"נשמה טובה את", פרק ז’ - מפחדים מהפחדים

"אבל, נעמה, אני באמת לא מבינה, בשביל מה צריך להרגיש את כל זה?" תשאל תהילה חצי שעה מאוחר יותר. "שוב לחוות את הכאב האיום והנורא הזה? שוב להיות בו בעוצמות כאלו? אולי צריך לשכוח אותו וזהו?"

"את שואלת למה צריך להזמין את הכאב באופן מודע? אולי די בכאבים שאנו חשים ממילא?"

"בדיוק!" תהילה יושבת ברגליים משוכלות, קצוות שערה לחים ועל לחייה פורח סומק עדין.

"אני רוצה לשאול אותך שאלה, תהילה. האם את אמיצה ורגועה בחיי היומיום או מפוחדת?"

"מפוחדת מאוד." מהיכרות אישית עם תהילה למדו הבנות על החרדה האיומה המלווה אותה ביום ובליל, ובעיקר על המגבלה שלה בכל הקשור לנסיעות בתחבורה ציבורית.

"ממה את פוחדת?" אני שואלת.

"אולי מלחוש שוב את הפחד הנורא שהרגשתי אז?" תהילה עונה בשאלה.

זיווה מתערבת: "זאת אומרת שהיא מפחדת מהפחד?"

"בדיוק, זיווה. הפחד של תהילה הוא מהפחד לחוות שוב רגשות קשים."

אף על פי שפרקה את הטראומה ברמה השכלית, הפחד עדיין ניקר בתוכה. המענה שקיבל היה בשפת השכל, אך היות שהוא רגש, הוא ימשיך להשתלט עליה מבפנים כל עוד לא יקבל את המענה בשפתו שלו.

"תהילה, בעצם כל הזמן היית טרודה ולא רגועה מרוב פחד לחוש בפחד, אך האמת היא שנמצאת בו, בפחד, באופן הכי חזק שיש."

"מוזר," רוני חושבת בקול, "רוב האנשים מפחדים לפחד, לא רוצים לחוות שוב את הקושי, אך הם כבר ממילא שם. אז ממה עוד יש לפחד? בעצם, הטיפול אינו מוליד בהם פחד חדש – הפחד כבר נמצא שם."

"נכון, רוני. אני זוכרת," סיפרתי על עצמי, "שכשהייתי צעירה בתחילת חיי הנישואים, גרה בשכנות אליי אישה מבוגרת שכל חייה רדפה אחרי הניקיון. היא הייתה מרימה שקיות ניילון ועטיפות של חטיפים מהחצר ומהכביש ברחוב שגרנו בו. מיותר לציין שביתה היה מצוחצח ומבריק במיוחד.

ערב אחד, כאשר שטפתי את הרצפות בביתי, דפקה אצלי השכנה הזו, וראתה אותי מנקה את הרצפות. "לא כך סוחטים סמרטוט," לימדה אותי. "בואי , אני אראה לך." ובאומרה לקחה את סמרטוט הרצפה המלוכלך והרטוב וסחטה אותו בדבקות אל תוך הדלי שעמד על הרצפה. ואז הכתה בי תובנה כברק.

"האם אישה זו הייתה נקייה?" אני שואלת.

"כן. מאוד," עונות הבנות.

"ובמה התעסקה ברוב שעות היממה?" .

"בלכלוך," עונה תהילה בשקט.

"נכון מאוד. פעמים רבות אנחנו רוצים מאוד לברוח מלכלוך, אך אנחנו עסוקים בו יום וליל. איננו רוצים לחוות חוויה מסוימת, ואנו מתעסקים דווקא בה ברוב שעות היממה."

שתיקה סמיכה עומדת באוויר.

 הבנות מנסות לקלוט את משמעות הדברים, ובהירות מתחילה להסתמן בחדר.

תהילה יוצאת מהשיעור מהורהרת, ואני יודעת שהיום יתחיל משהו חדש לנבוט בחייה של תהילה. אחרי שנגעה בפחד פעם אחת והייתה שם, שוב לא תפחד כל כך לפגוש בו שוב.

ליצירת קשר עם הסופרת: madoruti8@gmail.com

לפרקים הקודמים, לחצו כאן.