לקום מחר בבוקר – מן הקבר?! 5 נקודות למחשבה

לקום מהקבר

תארו לכם מצב שבו כל אחד מאתנו, כ-7 מיליארד אנשים בעולם, נכנס מדי לילה לתוך קבר וישן בתוכו 8 שעות. בבוקר שלמחרת חלק מאיתנו מתעוררים וקמים וחלק - לא... מי שמתעורר בבוקר – כמה הוא מאושר ומתלהב! הגיוני.

רגע, אבל איזה אדם ירצה להיכנס מיוזמתו לקבר, ועוד לשכב שם כמת למשך כמה שעות? למה שמישהו שפוי יעשה את זה?

אלא שבלי לשים לב, כולנו עושים זאת. כולנו נכנסים כל לילה נכנסים לקבר ושוכבים בו כמתים, חלקנו מתעוררים בבוקר וחלקנו - לא... על מה אני מדבר?

הקבר - הלא הוא המיטה. רובנו זוכים לקום מה"קבר" מידי בוקר, ישתבח שמו לעד!

אדם ישן הוא "לא איתנו". האדם הישן אינו מודע לדברים המתרחשים בסביבתו: אתה מדבר אתו - הוא לא עונה, לא שומע, לא רואה! אתה נוגע בו קלות - הוא לא מרגיש. אתה יכול להעליב אותו, להצחיק אותו - הוא לא מגיב... גם שריריו רפויים: אם ננסה להעמיד בן אדם ישן על רגליו - הוא ייפול ארצה.

רגע, מה קורה פה? לאן הבנאדם "נעלם"? לאן הוא "הלך"? הגוף מתנתק ממה שקורה בסביבתו - זה פלא אדיר.

הפלא מתעצם אם חושבים גם על תהליך היקיצה. שימו לב: אדם ישן במשך שמונה שעות מנותק מהעולם, מהמציאות, מעצמו, ופתאום, ברגע מסוים שלא ניתן להסביר מהו, הוא "חוזר" לעצמו ולסביבה. איך "פתאום" המודעות חוזרת אליו, כשהוא מתעורר משינה? לאן "המודעות" בכלל נעלמה? ממש לקום מהקבר!

מצב השינה כשלעצמו הוא בהכרח מצב על-טבעי, נס! כך גם המעבָר המדהים והבלתי נתפס בין עירות לשינה - ממצב של "חיוּת" לסוג של "מוות"! מי שולט במעבר הזה? מי יצר את המנגנון הבלתי-נתפס הזה, המחזיר אותנו לחיים כל בוקר מחדש?

כולנו שמענו על אנשים שהלכו לישון ולא התעוררו משנת הלילה.

אז תודה, בורא עולם, על כל יום של נס תחיית המתים! תודה לך, שבכל בוקר אתה מחזיר לי את נשמתי, לאחר ששכבתי כמת בקברו במשך כל הלילה!

חותמת של חזקיהו המלך

תגלית מרעישה: נמצאה טביעת חותם של המלך חזקיהו! עדות לחיים יהודיים שוקקים בני כ-3,000 שנה!

החותמת נמצאה בחפירות ארכיאולוגיות ליד הר הבית, ויחד איתה נמצאו עוד 33 חותמות נוספות, שחלקן נושאות כתובות בעברית. מדובר בממצא משמעותי, שכן מעולם לא נמצאה עד כה טביעת חותם של מלך מישראל או מיהודה.

ד"ר מזר, חוקרת מהאוניברסיטה העברית בירושלים, חשפה לראשונה טביעת חותם של מלך מישראל או מיהודה, בחפירות ארכיאולוגיות מדעיות. על הטביעה נכתב בכתב עברי קדום: "לחזקיה אחז מלך יהודה", שמשמעו הצהרת בעלות: שייך לחזקיהו בן אחז, מלך יהודה.

חברים, על רקע מאבקי הבעלות על האיזור, כל גילוי שכזה מחזק את הטיעונים בדבר נוכחות יהודית קדומה בירושלים. הארכיאולוגיה מדברת בעד עצמה, כשארכיאולוגים חוקרים ומגלים כתובות עבריות, למשל, המתייחסות לשרי הממלכה ועוד ממצאים רבים.

