סוניה אברמוב: "לפעמים לא רואים את הרצפה מרוב בגדים, אז מה?"

במבט ראשון זה נראה כמו מחסן. מחסן גדול, עם ארגזים ושקי בגדים רבים מספור. במבט שני כבר מגלים שיש שם בית בו מתגוררים הורים עם שני ילדיהם, ובמבט שלישי מתחילים להבין שאצל משפחת אברמוב אין 'בית' ו'גמ"ח'. הגמ"ח הוא הבית, והבית הוא הגמ"ח. התבלבלתם? לא נורא. אתם ממש לא היחידים.

הכל התחיל לפני למעלה מעשרים שנה. סוניה אברמוב הייתה אז עולה חדשה, וניסתה לעזור ככל יכולתה לאחיה חסר האמצעים, שחי באותה תקופה לבדו עם בתו הקטנה. בעיקר חסרו לילדה בגדים, כי באותה תקופה, של שנות ה-90, מחירי הבגדים היו יקרים מאוד.

היא מספרת על אותן שנים: "אחי היה אברך ואני תלמידת סמינר, בלי שקל מיותר. לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות לילדה אפילו את הביגוד המינימאלי. באחד הימים פניתי לחברה ושאלתי אותה אם יש לה משהו לתת לנו. היא אכן העבירה שקיות של בגדים, ואחר כך עוד שקיות, ועוד ועוד. הבגדים היו בכמות כה גדולה, עד שהספיקו לא רק לילדה של אחי, אלא גם למשפחות נוספות שעלו מרוסיה ונזקקו לבגדים. בתוך זמן קצר מצאתי את עצמי מקבלת שקיות רבות של בגדים ומחלקת אותם בין המשפחות. כך התחיל הגמ"ח שמלווה אותי כבר עשרים שנה".

לא נפרדת מהגמ"ח

אחרי שסוניה התחתנה ונולדו לה ילדיה, היא שקלה אם להשאיר את הגמ"ח או לסגור אותו ולצאת לעבוד. "התלבטתי מאוד בקשר לכך והיו צדדים לכאן ולכאן. בסופו של דבר החלטתי לדבר על כך עם הרב שלי. הרב שמע את השאלה באופן מפורט, ואז הוא אמר לי: 'אל תסגרי את הגמ"ח, עוד תראי שמצווה גוררת מצווה'. באותו זמן לא ירדתי לעומק דבריו, אבל הוא הוסיף גם המלצה – לקחת מספר שקלים על כל פריט. כך זה עדיין יישאר גמ"ח, אבל אוכל לכסות עלויות של חשמל וארנונה".

מאז ועד היום הגמ"ח הוא חלק מסוניה. אם תיכנסו לבית כמעט ולא תמצאו מקום בו תוכלו לדרוך, שכן הרצפה בכל החדרים מלאה בחבילות, בארגזים ובשקי בגדים. "אני לא מקפלת את הכל בצורה מסודרת, כי בכל מקרה רוב הפריטים נלקחים עוד לפני שמספיקים לסדר אותם", היא מבהירה, "אבל אני כן ממיינת – שמלות של ילדות בנפרד, חולצות, חצאיות וסוודרים, חורף וקיץ, וכדומה. אפילו החצר שלי מלאה בפריטי לבוש. העבודה שלי היא עשרים וארבע שעות ביממה, כבר משש בבוקר אני מתחילה במיונים. אני גם טלפנית, גם סבלית, גם סדרנית וגם מקבלת את האנשים שמגיעים לגמ"ח".

ואת לא מתעייפת? לא חשבת להפסיק בשלב כלשהו?

"חשבתי כמה פעמים להפסיק, בעיקר כשהגיע רגע שהרגשתי שזה על חשבון הילדים. הרי הבגדים תופסים כמעט את כל המקום בבית, אין לילדים איפה להכין שיעורי בית ולשחק. אבל אז גיליתי דבר מדהים, דווקא הילדים שלי אוהבים את הגמ"ח והם לרגע לא רוצים לוותר עליו. כשהם גדלו קצת חשבתי שהם יתחילו להתבייש, אבל הם מביאים כמעט מידי יום חברים הביתה וכולם משחקים בינות לארגזים, שמחים ומרוצים. פעם שמעתי חבר שאמר בקנאה: 'איזה כיף לכם, יש לכם הכל בבית'.  לפעמים האימהות באות להחזיר את החברים והן בעצמן מתפעלות: 'מה? יש כאן גמ"ח של בגדים? אפשר לקחת?' כמובן שאני משיבה בחיוב".

מי אלו שבעיקר מגיעים לגמ"ח?

"תתפלאי. יש כאלו שחושבים שרק אנשים נזקקים או כאלו שאין להם כסף, פונים לגמ"ח. אבל זה ממש לא ככה. באות אליי נשים מכל האזור, גם חוצניקיות וכאלו שמלבישות את הילדים שלהן בסטייל וביוקרה. יש לכך כמה סיבות. קודם כל, כי גם אלו שיכולות ומעוניינות להוציא כסף, לא תמיד מוצאות בחנויות את מה שהן מחפשות, ולפעמים מסתובבות ימים ארוכים בלי למצוא, בעוד שכאן, מתחת לבית, מחכים להן לפעמים בדיוק הבגדים שהן רצו.

