בשביל מה זה טוב?! לקחת חופשה מהחופש

קריאות "אמא משעמם לי!", מתחילות להדהד בעוצמה בינות כותלי הבתים. בפרץ נדיבות מלא מוטיבציה של תחילת החופש את הולכת לחנות היצירה הקרובה ורוכשת עבור הילדות חומרי יצירה מגוונים: דס, חימר, טושים, בריסטולים ופלסטלינות, מוסיפה גם פייטים וקלקרים מעוררי השראה וצועדת לקופה. בשטר המכובד שאת מוסרת לידי המוכר, את מרגישה מבוּטחת. זהו! התעסוקה מובְטחת, החופש, בעז"ה, מעולם לא היה קל יותר!

בעיני רוחך את רואה אותן עסוקות ומאושרות, בסדר יום מאורגן הכולל תפילה, ארוחת בוקר, סיפור עם אמא, וכמובן - יצירות המתחלפות בשלל צבעי הקשת שהן ייצרו לגמרי בעצמן, בעזרה מינימלית ובאווירה מקסימלית, שבת אחיות גם יחד, ואולי אפילו האחים, שיצטרפו בהמשך, יוכלו ליהנות מרגע יצירתי קל. כמה נפלאה תהיה הקייטנה הביתית שלך! בצעדים קלים את חוזרת עם הכבודה הביתה.

בפועל, העניינים יוצאים מכלל שליטה מהר מכפי שתכננת. סדר היום למשל. היום הגיע, אבל הסדר עדיין ישן. ריקי שלך לא רוצה לקום מוקדם כל כך. כל השנה הזדרזה להגיע לכיתה לפני שמונה, ועכשיו סוף סוף אפשר לישון בנחת. לעומתה, שרי על קוצים כבר משש בבוקר, אז מה אם חופש? היא התפללה ואכלה כבר מזמן, וכלל לא מעוניינת להתעסק בפלסטלינות עכשיו. רוחמי ואסתי, שכן מתעסקות, מפזרות יותר מאשר יוצרות, ומהר מאוד נשמעות הקריאות המאיימות לשבור את שלוות רוחך: "אמא, היא לקחה לי", ו"אמא, מתי כבר נלך לים? זה סתם כמו בקייטנה של בית הספר!". וכמובן, בל נשכח את משפט המפתח, נחלתם של ילדי ישראל כולם: "אמא, משעמם לי", שגם הוא החליט להופיע, ככה בשביל הכיף, רק בשביל שלא יהיה לך, חלילה, משעמם.

את מנסה להשתיק את הכעס שמאיים לפרוץ, ואומרת לעצמך בקול מאופק: הרגעי, אין לך מה להתרגש, הרי זו רק ההתחלה!

משום מה, מילות ההרגעה שלך לא פועלות, את לא מתעודדת. ימי החופש הארוכים והמהבילים המתרגשים עליך לטובה נראים לך כמו מסע בלתי נגמר, מלא מהמורות, עייף ויגע, ובעיקר - חסר אונים. מאין יבוא עזרך?

ובאמת, השעמום של החופש, הכולל שלושה שבועות מלאי אבלות, ובין הזמנים חסר מנוחה שמתזז אחריו - יוצר לנו בנפש סוג של כבדות לא מוסברת, ומלווה במשאלה מעומק הלב: "אוי, ריבונו של עולם, אנא עשה שנשרוד את החופש הזה בשלום!".

אבל צריך לזכור, שלכל תקופה יש המסר המיוחד בשבילנו.

מה החופשה הגדולה רוצה ללמד אותנו?

האם את באמת רוצה לדעת?

בשביל זה, צריך לקחת חופשה מהחופשה.

לערוק מכל הבלגן, התכנונים, התלונות והטרוניות, למקום שקט.

לחופשה היזומה שלך לא צריך פלאפון, גם לא שוקולד או כריך. כלום, רק אותך ודי. כל היתר, מפריע ומיותר.

ובחופשה הזאת, תשכחי מכל מה שהיה או שיהיה. את בנופש עכשיו. תנשמי עמוק את השקט, את העומק של השמיים, את האוויר. ותתחילי להיזכר מה את באמת רוצה. תוך כדי שתזכרי, תעטירי על החופש האמיתי של העם הזה, על התחושה הזאת שאנחנו כל כך משתוקקות לקבל. רוגע, הרחבת הדעת ומנוחת הנפש.

בעצם, החופש האמיתי הזה, הוא הטוב הכבוש השייך לכל אחת מאתנו. טוב קדוש ונצחי שמסתתר בתוך הפעולות המשתנות. טוב נפלא, שהיה גלוי כל כך כשהייתה גאולה. דווקא בחופשה הגדולה מסתתרת עת רצון גדולה. דווקא כשעומק השעמום נגלה ומתפרס לעין כל, והשגרה צועדת צעד אחד אחורה ונעלמת, כאילו לעולם לא היה כאן סדר ולעולם לא יהיה, אנחנו מגלות כמה אנחנו צריכות מילוי! מידי, עמוק ואמיתי, שלא יותיר מקום לעצבות, מרה שחורה או דאגה.

כשאת מבקשת על הגאולה השלמה, מתוך החיבור לזמן והתקופה, את מרגישה פתאום  בלב שלך אי קטן של שפיות, שהולך וגואה בך, ממלא אותך בטוב נצחי.

נקודות האור מתרחבות, ואת רואה: בתוך בית מקדש מעט שלי, יש הרבה נקודות של גאולה. אפילו ביום מלא שעמום של חופש, ישנם הרבה רגעים מקסימים ועסוקים. רגעים של נחת, של ביחד, זרימה טבעית ונעימה, ללא גבולות חונקים, ומשפחתיות שהייתה כל כך חסרה לך בימות החול.

פתאום את רואה את הפריטים הקטנים, הכל מנצנץ לך! האחות הגדולה שישבה עם הקטנה על חוברת חשבון וקידמה אותה בחן ומרץ נעורים, העוגיות שיצרתן ביחד בשני צבעים. למה חשבת רק על העיסה שבסוף הגיעה לרצפה ועל המריבות בדרך לתנור? הרי זה כל כך הרבה יותר!

את כל הטוב הזה את אוספות עמוק פנימה, למקום הזה, שמחפש כוח - ומתמלאת.

זהו, נגמרה החופשה שלך, החופש הגדול שבבית קורא לך לחזור.

אבל כעת את כבר לא אותה אמא. עכשיו את חוזרת עם צ'ק מזומן של כוחות ושלווה ליום הבא.

ומי יודע? אולי מתוך כל החופשים שאימהות יהודיות לוקחות מהחופש, ומתוך כל הנקודות הטובות שהן דולות מימים כבדים או מתוזזים, תפציע פתאום, במהרה בימינו, הגאולה השלמה, ותוציא אותנו לימים אחרים, ימים יפים ומאירים בשלמות, שאין בהם שעמום כלל. אמן.