מה יעזור לבת שלך כשהיא מתלבטת?

סבתא יקרה, תפקיד חשוב יש לך.

כאמא, השתדלת להיות מקור כוח, ולחנך את ילדיך ככל שיכלת. מה עכשיו יהיה תפקידך בחינוך דור ההמשך? כיצד תוכלי, כסבתא, להיות מקור של כוח גם לילדיך וגם לנכדיך? כסבתא לנכדים, את בראש ובראשונה נשארת אימא לילדים שלך.

כשילדיך היו קטנים, היית מרכז עולם. מקום מרכזי ומשמעותי. עכשיו שילדיך גדלו והתחילו לבנות את ביתם, התפקיד שלך מתרחב.

ניסית פעם לזרוק אבן לאגם בפארק הגדול באזור מגוריך?

ההשפעה של זריקת האבן בתוך המים לא משפיעה רק על מקום נפילת האבן. היא גורמת לגל שלם של תנודות שהולכות ומתרחבות לכדי מעגלים רחבים יותר ויותר.

זה מה שקורה גם לך.

השפעתך מתרחבת כמו הגלים שנוצרים בנהר אחרי שזורקים בו אבן.

כמו האבן שזרקת, גם מעשיך פועלים ומשפיעים על מספר רב יותר של מעגלים סביבך.

מעגלים של ילדים, מעגלים של חתנים וכלות, מעגלים של נכדים ובהמשך בעז"ה גם נינים ועוד דורות הבאים אחריהם.

איך תוכלי להשפיע, לרומם, להגדיל ולהעצים בו זמנית גם ילדים (נשואים) וגם נכדים?

ניקח לדוגמא את בתך הנשואה.

את רואה אותה מתחבטת, מתלבטת, לא יודעת מה לעשות. הנושא אתו היא מתמודדת הוא לפעמים פרנסה, לפעמים חינוך ילדים ולפעמים נושאים אחרים. הרי כל הזמן עומדות אנו מול קבלת החלטות גורליות פחות או יותר. לבך יוצא אליה. קשה לך לראות אותה חסרת מנוחה ומתלבטת.

"רק אתן לה עצה קטנה. אם היא תעשה את מה שאני אומרת לה, הכול יסתדר", את חושבת לעצמך.

לא פעם ולא פעמיים אכן נתת מעצותיך, אך תגובות לא נלהבות היו המענה לרצון שלך לעזור.

אז שוב, לתת עצה? לא לתת? את מתלבטת.

ואם עצה לא מתקבלת ברצון, האם יש אולי עזרה אחרת שאת יכולה להציע לבתך?

בואי נבדוק ביחד. בזמנים לחוצים, בזמנים בהם את מרגישה נתונה בקונפליקט, מתחבטת מה הוא הדבר הנכון לעשות באיזה עניין מסוים = למה את זקוקה אז הכי הרבה? אוזן קשבת לקושי שלך היתה עושה לך טוב? אפשר להניח שכן. האוזן הקשבת של האדם מולך, שמקבל אותך עם הקושי שלך, מוכן להכיל אותך עם הקושי שלך, נותן לך הרגשה שיש לך על מי לסמוך, שאת לא לבד עם הקושי הזה המטריד את מנוחתך. יש מי שמקבל אותך מבלי לשפוט אותך ומבלי לתת לך הרגשה שרק הוא יודע מה טוב לך. אחרי שתרגישי מוכלת, מובנת ומקובלת כמו שאת, תוכלי להתפנות ולחשוב מה עליך לעשות בנידון, ואולי גם דעה נוספת של האדם שנתן לך תשומת לב כה מיטיבה, תתקבל בברכה. 

כך גם עבור בתך. אוזן קשבת ממך, כעזרה ראשונה, תעשה לה טוב. זה כמו רטייה קרה על גבי פצע כואב. מרגיעה, מאפשרת להרפות, מטעינה את הפצוע בכוחות חדשים. בהמשך, אולי בהמשך, אחרי שהאזנת לה והיא הרגישה שאת מכילה אותה, היא תצליח להגיע לפתרון בכוחות עצמה. ואולי אז, אחרי שהכלת אותה, היא תשמח לשמוע ממך גם את דעתך.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הנחיה ל"סבתא שהיא גם אמא וגם חמות" saralangzam@gmail.com