ההיסטוריה של ירושלים מורכבת מתגליות כאלה, שעמדו במבחן ההיסטוריה, שמוכיחות לעולם כולו כי ירושלים היא משכנו של העם היהודי. גילוי שכזה מחזק את תחושת השייכות שלנו לארץ ישראל.

אם התורה היא זיוף, אם ירושלים לא קשורה לעם היהודי, אז מי המשועמם שחרט כתובת בעברית על חותמת, ושטרח "לשתול" את החותמת הזו במתחם הר הבית? מה האינטרס שלו? מדוע מצאו את החותמת הזו ועוד ממצאים ארכיאולוגים נוספים לעם היהודי, דווקא במתחם הזה, ולא בתל אביב, למשל? ואיך הממצאים הארכיאולוגים תואמים לכתוב בתנ"ך?

משועממים

יום שבת, שעה 9 בבוקר לערך, עשיתי טיול קצר עם בנותי בגן המשחקים. שם בילתה קבוצת קשישים, בני 70 ומעלה לפחות, סביב שולחן, כשאחדים מהם עומדים וצופים בהתלהבות בחבריהם היושבים ומשחקים ב....דומינו!

התפלאתי: קבוצת קשישים בני 70 פלוס בשבת בבוקר, שכל ענינה הוא דומינו - הייתכן?! לא נעים לומר, אבל הרגשתי עצבות ורחמים עליהם.

ככה אתם בוחרים לחיות את שארית חייכם? לא חבל על הזמן? אולי אני מפתיע אתכם ואולי שכחתם, אך מטבע המציאות, אין לכם עוד הרבה זמן לבזבז! החיים קצרים, ככה אתם רוצים להעביר את הזמן עד סוף חייכם? האם זהו סדר היום הנכון? האם זה מה שמעניק לכם סיפוק ותחושה של עשייה? משמעות? האם ייתכן לבזבז את שנות החיים האחרונות בדומינו? זמן שווה חיים!

אדם הנמצא בסוף חייו, ממש בדקות האחרונות לחייו – אם לפתע יופיע לפניו אליהו הנביא ויאמר לו: "אולי אוכל להשיג עבורך עוד שעה לחיות, מה תיתן לי בתמורה?", הוא ישיב לו כך: "אתן לך מה שתרצה! קח את הרכב שלי, את הבית, כמה כסף שתרצה - רק תינתן לי עוד שעה של חיים!"...

לעומת זאת, באמצע החיים, אדם יכול לשרוף שעה בבטלה בקלות מבלי להניד עפעף, פשוט לא לעשות כלום. הוא יכול לשבת סתם במרפסת ולבהות, או לצפות כל היום בסדרות טלוויזיה.

מה ההבדל בין שעה באמצע החיים לשעה בסוף החיים? למה בסוף החיים, בשביל אותה שעה, אדם מוכן לתת את כל רכושו, ואילו באמצע החיים אותו אדם יבזבז את השעה הזו לריק? הרי היא לא פחות יקרה, מדובר באותן 60 דקות!

כולנו בעולם הזה מתעסקים בשטויות ושורפים את הזמן היקר שלנו על שיחות ופטפוטים, על חדשות שבעוד יומיים לא יעניינו אף אחד, על דברים שאינם מועילים לנו במאומה. יש לכולנו הזדמנות פז, יש בידינו אוצר -  הזמן שלנו. עלינו להקדיש את הזמן היקר שלנו לדבר היקר ביותר, לתועלת אמיתית ונצחית - לתורה, למצוות ולמעשים טובים - קניין נצחי.

האם אנו מנצלים כראוי את השהות הקצרה שלנו בעולם הזה? אדם חכם מנצל כל רגע בחייו להבין מהי משמעות החיים ומה תפקידו בעולם הזמני הזה.

ללכת לגן המשחקים

יום אחד בדרכי לגן המשחקים עם בתי הקטנה, ראיתי הורה שצועד עם בנו, גם הוא בן שנתיים, כמונו - לגן המשחקים. הם צעדו במדרכה המקבילה כאשר בכל פעם שהילד סוטה מהמסלול, אביו מחזיר אותו לדרך הנכונה.

