מה עונים בשמיים לאחר 120? הרב עובדיה יוסף בדרשה מצמררת

ומסופר בגמ' סוטה דף כא (ע"א), היה להלל אח מליונר ושבנא שמו. ורק כשהלל נעשה נשיא ישראל נזכר בו שבנא. בא אליו ואמר לו, בוא נחלוק ביננו, אני אתן לך חצי רכושי ואתה תן לי חצי עולם הבא שלך. יצאה בת קול ואמרה 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו', בוז לך! עתה אתה נזכר לתמוך בו?! מקודם כשהלל היה עני מרוד לא ידעת לכלכלו ולפרנסו שיוכל לעסוק בתורה בהרחבת הדעת?!

ולעומת זאת, רבן יוחנן נשיאה בצעירותו תפסוהו בית הנשיא והאכילוהו והשקוהו והיה כל מחסורו עליהם, ובכגון זו יש להם זכות בתורתו, כמו שנאמר 'עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר'. כלומר יש חילוק בין המחזיק בת"ח אחרי שכבר גדל בתורה וקנה את חלקו שבודאי לא יתכן כזאת, מה שאין כן כשתומכו ומחזיק בו בתחילת לימודו בודאי שיש לו שכר .

בכל לילה אנו אומרים בתפילת ערבית "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". יש אנשים שבאים להתפלל ערבית, אך אינם פותחים ספר. שקרן! אינך הוגה בתורה לא יומם ולא לילה, איך אתה משקר כל יום בשם ומלכות? זו ברכה לבטלה! לאחר תפילת ערבית רץ הביתה ממלא את בטנו ופותח את הטלויזיה או את הרדיו כדי לשמוע חדשות, רוצה להיות פוליטיקאי... וכי זהו "בהם נהגה יומם ולילה"?! בשמים יאמרו לו, וכי אתה ראש הממשלה? בשביל מה עליך לדעת מה מתרחש בעולם, 'רשע מה הוא אומר, תם מה הוא אומר', מה יצא לך מכל זה?

גם לעשיר אין מענה

גם העשיר טרוד בעסקיו המרובים, סניפיו מפוזרים בארבע כנפות תבל, ועליו להיות 'מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות', לראות שלא יאכלו זרים יגיעו, והוא מתרוצץ מהכא להתם, פעם יִשְׁכְּנוּ רגליו במטוס זה ופעם יעופף במטוס זה, ובכל מקום הוא מעסיק אלפי פועלים ופרנסתם עליו, וגם מוכרח הוא להשגיח ולפקוח עין שלא יפשוט רגל.

לאחר מאה ועשרים שנה, כשיבוא לעלמא דקשוט, ישאלוהו עסקת בתורה? יאמר, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך היאך היה לי מסחר כבד במקום פלוני ובמקום אלמוני, פחדתי שלא אפשוט רגל, ראה נא את המסכן ... חבר הכנסת איך הלך לפשוט את רגלו...

יאמרו לו, כלום היית יותר עשיר מרבי אליעזר בן חרסום? היו לו חמשה עשר אלף ערים ביבשה שכונות וכפרים וכל טוב, והיה זונח הכל נושא שק קמח על כתפיו והולך ממקום למקום ללמוד תורה! הוא בעצמו היה אופה את לחמו כדי אכלו, והניח את כל העסקים שהניח לו אביו בירושה והלך ללמוד, ולך לא היתה אפילו טיפה מן הים מרכושו, ובכל זאת לא היה לך זמן ללמוד תורה?!

כך צריך לעמוד בנסיון שיכבוש את עיניו מכל הממון שיש לו, לא יחוס ולא יחמול עליו, 'ועיניכם אל תחוס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא', ובאופן כזה בודאי שהקב"ה ישמור על ממונו, כמו שנאמר (שמות לד, כד) 'ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלהיך שלוש פעמים בשנה', ישראל היו עולים לרגל מכל קצוות הארץ, אם יעזבו את ביתם סגור יפרצו שכניהם הרעים לבית ויקחו הכל. מבטיח הקב"ה לא יחמוד איש את ארצך, אני אשמור את ארצך!

