גן חדש! איך היא תצליח להתמודד עם זה?...

היי, מנוחה יקרה!

אני כותבת והמחנק בגרון עולה, כי הנושא הזה חשוב לי כל כך, החינוך. הילדים חשובים לי כל כך, שלעיתים (ואולי תמיד... בעצם תמיד) אני חושבת ומרגישה רגע-רגע שאין ולא יהיה דבר חשוב מהם.

הבכורה שלי בת שנתיים ו-9 חודשים. בע"ה בחודש הבא היא תצא לחופשה קצרה מהמעון, ומיד אחריה היא תעלה לגן.

הבכורה שלי עולה לגן! זה לא נתפס, ושוב המחנק הזה... תודה לה' הטוב על כל הטוב שגמלנו!

ויחד עם ההודיה, מגיעות החששות.

גן חדש, גננת חדשה, מקבץ בנות חדש, סייעת חדשה, 35 בנות! זה ה מ ו ן.

איך אני מכינה את הודיה שלי לקראת השנה החדשה, המעבר? ובעצם, איך אני מכינה את עצמי?

אני בלחץ פנימי היסטרי, ומצד שני לעיתים מנסה להסיט את המחשבות, ולומר, הלו? אנחנו בנות של מלך! הוא כבר ידאג לי, ידאג לה! הכל יהיה בסדר בסיעתא דשמיא.

ועדיין, בגלל שהיא בכורתי, הכל חדש לי.

אני נזכרת בחיסונים שעברתי יחד איתה לעומת אלו של הבן שאחריה, וקצת צוחקת על עצמי, מבינה את עצמי לגמרי אבל מעלה גיחוך... הלחץ הזה שלי השפיע עליה, כל חיסון הגיע עם בכיות ופחד בכלל מהמבנה הפיזי של טיפת חלב.

והבן? קצת מנסה לעכל את מה שחווה באותם רגעים, וממשיך הלאה, בלי לבכות כלל וכלל. אני זוקפת את זה לביטחון שלי. כשהגעתי בטוחה ושידרתי ביטחון זה עשה את שלו.

לכן אני חוששת נורא, כי אני לא יודעת כיצד אהיה בטוחה במה שאני לא יודעת.

אשמח לעצה טובה, או לתהליך שאעבור עם עצמי כדי שאהיה מוכנה נפשית ורגועה מספיק לשדר לילדתי ביטחון לקראת המעבר החדש.

תבורכי על כל מילה שלך שאני קוראת בשקיקה!

* * *

שלום לך, אימא מקסימה ומשקיעה.

שימי לב שבגוף שאלתך היטבת לענות.

כשאנחנו חסרי ביטחון, אנחנו מתקשים להעביר בביטחון את דברינו לילדינו.

ילדים יודעים אם אבא אכן בטוח בעצמו, כשהוא אומר להם: "די!"; האם אימא בטוחה בעצמה, כשהיא מבקשת ללכת הרגע לישון. הם ממש יודעים מתי הוריהם אינם סגורים על עצמם, ומנצלים את זה.

בנוסף לכך, ילדים מרגישים שההורים חוששים ואינם בטוחים מפני הבאות. הלא, מי שצריך לתת את הכוח לילדים, הם אנחנו, ההורים. אם אנו לא נטעין אותם בכוחות, הם יגדלו חלשים ותלויים.

את ראית זאת בעינייך, כפי שכתבת לנו פה. הבת, שהינקת אותה מחלב פחדך, גדלה להיות מפוחדת ואומללה, לעומת הבן, שינק מחלב אחר, שגדל להיות חזק ואיתן.

שאלת יפה, איך אוכל להיות בטוחה בדבר שאינני יודעת?

ובכן, אין דבר שאנחנו, האימהות, איננו יודעות. הקב"ה ברא אותנו כך שהאינטואיציה שלנו מפותחת כל כך, עד שאנחנו יודעות בדיוק איך לטפל בילדינו.

נכון, אנו עושות לפעמים שגיאות, אבל אם אנו לומדות מהן, אנחנו צומחות הרבה יותר גבוה.

את למדת משגיאה שעשית, אני בטוחה שתדעי היום איך לעשות את זה אחרת, בצורה הטובה ביותר.

אנחנו לומדות כל העת מהניסיון, וגם מקריאה ומהשתתפות בקורסים מתאימים, ואנחנו יכולות לסמוך על עצמנו, כי אם ה' נתן לנו את ילדינו - סימן שהוא סומך עלינו, ואם הוא סומך, מי אנו שנאמר אחרת?

בואי והסתכלי על החלק היפה: גן חדש זה דבר נפלא לילד. את יודעת כמה הנאה יש במפגש עם ילדות כה רבות? אין כמעט סיכוי שילדה לא תמצא חברה כש-35 בנות בגנה.

גננת חדשה. את יודעת כמה עניין ויופי יש בגננת חדשה, בדמות מרתקת שעומדת מול הילדות, ומספקת את סקרנותן? את מתארת לעצמך כמה לימוד יש לילדות מכך שהגננת השתנתה? הן לומדות להכיר אדם חדש, מנסות להבין את מה שאומר, מלמד, מצווה.

כך מתחילים ללמוד דרך חיים.

ילדים מתחילים ללמוד את החיים כשאנחנו, ההורים, איננו מפריעים להם בדרך. כשאנחנו מאפשרים להם ללכת בתלם, לאחר שסללנו להם אותו, כשאנו בוטחים בהם שיצליחו, בוטחים בנו, שנדחוף מאחור, ועיקר העיקרים, בוטחים בה', השותף שלנו, שיעשה את שלו.

את אימא אחראית ונהדרת, לכן את חוששת. אבל אם תצליחי להעביר את פחדיך אלו לפסים של עשייה למען הילדה, של הכוונתה בדרך, של קבלת הגננת באופן חיובי, כי אז תראי שבעזרת ה' תמצאי אך טוב וחסד בגן החדש.