’נישקתי את המזוזה וקבעתי אותה בחזרה במקומה’, סיפר הפועל הגוי

נכרי המועסק כעובד ניקיון בישיבתנו, סיפר לי באחד הימים, כמסיח לפי תומו: 'היום זכיתי לקיים מצוה גדולה... כשניקיתי את אחד מחדרי הפנימייה, הבחנתי במזוזה המונחת על הרצפה (משום שנפלה ממקומה), מיד הרמתי אותה, נתתי לה שתי נשיקות, וקבעתי אותה במקומה...'

'באיזה חדר נפלה המזוזה?' שאלתי, והוא השיב כי שכח לגמרי באיזה פתח הדבר אירע...

וכעת נשאלת השאלה: לכאורה הנכרי נחשב ל'מסיח לפי תומו', כך שעלינו להאמין לדבריו שבאחת מ-60 חדרי הפנימייה ישנה מזוזה שנקבעה על ידי גוי. האם אכן עלינו לשלוף ולחזור ולקבוע את כל 60 המזוזות בכל החדרים?...

השיב מו"ר שליט"א:

נחלקו הפוסקים בנוגע למזוזה שקבעה גוי: יש הסוברים שמזוזה שנקבעה על ידי גוי כשרה (המהרש"ג יו"ד סי' נ"ז, וכן עולה מתשובת המהר"ם שיק או"ח סי' ט"ו), משום שעיקר המצוה היא שתהיה מזוזה על הפתח, ואפילו אם נעשה הדבר על ידי אחד שאינו בר-חיובא. אמנם, פוסקים אחרים פוסלים מזוזה שקבעה גוי, משום שצריך שתהיה קביעתה 'לשמה', (וכן הכריעו ה'שדי חמד' מערכת מ' כלל קל"א, ה'שבט הלוי' ח"ב סי' קנ"ח, וב'חובת הדר' פ"ט סק"ו).

והיה מקום לומר, שבשאלתנו ניתן לצרף שתי ספיקות ולהקל ולא להצריך לקבוע מחדש את המזוזות - לגבי כל חדר נאמר: ספק שמא החדר הזה אינו החדר בו קבע הגוי את המזוזה, ואף אם זהו החדר, שמא ההלכה היא כדעת המכשירים קביעת מזוזה על ידי גוי. הרי לפנינו ספק ספיקא שעל פיו נוכל לכאורה להקל[1].

אולם, מבואר בפרי מגדים (א"א או"ח סי' רע"ג סקי"ג ובעוד מקומות), שבכל ספק ספיקא כשניתן לתקן את הדבר בקל (-בקלות, ללא טרחה מרובה), יש לתקן ולא לסמוך על הספק ספיקא, ואם כן גם בענייננו, הרי ניתן לפטור את הבעיה בקלות, באופן שנבקש מחברי כל חדר, שידאגו לקבוע מחדש את המזוזה בחדרם.

ושמעתי ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שאף הוצאת המסמר התחתון, וקביעתו בחזרה, חשובה כקביעת מזוזה, משום שכאשר המזוזה עומדת באופן רופף ומתנדנד ללא המסמר התחתון, היא אינה חשובה כקבועה[2], כך שתקיעת המסמר נחשבת לקביעת המזוזה. לאור הדברים, נמצא שאין כאן טרחה מרובה כלל, אלא כל בחור יסיר את המסמר התחתון ממזוזת חדרו ויחזור ויקבענו, ובזה הכל יבוא על מקומו בשלום.

אלא שעדיין יש לדון, האם בכלל צריך להאמין לנכרי כי הוא 'מסיח לפי תומו', או שמא אין צריך להאמין לדבריו? -

ובכן, נראה שכאן אין צריך להאמין לסיפורו, שכן הוא עובד במקום, ויש לו אינטרס להתחבב בעיני מעסיקיו, ולהראות את 'רגישותו' לחפצי קודש (וקצת ראיה מלשונו: 'נתתי למזוזה שתי נשיקות'...), ולכן נוכל לכאורה לומר 'אשר פיהם דיבר שוא, וימינם ימין שקר', ולא להאמין לגוי לשנות את חזקת הכשרות של מזוזות החדרים... ובכל זאת, אף שמן הדין אין חובה לחשוש לדברי הגוי, מכל מקום מאחר וניתן לתקן את הדבר 'בקל' (באופן הנ"ל), ולהסיר מאתנו כל חשש, ראוי לעשות כן.

לסיכום: מן הדין אין צריך לחזור ולקבוע את המזוזות, אך בכל זאת ראוי לבקש מחברי כל חדר, שיסירו את המסמר התחתון במזוזת חדרם ויקבעו אותו בחזרה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.