טעותו של נבות שלא בטח בה'

וכך אמרו (פסיקתא רבתי פכ"ה; ילקוט שמעוני מלכים א' רמז רכא) על נבות היזרעלי שהיה בעל קול נעים מאוד, כמו שקורים בערבית לסוכר "נבאט", כך היה עולה לרגל פותח פיו בשירה וכולם נקבצים לשומעו. היו אנשים שקשתה עליהם העליה לרגל, כגון בעלי משפחה גדולה, והתחבורה דאז לא היתה כמו עכשיו שנוסעים באוטובוס תיירים ממוזג, אלא רוכבים על חמורים וגמלים בלי כבישים ומסילות, 'יעלו שמים ירדו בקעות', הנסיעה היתה מאוד מפרכת. ובכל זאת כשהיו שומעים שנבות יהיה, היתה שוה שעה אחת של קורת רוח כמו כל חיי עולם וכולם היו עולים לרגל. והנה אחאב לטש עינו על כרמו של נבות, וכשאמר לו (מלכים א' כא) 'תנה לי את כרמך', ענהו 'חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך'. ונכנס פחד בלבו של נבות פן כשיעלה לרגל יפקיר את כרמו ואחאב יקחהו לעצמו, ולא בטח בקב"ה אלא התעלם מההבטחה שלא יחמוד איש את ארצך. לכן באה איזבל המרשעת, העמידה עדי שקר שהוא קילל ח"ו את הקב"ה, 'ברכת אלהים ומלך והוציאוהו וסקלוהו וימת', ומאחר והרוגי מלכות נכסיהם למלכות נכנס אחאב לכרם, עד שבא אליהו הנביא והוכיחו 'הרצחת וגם ירשת?! כה אמר ה', במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה'!

נמצינו למדים, מכיון שנבות לא שם את לבו לפסוק הנ"ל באה עליו הרעה הזו. כך צריך כל אדם לבטוח בקב"ה, 'בוטח בה' ישוגב' (משלי כט, כה). וכן בעניינים אלה, הבוטח בקב"ה ועוסק בתורה, לא יתכן שיתרושש מחמת עסקו בתורה, ולא יחשוש שמא יבוזו זרים יגיעו, אלא יעסוק בתורה והקב"ה ישמור על ממונו.

כל אחד חושב כשאגיע למעלה אטעון כך ואומר כך. אך כשיגיע ויראה את פמליא של מעלה מלאכי השרת שבאים לדונו, 'ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו', ישתתק ולא תהיה לו תשובה. לכן לא יחשוב אדם שיש לו מפלט ביום הדין, לאיפה ינוס לעזרה יום עברה היום ההוא!

על כן צריך להכין את עצמו שידע באמת ללמוד תורה, ואם למד תורה יבחנוהו ויאמרו לו הלא למדת לטענתך שבעים שנה, אמור לנו חידוש או דין וסברא. 'אין לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש', אם אינו זוכר כיון שלא חזר ולא שינן את הדברים, מה שוה כל לימודו? כל אדם יחשוב אני מוכן לומר את הדברים לפני בורא העולם, יעמוד לפני השכינה ויאמר דברי תורה.

החידוש הסודי של הגר"א

כשהיו מבקשים מהגר"א מוילנא לומר דברי תורה היה כמעין המתגבר. אך היה אומר, חידוש אחד יש שאיני אומרו לשום בריה בעולם, אותו אומר כשאעמוד לפני הקב"ה. אז אומר לפני פמליא של מעלה את הדבר תורה שהכנתי להם. מה אדם רגיל יוכל לומר שם? איזה בושה וחרפה, 'וכדי בזיון וקצף'! אך לכל הפחות 'ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש', יכין עצמו ללמוד תורה שידע דבר מה, אך אם אינו לומד מה יוכל לחשוב לומר.

חייב כל אחד להכין את עצמו שיצא נקי מהדין והחשבון ביום ההוא, שיהיה לו מפלט. כשיש לפעמים ביקורת של בשר ודם כמו מבקר המדינה, פוחדים ממנו, וכל אחד דואג מה אענה לו. כל שכן מורא שמים שיהיה כמורא בשר ודם, את מבקר המדינה אפשר לסלף ולרמות, הוא בשר ודם. אך למעלה אי אפשר לרמות ולא יועיל כל הון ביום עברה. לכן כל אחד יכין את עצמו ואת לבבו, הקב"ה יתן לנו אריכות ימים שנוכל ללמוד וללמד לשמור ולעשות, אך החיים בידו של הקב"ה ומי יודע כמה נגזר עליו לחיות, 'ושוב יום אחד לפני מיתתך', יחשוב כאילו מחר הוא הולך לעולמו, ואם לא עכשיו אימתי. ונמצא שכל ימיו הוא בתורה בתשובה ובמעשים טובים.

אין יהודי שיוכל להיות פטור מללמוד תורה, אלא אם כן הוא מת, שאז 'במתים חופשי'... אך כל עוד נשמה באפו קאי ב'פן יסורו מלבבך כל ימי חייך'.