"סיבה נוספת היא שמתגוררות באזור משפחות מרובות ילדים. רכישת שני פרטי לבוש לכל ילד יכולה להגיע ליותר מאלף שקלים. למה להוציא את הכסף הזה, אם אפשר לקבל כאן בגדים נקיים, יפים ואיכותיים, לפעמים אפילו עם הטיקטים? אני מכירה באופן אישי את רוב האנשים שמגיעים אליי ומכירה גם את הילדים שלהם, אז לפעמים, כשמגיעים בגדים, אני שומרת אותם מראש ומתקשרת אליהם: 'בוא מהר, יש משהו שמתאים לילד שלך בדיוק'. יש אצלי תמיד דברים יפהפיים, אחד יותר יפה מהשני. בדיוק אתמול הגיעה מישהי ולקחה חליפה קטנטונת לגיל שנה – מכנס, אפודה וז'קט קטנטנים, מעוצבים, ממש חדשים. היא הייתה צריכה את זה לחתונה של אח, וכל כך התרגשה. הרי ברור שילד בן שנה לא ילבש כזה בגד יותר מפעם אחת, אז למה להשקיע מאות שקלים בחליפה מהחנות? אגב, אני ממש מרגישה בחוש איך שהקב"ה עוזר לי, כי היו כמה פעמים בהן ראיתי ניסי-ניסים. נשים הגיעו וביקשו פריט כלשהו, ובדיוק באותו יום קיבלתי אותו. זה דבר שחזר על עצמו כמה פעמים, הרגשתי סייעתא דשמיא מיוחדת. בדיוק לאחרונה הייתה מישהי שביקשה תיק למחשב. אמרתי לה: 'זה גמ"ח בגדים, לא תיקים'. יום למחרת אני קמה בשש בבוקר ורואה חבילה על יד הדלת, מתחילה לפרוק אותה ומגלה שם.... כן, תיק למחשב".

יש היום גם חנויות של בגדי יד שנייה. מה ההבדל בין הגמ"ח שלך לחנויות?

לדעתה של סוניה ההבדל ברור: "לעתים קרובות יהיה אפשר למצוא את אותו בגד בגמ"ח ובחנות,  רק שבחנויות יד שנייה הכל מסודר יפה ואילו בגמ"ח צריך קצת לעבוד ולנבור. גם המחירים בדרך כלל שונים. בחנות יד שנייה ימכרו פריט עם טיקט ב-50 שקלים, במקום במחיר המקורי – 150 שקלים, ושמלה מכובדת לאישה תעלה 150 שקלים במקום 400. בגמ"ח משלמים שקל או שניים על כל פריט".

גמ"ח לכל הילדים של הקב"ה

בנוסף ללקוחות הקבועים, סוניה מציינת שיש גם מעט ערבים שמגיעים לגמ"ח. "הם לא באים בקביעות", היא מדגישה, "אבל במשך תקופה הם עבדו כאן בבנייה ופתאום באחד הימים דפקו בדלת ושאלו אם אני יכולה לתת להם בגדים בשביל הילדים שלהם. לא סירבתי. אני אומרת תמיד שזה גמ"ח בשביל כל העמים, כי כולם ילדים של הקב"ה. אני מכניסה את כולם. מי שרק רוצה – מוזמן".

מכיוון שלסוניה יש כמויות עצומות של פריטי לבוש, מגיעים אליה לעתים קרובות גם עמותת ומוסדות, כדי לקחת את הבגדים. "בכל פעם שהם נוברים בבגדים אני מתפללת להקב"ה שיעזור להם למצוא בגדים מתאימים לילדים שלהם, כדי שיקבלו באמת מה שרצו. יש גם פנימיות שלוקחות בגדים לילדים וכן מעונות וגני ילדים".

ומה את עושה עם מה שנשאר?

"את כל מה שלא קונים אני מעבירה למחזור. יש משאית מיוחדת שמגיעה אליי עד הבית, ובכל שבוע אני מוציאה אליה מאות שקיות".

סוניה מציינת שהרב, עימו התייעצה בתחילה, ציין שמצווה גוררת מצווה. "אני לא יודעת למה הוא התכוון, אבל באופן אישי אני יכולה לספר שזכיתי לעשות שני שידוכים דרך גמ"ח הבגדים, וגם גיליתי סוד – האנשים שתורמים את הבגדים מאושרים לא פחות מאלו שמקבלים אותם. איך אמרה לי אחת? 'אם לא הייתי תורמת לך, לא היה לי מה לעשות עם הבגדים שקטנים על הילדים שלי, כי אני לא מסוגלת, פשוט לא מסוגלת לזרוק דברים שאני קונה".