחויבת לחסיון רפואי)

שאני לא עייפה לפעמים ורק רוצה לברוח לאיזה מלון בסוף העולם לשבוע? (תשאלו את מי שאתם רוצים, בתנאי שזה בא עם תאריך סגור לחופשה מפנקת)

האם זה אומר שאני אף פעם לא כועסת, עצבנית, מתוחה, דואגת, פגועה, חסרת סבלנות? (תשאלו את בעלי ואת אחיותי ואת חברותי הקרובות, או שאולי עדיף שלא)

לא.

זה אומר שאני מתמודדת אחרת, ושהמאזן בין הטוב והרע, בין הנעים והלא נעים, בין התחושה של היכולת להתמודד עם החיים לבין התחושה שלא - השתנה.

גם את יכולה!

איתך תמיד.

דבורי וקשטוק היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן