"מדוע למלאך יש תפקיד אחד, ולאדם יש תפקידים רבים?"

ברית מילה, אחד המעמדות המקודשים בעם ישראל... אחד מסממני היהדות שכולם שומרים עליהם. החילוניות והליברליות כמעט לא נגסו במצווה הזו, ולפחות בארץ ישראל היא נשמרת בכל שדרות האוכלוסיה. למען האמת, זו מצווה שעשויה בפוטנציאל "להזמין" הרבה מתנגדים ואין ספק שהעמידות שלה היא על טבעית... לא זו בלבד, לרוב היא נערכת בחגיגיות... מפתיע!

מקובל במסורת ישראל מפי חז"ל - שאליהו הנביא פוקד כל ברית וכנהוג על פי הזוהר - אף מכינים לו כסא ומכריזים "זה הכסא של אליהו הנביא זכור לטוב". מקובלנו עוד שאליהו הוא פינחס - נשוא פרשתנו, הקנאי שהרג את זמרי בשעת מעשה הזימה עם נכרית בפרהסיא, ועל שמו נקבעה ההלכה כי על מעשה כזה "קנאים פוגעין בו". גם זה לכאורה מפתיע, שפינחס הקנאי הוא הנציג השמימי במעמד המרומם והקונצנזוסיאלי  הזה. 

קנאות ושלום

בדרך כלל מקובל לזהות את השלום עם המתינות והסובלנות. הקנאות נתפסת כחד צדדיות, כקיצוניות המעוררת קיטוב – וגם אם היא מוצדקת, איננה מקרבת שלום.

המבט הזה נסתר מהעובדה שדווקא פינחס הקנאי זוכה בעקבות מעשה הקנאות ל"ברית השלום", ככתוב בפרשתנו "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".

אכן, כל המגמות המפתיעות שצוינו לעיל נובעות מקו אחד אותו ננסה להציע. נסביר אפוא, מדוע יתכן שדווקא הקנאי הוא האיש המייצג את ברית השלום, והוא הנוכח בכל ברית מילה.

כהקדמה נצטט כאן סיפור עוצמתי שנמסר איש מפי איש, ומצוטט על ידי הסופרת ג. קראהן.

"לאדם יש רק תפקיד אחד"

ישיבת מיר היתה מן הגדולות והחשובות שבמזרח אירופה לפני השואה, היחידה מהן שתלמידיה ניצלו כמעט כולם באורח פלאי, כאשר התגלגלו בנסיבות מופלאות  לשנחאי שבסין. באותם ימי חירום של שהותם בגלות, הובל תלמיד בשם לייב בקשט לבית החולים, כשהוא סובל מאפנדציט במצב חירום קריטי.

כפי שסיפר לאחר מכן הרב לייב בקשט, בעת שחייו היו מוטלים על כף המאזנים, חלם שהינו עומד בפני בית דין של מעלה, המורכב משלושה גדולי ישראל שנפטרו בעת האחרונה. אחד מהם היה המחנך והמשגיח הנערץ של ישיבת מיר, רבי ירוחם ליוואויץ.

בית הדין פנה לרבי ירוחם בהצהרה: אתה הרבי שלו, שאל אותו שאלה שעל פי תשובתה יקבע גורלו.

ורבי ירוחם שאל את התלמיד החולה העומד לפני בית דין של מעלה: "אמור נא, מדוע למלאך יש רק תפקיד אחד, ואילו לבן אנוש תפקידים רבים?".

השיב לייב בשקט בחלומו: "הנחת היסוד אינה נכונה! גם לאדם יש רק תפקיד אחד, לקדש שם שמים בעולם. כל המטלות כלולות במטרה זו".

לאור תפיסת חיים עמוקה זו, פסק בית הדין של מעלה את המשך חייו, ולימים כיהן כרב וראש ישיבה בדטרויט שבארה"ב. הבה ננסה להבין את הסוגיה העומדת לעיוננו לאור אותה תפיסה.

קנאות ושלום?!

יש קנאות הנובעת מקיצוניות ומתפיסה בלתי מתפשרת. יש לה אולי מקום כשהיא הוגנת – אבל היא אינה מביאה שלום. אולם יש קנאות כמו זו של פינחס – הבסיס שלה הוא ההתמסרות והאכפתיות לכבוד שמים, היא מבוססת על עוצמת הערך המרכזי, המלכד סביבו את ה-כ-ל.

פינחס אינו קנאי על ערך הצניעות או על פריצת גדרי האומה. פינחס מקנא לכבוד השם, המעשה הזה מוגדר כחילול השם, וזו נקודת המרכז של חייו ושל חיי עם ישראל - יש כאן פגיעה בציפור הנפש של החיים, ולכן פינחס גם מסתכן באופן מוחשי כשהסביבה, ובפרט בני שבט שמעון, עלולים לפגוע בו למוות. אולם זו אינה שאלה כלל – כיון שעומדת כאן סוגיה של חילול השם, וכבוד שמים הוא ה-כ-ל!

ובכן, אצל פינחס משתלבות האהבה והקנאות, הרחמים והגבורה – כי הכל מסתובב סביב נקודת מרכז אחת – "לאדם יש רק תפקיד אחד, לקדש שם שמים בעולם. כל המטלות כלולות במטרה זו".

אותה משמעות של ההכרזה הנאמרת בעת סילוק יהודי מן העולם, "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", שהיא בקשה להשלים את כבוד שמים שנחסר בעולם עם מותו של יהודי, היא גם המסר אותו מבטאת נוכחותו של אליהו הנביא בתחילת חיי יהודי. ברגעי ההוד של קדושת החיים, ברגעי האחדות של כנסת ישראל החובקת אל תוכה עוד תינוק יהודי – נמצא אתנו אליהו הנביא – שהוא פינחס - כמכריז ואומר מהי משמעות החיים של יהודי עלי אדמות – "לקדש שם שמים בעולם"!