השיחה עם האח שהפכה לשיר של איל גולן: ראיון עם כותב השיר המרגש

"שיר טוב, כזה שהופך לנצחי, צריך שיהיה לו סיפור, רעיון שמגיע ממקום נורא אמתי ומדויק", טען באוזניי היוצר אבי אוחיון, בתגובה לשאלתי - מה הופך שיר לחלק מפסקול של תקופה. לא סתם הפניתי את השאלה הזו לאוחיון. מדובר באחד היוצרים הגדולים ביותר במוזיקה המזרחית, שחתום על שורה בלתי נגמרת של להיטי ענק, חלקם הפכו לעל-זמניים, כדוגמת השיר 'מודה אני' שכתב לזמר עומר אדם. את השיחה שלנו אנחנו מקיימים בעקבות אחד השירים שכתב לאיל גולן, 'אחי אמר לי', שהפך ללהיט ענק.

כל מי ששומע את מילות השיר, שם לב מיד שלא מדובר בעוד שיר, אלא בסיפור שלם. ואכן, מאחורי השיר, כך אומר אוחיון, ממתין לו סיפור נפלא. "כבר ארבע שנים ברציפות שיש לי חברותא קבועה בלימוד גמרא, כל שבוע עם אחי. אחי הוא תלמיד חכם, גר באלעד, ופעם בשבוע אנחנו יושבים אצל ההורים שלי, אוכלים קוסקוס, ולומדים דף גמרא. עד היום סיימנו חמש מסכתות, ואנחנו לא מתכננים להפסיק. אין כזה דבר שאנחנו נוותר על החברותא הזאת. אחי הוא בחור נורא צנוע. הוא אף פעם לא יגיד למישהו לשמור שבת או 'תעשה ככה ולא אחרת'. אחרי לימוד הגמרא אנחנו לומדים תמיד קצת פרשת שבוע, וכל אחד הולך לביתו. אחרי אחת הפעמים, בדרך לרכבים שלנו ולפני שנפרדנו, הוא תפס אותי לשיחה ליד הרכב והתחיל לדבר איתי בערך עשרים דקות. "רק שתבין", מוסיף אוחיון בחיוך, "זה לא היה בשמונה בערב. אנחנו בדרך כלל לומדים מעשר וחצי בלילה, ובערך בחצות הולכים, אז תשער לבד מה הייתה השעה..."

"השיר חיכה שנה וחצי עד שהגיע למבצע הנכון"

מה אמר לך אחיך באותה שיחה?

"הוא לא דיבר איתי עליי, אלא עליו. זה היה יותר סוג של מונולוג אישי. אחי סיפר לי כמה כיף לו, כמה התורה עושה לו טוב, ושזאת הדרך שלו. עשרים דקות הוא מדבר, שופך את הלב ומספר על עצמו, ואני מקשיב. אחרי שהוא סיים נפרדנו וכל אחד נכנס לרכבו. התנעתי את הרכב, וכל הדרך השיחה הזאת הסתובבה לי בראש. לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר חוץ ממנה. הגעתי הביתה בשעה מאוחרת מאוד, ומיד ירדתי למרתף, שם נמצא האולפן שלי וכתבתי את השיר 'אחי אמר לי'. פשוט כתבתי את השיחה ההיא, עם שינויים קלים שיתאימו לשיר".

כשחשב אוחיון למי לתת את השיר, הוא לא חשב על איל גולן. הוא תכנן לתת את השיר לזמר אחר, שאת שמו הוא מעדיף לשמור לעצמו, אלא שצירוף של גורמים הוביל לכך שהשיר נחת בסוף אצל גולן. "השיר הזה התבשל שנה וחצי בערך. יש שירים שיוצאים תוך שבוע, אבל רובם לא. זה אחד כזה שהמתין הרבה זמן לרגע הנכון. את איל עצמו אני מכיר כבר שנים ואנחנו חברים טובים. לאלבום האחרון שלו כתבתי 11 שירים מתוך העשרים שיש בו. בהתחלה הייתי אמור לכתוב רק עשרה, אלא שאיל חיפש שיר על אמא, ושאל אותי אם יש לי משהו כזה שאני יכול להשמיע לו, ולא היה לי. אבל אז הוא הסתכל לי בעיניים ושאל אותי איזה שיר יש לי שאני לא משמיע לו. אז אמרתי לו שאין לי שיר שנכתב על אמא, אבל יש לי שיר שנכתב על אחי".

איך הוא הגיב לאחר ששמע את השיר?

"איל ישר התלהב. הוא מיד הקליט אותו וכל השאר היסטוריה".

אני מאמין שחזרת עם השיר הזה לאחיך

"בוודאי. הוא ממש התרגש. לא בכל יום מישהו הופך את הרגשות הכי כנים שלך לשיר".

