ה"חילוני" שריגש אותי בתחנה המרכזית בירושלים. או: מחפשים מנהל רשת עם עקרונות?

מכירים את האנשים שיש להם פרצוף נחמד ומזמין שיחה? כן, אותם אנשים שתמיד בתור בקופת חולים מישהו ידבר איתם ויגולל בפניהם את סיפור חייהם? כן, אותם אנשים שיוצאים לקניות ויוצאים עמוסים בחוויות. אותם אנשים חביבים וידידותיים לסביבה.

אז אני בדיוק ההפך.

כשאני יוצא החוצה, לסידורים או אפילו לתפילה, הדבר האחרון שמתחשק לי זה לפתוח בשיחות עם אנשים זרים. לא מדובר בהתנשאות חלילה, אלא בתכליתיות, קצת בביישנות ובעיקר בחוסר זמן. את החוויות אני משאיר לאחרים. בדרך כלל גם לא מתרכז בשיחות של אחרים, פשוט כי יש לי דברים אחרים לחשוב עליהם ולהתעסק בהם.

אבל שיחה שקלטו אוזניי לפני זמן קצר בתחנה המרכזית בירושלים, עת חזרתי מסמינר השתלמות במסגרת העבודה בהידברות, הצליחה לרגש אותי כמו שצריך.

אין ברכה בכסף של שבת

לפני הנסיעה הארוכה מירושלים לקריית שמונה קניתי לעצמי ארוחה מאחת מחנויות המזון-המהיר שבתחנה המרכזית, וחיפשתי מקום לשבת. סקרתי במהירות את כל השולחנות. כולם היו תפוסים. באחד מהם ישב איש בעל מראה חילוני וקרחת מבריקה, שהתעסק עם הטלפון שלו. ניכר היה שהוא יושב לבד, ושאינו אוכל. שאלתי אם אפשר לשבת. הוא השיב באדיבות - כן, בוודאי שאפשר, וכך ישבתי לסעוד את לבי.

תוך זמן קצר הגיעה אישה מבוגרת, כנראה קרובת משפחתו. הם החלו לדבר על עניינים משפחתיים, ואני התעמקתי בעיקר בפוטטוס עם רוטב ברביקיו, ובמעבר מהיר על המיילים האחרונים שהתקבלו אצלי. אבל בשלב מסוים משהו בשיחה תפס אותי. האישה שאלה אותו על עבודה, והוא נאנח וסיפר שהחליט לעזוב את תחום התכנות. "אני כבר לא יכול לראות קוד", אמר. "אז איפה תעבוד?", תהתה. "פעם למדתי ניהול רשתות", השיב. "אמנם עבר הרבה זמן מאז, ואצטרך לרענן את הידע שלי. אבל בגדול, זה הכיוון. כבר הגשתי קורות חיים לכמה מקומות, אבל פחות מקבלים אנשים שעברו את גיל 50. וחוץ מזה, כולם רוצים עבודה בשבת".

כאן אוזניי הזדקפו, משל הייתי צ'יטה בסוואנות של אפריקה, ששומעת אוושה מוכרת ומסקרנת במיוחד.

"אז מה הבעיה? תעבוד בשבת", הציעה בפשטות האישה המבוגרת.

"מה פתאום", השיב אותו אדם שלפי המראה שלו, הדבר האחרון שהייתי חושב עליו הוא שישמור בקנאות על העיקרון לא לעבוד ביום הקדוש. "אין מצב שאעבוד בשבת, לא משנה מה יקרה. העניין הוא שרוב חברות השרתים נותנות שירות לעסקים בחו"ל, ואם שרת קורס בשבת – את החברה בחו"ל לא מעניין שעכשיו שבת. לכן זה די קשה למצוא ככה עבודה. אבל בסדר, אני ממשיך לנסות, ובכל מקרה לא אלך לחברה שמאלצת לעבוד בשבת".

הבטן שלי כבר היתה מלאה אמנם בראנץ' ספרדי, אבל גם בהרבה רגשי כבוד והערכה אל אותו איש. מצד שני, לחש לי היצר הרע בנימה מקטרגת, אולי הוא סתם רוצה להיות עם המשפחה בשבת, ומתייחס אל היום הקדוש כאל בעל ערך סוציאלי ותו-לא?

"טוב, נראה לי שהילדים צריכים להגיע", אמר לפתע לאישה המבוגרת. "בואי נעבור לאחד השולחנות מסביב, כדי שיהיה מקום לכולם". השולחנות מסביב אכן כבר היו ריקים יותר, ושניהם התכוננו להעתקת מקומם. "אנחנו נוטשים אותך, בחורצ'יק", אמר בקריצה. "שיהיה בתיאבון".

למרות שלא היה נעים לי להודות בכך שצותתי באופן מסוים לשיחתם, לא התאפקתי: "כל הכבוד על הנחישות לא לעבוד בשבת", אמרתי. "תמשיך לדבוק בזה, אל תוותר". ואז הוא אמר את המשפט שגרם ליצר הרע המקטרג להיעלם סופית, ולהוכיח שלא מדובר בסתם ערך סוציאלי. "ברור", אמר, "אין ברכה בכסף שמרוויחים בשבת".

לא סתם

סיימתי את הארוחה, הצצתי בשעון שבטלפון והתכוננתי לעלות לקומה העליונה, לקו שייקח אותי לצפון. אבל משהו בי אמר לי שלא סתם ישבתי בדיוק בשולחן הזה, ולא סתם שמעתי את השיחה המרגשת הזו. בירכתי ברכת המזון, פיניתי את תכולת המגש לפח הקרוב, לקחתי את התיק וניגשתי אל שניהם. הצגתי את עצמי, סיפרתי לו שאני עורך את אתר הידברות, ואמרתי שהסיפור שלו ריגש אותי מאוד. ביקשתי את רשותו לפרסם אותו באתר, ואולי גם יהיה מישהו מהקוראים שיצטרך מנהל רשתות עם עקרונות – וללא עבודה בשבת. הוא התרגש מאוד, הודה ומסר את מספר הטלפון שלו.

אז יהודים יקרים, אם במקרה שמעתם על עסק שצריך מנהל רשתות או כל דבר טכני בכיוון, תרגישו חופשיים לפנות אל היהודי היקר הזה, שלפי אותה שיחה קצרה - יש לו מידות טובות, פאסון רציני ואופי ישר. שמו יובל יוניוב, הוא מתגורר בירושלים, ומספר הטלפון שלו – 052-2283695.

בדרך כלל מי שמחזק אותי הם אנשים שאמונתם ניכרת גם בחיצוניות, אבל הפעם יצאתי נפעם דווקא מאדם שהדבקות שלו בשבת לא ניכרת כלל בחיצוניות. וזה היה מרגש ומפעים במיוחד.