אמא לילד מיוחד
היום שבו נשברתי: יום שיא בבית הספר לילדים מיוחדים
"ניסיתי לשמור על הדמעות": ריעות לוי, אמא לאיתן מיכאל בן 8 שנפצע בתאונת דרכים, מעלה תובנות מרגשות שכל הורה יכול להזדהות איתן ולהפנים
- ריעות לוי
- פורסם ח' תמוז התשע"ט |עודכן
(צילום: אלבום פרטי)היום נשברתי
ניסיתי לשמור על הדמעות
שלא יצאו
אבל זה היה כל כך כואב
שהן פרצו החוצה
ללא שליטה.
יום שיא בבית הספר
בית ספר לילדים מיוחדים.
מתכנסים באולם
הלב בפנים כבר קמוץ מכאב.
קבוצה של בוגרים מתופפים
רוצים להרגיש רגילים
וזה לא מצליח
יש פיקים בידיים
יש קולות שפורצים מהפה ללא שליטה
יש רעידות ברגליים...
אבל הם מתופפים
כל אחד בקצב שלו
ביכולות שלו.
ואז ריקוד של הצעירים
ואיתני ביניהם.
לכל עגלה הוצמדה מורה
פונפונים
תנועות
יוצרים צורות מהעגלות
מוזיקה חזקה
שירים מתחלפים
והילדים יושבים
לא זזים
מובלים
רוצים להרגיש רגילים
אך הם לא.
לאחד המוח פגוע
השני משותק ברגליים
סדים כבדים
פזילות בעיניים
יש גם חיוכים של אושר
אך עם נבלעים בתוך עגלות הנכים הגדולות
והמגושמות.
שילת הבת שלי התלבטה אם לבוא
הרגישה שקשה לה לבוא לראות כל כך הרבה קושי
אך לבסוף באה כדי לשמח את איתני.
ואיתני רוקד
ואני רואה את עיניה דומעות
וגם אני בוכה
על הילד שלי שרוקדים בשבילו
על הילד שלי ששקוע בעולמו
שהמוזיקה בריקוד לא חודרת לנשמתו
לא משמחת אותו
שיושב חסר תנועה בעגלתו
ולא מגיב למורה שמנסה לשמח אותו.
על הבת שלי שבוכה על אחיה הפגוע
שלא רוקד ומשתולל איתה
שהיה צריך להיות בבית הספר איתה
ונמצא בבית ספר לילדים סיעודיים.
ועל עוד ילדים מיוחדים רבים
שכלואים בגוף פגוע
שנבחרו להיות שונים
אני בוכה על הניסיון הקשה שקיבלתי
שלפעמים כבר אין לי כח להתמודד איתו
אני בוכה מהערצה לצוות המדהים
שגורם לילדים לשמוח
להרגיש נורמלים לכמה דקות.
אני לא מצליחה לעצור את הדמעות
לא אכפת לי שהבת שלי תראה אותי בוכה
כואב לי
אני קרועה בפנים
מותר לי ולה להישבר
אני יודעת שבעוד כמה דקות היא תראה אמא
שנשברה
שכאבה
אבל גם יודעת
לקום
מבינה שהכאב יישאר קבוע בליבי
אבל
גם
החיוך
והחוזק.
באמת, תגידו תודה על הילדים הבריאים שלכם
כי יש הרבה הורים שלא זכו לכך
והכאב שלהם גדול מאוד
אבל
גם החוזק.
ריעות לוי
רמלה
המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com
לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.