"בשביל ששיר דתי ידבר לכולם, הם צריכים להיות בגובה העיניים"

לא רק אחיו של אוחיון וגולן התרגשו כששמעו את השיר. למעשה, כמעט כל מי שפגש אותו סיפר לו כמה השיר נגע בו. עבורו, כיוצר, אין דבר שמחמם יותר את הלב.

אוחיון לרוב לא נמצא באור הזרקורים. הוא בן 41, נשוי וגר ברמלה עם אשתו וארבעת ילדיהם. כבר עשור הוא עוסק בתחום המוזיקה, ובשבע השנים האחרונות הוא עובד עם הזמרים הגדולים ביותר בזמר המזרחי, ולא רק. הוא עצמו אינו אדם דתי, אבל הוא גדל בבית דתי, ונותר מקורב לדת עד היום. בין אם מדובר בחברותא הקבועה עם אחיו, ובין עם אלה שירים אמוניים אותם הוא כותב ומלחין.

"פעם בשנה-שנתיים בערך יוצא לי לכתוב שיר אמוני. אני מאוד אוהב לכתוב שירים כאלה, אבל באופן טבעי זה משהו שצריך להתבשל יותר זמן משיר אחר. כל הזמרים, בעיקר המזרחיים, מחפשים לבצע שירים כאלה, כי הם יודעים שאלה שירים מרגשים. אבל דווקא בגלל שהשירים האלו מטבעם מרגשים, זה גם מאוד טריקי ומסוכן. כי אם אתה מנסה בכוח לרגש את הציבור, זה יכול לצאת מאוד פתטי. אתה יכול להגיד 'שמע ישראל' ולצעוק לשמיים, אבל זה לא יעבוד. בסופו של דבר, מאחורי שיר כזה צריך שיעמוד רעיון מקורי ואמתי. לכן אי אפשר להוציא שירים כאלה בכל שבוע. זה לא עובד ככה".

למרות שמקומם הטבעי ביותר של השירים האלה הוא אצל הזמרים הדתיים, אוחיון מעדיף להעניק אותם דווקא לזמרים מהמגזר החילוני. המחשבה מאחורי הדבר היא שאל הציבור הדתי השירים הללו יחדרו בלאו הכי. לעומת זאת, אם הוא רוצה שגם הציבור החילוני ייחשף אליהם, המבצעים צריכים להיות חילוניים. "פעמים רבות פונים אלי זמרים מהציבור הדתי ומבקשים שאכתוב להם שירים, ולא תמיד אני מעדיף לכתוב להם שירים דתיים. עבדתי למשל עם יובל טייב ויניב בן משיח, אבל אני מעדיף לתת שירים דתיים לעומר אדם. ככה הקשת יותר רחבה והקהל שנחשף הרבה יותר מגוון", הוא אומר.  

לאוחיון יש דעה ברורה בנוגע לצורה בה שירים אמוניים צריכים להישמע. כאדם שחי על התפר שבין העולם הדתי לזה שלא, הוא מכיר את השפות של האנשים מכאן ומכאן, ועל כן יודע איך להנגיש את התוכן הדתי והסיפור הדתי, לקהל חילוני. "קודם כל, כולנו יהודים, כולנו מאמינים וכולנו מרגישים קשורים ליהדות ממקום כלשהו. לכן, בשביל ששירים עם תוכן מסוג זה ידברו לכולם, הם צריכים בגובה העיניים. מאוד עדינים ולא כופים את עצמם. 'אחי אמר לי' למשל לא בא לומר לך לשמור שבת או לחייב אותך לעשות משהו. זאת שפה אחרת, נחמדה ונעימה יותר. יש שם משפט 'אחי אמר לי בוא אליי שבת, תנסה'. זה שיח מחבק ולא תוקף. אנשים לא אוהבים שתוקפים אותם, זה רק מרחיק אותם".

קל לך יותר לכתוב שיר אמוני שייגע בהרבה אנשים מאשר לאדם דתי?

"אני חושב שכן, בגלל העובדה שאני מגיע משני העולמות. מכיוון שגדלתי במקום דתי אני מכיר גם את הצדדים הטובים וגם את ההתמודדויות. כך שאני יודע מה מדבר לאנשים ואיך להביא את הצדדים היפים של היהדות לתוך השיר".

ומה עם העובדה שאתה לא אדם דתי כיום? איך היא משפיעה על השירים שאתה כותב?

"בסופו של דבר רוב המדינה היא מדינה חילונית, אבל מחוברת בצורה כזאת או אחרת. נכון, לא כולם שומרים שבת, אבל כמעט כולם עושים קידוש, צמים ביום כיפור או מניחים תפילין כל בוקר. יהיה לך קשה למצוא אנשים שלא רואים בעיניים ואוכלים לך את הגבינה עם הנקניק ביחד ועושים מנגל בשבת. אין הרבה כאלה. אז נכון, לא כולם דתיים, אבל רבים מאוד ילכו לשיעור תורה,  יגידו שמע ישראל וילכו לרב לקבל ברכה. זה הסיפור שלנו. אז אין הרבה אנשים שצריך להנגיש להם את היהדות מאפס לגמרי".