גם הרב חייב להמשיך ללמוד

ויש החושב, אם הוא גאון ויש לו סמיכות חכמים, רב ראשי ואב בית דין, סיים את תפקידו ללמוד תורה... זו טעות מוחלטת! אין יהודי שפטור מללמוד תורה עד יומו ורגעו האחרון, אם הקב"ה יתן לו בינה ודעת שלא יאבד את שכלו הוא חייב ללמוד עד רגעו האחרון באותה שעה לפי כחו ושכלו ועניינו.

גם בעל אשה ובנים שצריך לעזור בביתו, להשכיב ולהאכיל את הילדים, חייב למצוא זמן ללמוד תורה. אין יהודי שפטור מלימוד התורה, יהודי שפורש מהתורה, פורש מהחיים! התורה היא חיינו ואורך ימינו, וכי יש אדם שפורש מחייו מחמת שהוא בעל אשה ובנים?

כל אחד יאמר 'מתי אעשה גם אנכי לביתי', גם אם הוא עובד להביא טרף לביתו, יש שהם בגדר 'אוהב כסף לא ישבע כסף', עובד עוד שעות נוספות ועוד שעות נוספות לצבור עוד כסף ועוד כסף, ועל עולם הבא אינו דואג. עולם הזה עולם שפל כפרוזדור בפני הטרקלין עולם הבא, 'התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס בטרקלין', 'יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל חיי עולם הזה'. וכי בכל שנה צריך לקנות רהיטים חדשים ומכונית מודל 1985 [2013 דאז]? מוטב לו שידאג לעולם הבא שלו!

בשמים באים לכל אדם לפי כוחו, אינם באים בעלילות ברשע, אלא כל אחד במה שיכול ללמוד, אם גמרא ואם משנה, או בן איש חי או תהלים, רק לא יאבד את זמנו בשה"י פה"י על דברים בטלים. 'לא תרפני עד בלעי רוקי' (איוב ז, יט ) - אפילו כדי שיעור בליעת הרוק תובעים אותו מפני מה באותן שניות לא עסקת בתורה? אין יהודי שאינו יודע את הפסוק 'אשרי יושבי ביתך', למה ישבת בטל ולא אמרת את המזמור הזה?

ניצול תקופת הבחרות

הבחור נמצא במבחר ימיו , שכלו פתוח והוא יכול לרכזו, ביכולתו להבין דבר מתוך דבר ולהעמיק בתורה. כשמזקין הדבר למעלה מכוחותיו, והוא מוותר על דברים הנשגבים מבינתו. אך בצעירותו 'אי אמר מלכותא עקרנא טורי, עקר טורי ולא הדר ביה' (עפ"י ב"ב ג:), יכול לעשות כל דבר שירצה, אם יהיה לו רצון חלמיש להבין דבר הוא יוכל להבינו, אך בתנאי שבאמת יהיה לו רצון! לא יאמר זהו למעלה משכלי. הכל מהקב"ה, אשר נתן לנו תורת חיים, לא ניתנה התורה למלאכי השרת אלא לבשר ודם, וחובת כל אחד לנצל את החכמה שחננו הקב"ה. על כך אנו מתפללים "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, וחננו מאתך חכמה בינה ודעת". על מה אדם מבקש חכמה בינה ודעת, כדי לדעת שטויות והבלים, עתונים ורדיו?! עליו לדעת תורה, וגם כדי ללמוד את הדין עצמו, וללמוד דבר מתוך דבר.

הלא הטכניקה מתחדשת מדור לדור, ועל האדם לדעת את הדרך ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. וכי כתוב בתורה ובתלמוד על חשמל? יש טכניקות חדשות רבות, והדין בכולן נלמד רק מתורתנו הקדושה, ולא משום תורה אחרת ח"ו, 'תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם' (במדבר טו, טז). על האדם להעמיק חקר ולברר את הדין גם בדברים המתחדשים בכל יום חדשים לבקרים, ומתוך הפלפול יוכל להוציא דבר לאורה.

כל אחד ישתדל כפי כוחו להעמיק בתורה, וגם יקיים בעצמו 'וקָנה לך חבר', זהו העט שיהיה חברך. אם אין לך חברותא, כתוב את הדברים וחזור עליהם. בדרך כלל אדם שמבין היטב את הסוגיא יכול לשכחה אחרי כמה ימים, אך לא כן אם ירשמנה יזכור בדיוק את כולה. וכך היא המדה בין בהלכה ובין באגדה.