בכל פעם שהאב מסיט את בנו הצועד בדרך לכאן או לכאן, הילד הקט מגיב במורת רוח, מתעצבן... פעם אחת הייתה זו אבן שהיה עלול להיתקל בה. בפעם השנייה סטה הילד לכיוון הכביש, והאב מנע אותו מן הסכנה שבירידה לכביש. בפעם אחרת התעניין הילד בעכביש שהיה בצד הכביש, ושוב הסיט האב את בנו מדרכו, למרבה אכזבתו הקולנית של הילד. אך האב ידע שהתעסקות עם עכביש עלולה לסכן את בריאות בנו.

האב נתן לבנו לצעוד קדימה לכיוון גן המשחקים, אבל בכל פעם שהאב צפה מכשול בדרך, הוא הסיט את בנו מהמסלול הישר, וכשראה שהבן מתעסק "על הדרך" בדברים שעלולים להזיק לו, החזירו לדרך הישרה.

אם נתבונן, ככה הם חיינו. בורא עולם משגיח עלינו, שנצעד בדרך הבטוחה והישרה.

אדם החמיץ את האוטובוס ומגיב בתסכול, מוטרד מן האיחור... אבל בורא עולם משגיח מלמעלה ואומר: "לא טוב היה לך לעלות לאוטובוס הזה, בני היקר, חסכתי ממך תאונה"...

אדם חפץ לשאת לאישה בחורה מסוימת, אך היא אינה מעוניינת. הוא מאוכזב ושרוי בצער, אבל בורא עולם מאותת לו מלמעלה: "היא אינה טובה לך, היא "תעשה לך את המוות" ואתם תתגרשו בסוף... אני מכין לך בחורה אחרת, הראויה לך. אל דאגה"...

בורא עולם מנווט את חיינו. הבה נזכור תמיד: בכל פעם שאנחנו רוצים משהו, עושים השתדלות וזה לא מסתדר, המשמעות היא שבורא עולם מונע זאת מאיתנו – לטובתנו, והוא מכוון אותו למסלול אחר, ישר יותר, טוב יותר, ללא מכשולים וסכנות. לאן? היישר "לגן המשחקים"...

יש אלוקים – גם בחנות רהיטים

כשהאדם שוכח שיש בורא לעולם – מנכ"ל-על המשגיח ושולט בכל רגע בעולם המופלא בו אנו חיים - הוא נופל לעצבות ולכעס מיותרים.

תשאל אדם - אתה מאמין? "בטח! אני מתפלל, שומר שבת, כשרות..." אבל לרוב הוא שוכח מה זו אמונה. אמונה - משמעותה לדעת שיש בורא לעולם ולתת בו אמון שהוא משגיח עליך ועושה הכול לטובתך.

דוגמא: אדם נכנס לחנות רהיטים וקונה סלון חדש ב-10,000 שקל.

(צילום: shutterstock)

שבוע לאחר מכן, הוא רואה בדיוק אותו הסלון - אותו דגם, אותו צבע עור, הכול אותו דבר חוץ מהמחיר- 5,000 שקלים... אותו אדם רותח מזעם: "למה המוכר רימה אותו? מדוע גבה ממנו מחיר כפול? 5000 שקלים הלכו לנוכל הזה, והוא מאחל לו "ברכות" רבות...

נתבונן, מה גורם לכעסו? חוסר האמונה שלו. אילו האמין באמת שהקב"ה מנהל את העולם, שהוא זה שהביא אותו לקנות מערכת סלון ב-10,000 שקלים במקום 5,000 שקל, לא היה כועס!

אדם מאמין יודע שזה לא קרה סתם! כי את הכסף הזה הוא היה בכל מקרה צריך להוציא - אם לא על הסלון, היה הכסף הזה יוצא על תיקון הרכב או תשלום לרופא שיניים.

בורא עולם מנהל את העולם והוא נמצא גם... בחנות רהיטים. ואם היית מאמין שגם את זה  בורא עולם גרם לך, לא היית כועס, אלא היית מתחיל לקפץ ולשמוח... כי הכול לטובתך!