אתה כותב אינספור שירים, רק לאלבום של איל גולן כתבת 11 שירים. אתה רואה שהשירים הדתיים נוגעים באנשים יותר משירים אחרים?

"זה נושא מורכב. יש להיטים שסוחפים את המדינה בלי שום קשר. ככה היו לי כל מיני שירים שכתבתי לאורך השירים והם היו הצלחה אדירה וזכו בפרסים. אבל אחרי שנה-שנתיים הם חולפים. הופכים להיות פגי תוקף. כשאתה מביא שיר כמו 'מודה אני' או 'אחי אמר לי', אלה שירים שגם עוד עשור או שניים אנשים ישמעו אותם וזה יגע בהם וילווה אותם. יש משהו נורא כיפי בשירים נצחיים".

"איכות זאת מילה גסה במוזיקה"

עשור של כתיבת שירים נתן לאוחיון פרספקטיבה על עולם המוזיקה ועל השינויים שחלים בו פעם אחר פעם. כשאני שואל אותו על ההבדלים בין השירים שהוא יוצר כיום, לשירים שיצר לפני שש ושבע שנים, הוא מדבר על הבדלים תהומיים. "כל שנה חלים שינויים במוזיקה. כל פעם משתנים סגנונות, הסאונד משתנה וצריך ללכת עם הזרם. אי אפשר להישאר מאחור, כי אז אתה הופך ללא רלוונטי. בקווים כללים אפשר לחלק שירים לשתי קטגוריות. האחת - שירים שקטים, והשנייה - שירים קצביים. השירים ששורדים לעד הם לרוב מהקבוצה הראשונה. אם הם כתובים טוב ומולחנים טוב, אין להם זמן מוגבל. בשירים קצביים זה אחרת. שם יש תאריך תפוגה כמעט לכל שיר, גם אם הוא להיט ענק שמשיג מיליוני צפיות ביו-טיוב. בשביל להיות רלוונטי במוזיקה קצבית צריך לפתוח את האוזניים למה שקורה בעולם. לסאונד ולסגנונות שמתחלפים כל הזמן. לכן גם יש להם תאריך תפוגה. כל שנה-שנתיים מתחלפים הסגנונות, ולכן שירים יוצאים מהפלייליסט. אבל שירים שקטים תמיד יהיה לך כיף לשמוע באוטו, יהיה לך כיף לשמוע, להיזכר, לשיר ולנגן אותם".

הצורך הזה להתעדכן כל הזמן הופך את כתיבת השירים לעבודה הרבה יותר מורכבת

"לכתוב שירים זאת עבודה. זה לא שאתה קם בבוקר עם איזו השראה מטורפת, פתאום עולה לך משפט בראש, אתה עוצר את הכל ויושב וכותב את כל השיר. זה לא באמת עובד ככה. במקרה של 'אחי אמר לי' זה כן היה משהו דומה, אבל בדרך כלל זה לא ככה. היום אני יושב שלוש-ארבע פעמים בשבוע בשביל לכתוב ולעשות מוזיקה. יש שיטה לעשות שירים, זה משהו שמצריך לימוד".

אתה מצייר את זה כמשהו מאוד טכני. זה מוציא את הרגש מהשיר

"זאת האמת. אני לא מאמין שיש דבר כזה שנקרא 'השראה'. צריך לשבת, לעבוד ולעשות. ברור שאם יש לך רעיון בשיר אז קל יותר לכתוב. אבל זה ממש לא מחייב. יכול להיות לך שיר שאין בו שום תוכן, והוא יהפוך להיות שיר השנה".

זה לא מרדד את המוזיקה? אין מקום ליצירה איכותית?

"איכות זאת מילה גסה במוזיקה בעיניי. אני לא מאמין במילה הזאת. כל שיר מכבד את עצמו, אבל בסופו של דבר אנשים מתחברים לדברים פשוטים שיכולים לקרות להם ביום-יום. הם מתחברים לשפה שהם מדברים ולדברים שמלווים אותם לאורך הדרך. אנשים לא מתחברים לדברים מורכבים מדי וזה לא מה שהופך שיר לטוב. זה לא אומר שלא צריך מסר בשירים, ברור שמסר בשיר זה דבר נפלא. אבל אתה יכול לשמוע שיר בשפה שאתה לא מבין ולהתחבר אליו בגלל הקצב או הלחן שלו. מה שכן, כשזאת השפה שלך אתה מצפה יותר שיהיה מסר או רעיון, והשאלה היא איך מעבירים אותו בצורה שהמאזין ירצה לשמוע אותו".

אין ספק שאוחיון הצליח לפצח את הדרך לגרום למאזינים שלו לשמוע את המסרים. שורה ארוכה של להיטים נמצאת מאחוריו, והיא רק ממשיכה להתארך. הוא יודע שלא מדובר בעניין של מה בכך, והוא לא מתכנן להפסיק ליצור שירים שידברו על היהדות מהצד המחבק שלה.