הויתור על מנת המרק, הביאה כעבור שנים להצלתם של עשרות ילדים משמד-רוחני

הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר על מעשה שהתרחש עימו לפני שנים רבות:

בשנות האימה הנוראות באירופה, הוגלה הגר"י גלינסקי לסיביר, והוטלו עליו תנאֵי-רעב למשך 40 יום. בתום ימי הרעב, הובא לפניו, כהטבה מיוחדת, מרק חם.

והנה, בעת שהמרק היה מונח לפניו, הגיע למקום יהודי נוסף שהיה נתון עדיין בתנאי הרעב, ועל פניו ניכרים היו אותות הצום הממושך. הגר"י גלינסקי, הירהר האם להעניק ליהודי זה, "חוֹלֶ'ב" שמו, חלק מִמְּנַת המרק שלו, שהרי גם הוא, הרב גלינסקי, היה זה עתה תחת רושמם של התנאים הקשים, וסבל מאוד מחרפת הרעב.

לאחר כמה שניות נפשט הספק. הוא אמר לעצמו: 'יענקל'ה, יענקל'ה, האם הינך מסוגל לאכול לבדך, כאשר לצידך יש יהודי רעב'?... ההחלטה גמלה בליבו לתת את המרק גם לחול'ב, שאכן אכל מן המרק ונהנה מאוד.

שנים רבות לאחר מכן, כאשר הגר"י גלינסקי היה כבר בארץ ישראל, והפך לאחד ממרביצי התורה והמוסר המפורסמים, הגיעו ארצה העולים, בני עדות המזרח, ששוּכְּנו על ידי הממסד במחנות הידועים לשמצה, שם העבירו אותם על דתם ודעתם.

כיוון שחלק גדול מן העולים רצו להעניק לילדיהם חינוך חרדי, שיגר אותי מרן החזו"א זצ"ל, כך ממשיך ומספר הגר"י גלינסקי, למחנות העולים, על מנת שאברר מה מספרם של ההורים המעוניינים בחינוך חרדי.

הגעתי למקום יחד עם תלמיד חכם נוסף, כיום - אחד מגדולי ההלכה בבני ברק, ומיד בתחילה נוכחנו לדעת שאין כל אפשרות להיכנס למחנה, בהיותו סגור ונעול על מסגר ובריח מכל צדדיו. חזרנו אל מרן זצ"ל ותיארנו לפניו את המצב בשטח, והחזון איש אמר לנו, לחפור מנהרה מחוץ לגדר ולהשתחל דרכה אל פְּנים המחנה...

הגר"י גלינסקי ועמיתו עשו כמצוות החזו"א, וחדרו בצורה זו אל מחנה העולים. לא עבר זמן קצר ומדריכי המחנה לכדו אותם ושאלום לפשר מעשיהם במקום. בשלב זה התברר שהמדריכים היו דוברי אידיש, והדבר נעשה בכוונה תחילה כדי שהילדים לא יכירו את שפת המדריכים, ולא המדריכים את שפתם של העולים, כדי שלא תיווצר ביניהם כל קירבה, וההשפעה על העולים תהיה נתונה אך ורק בידיו של הממסד.

המדריכים פנו אפוא באידיש אל 2 האורחים הבלתי-קרואים, ודרשו מהם לצאת מן המחנה, 'ואנחנו עשינו עצמנו כמי שאיננו מבינים את השפה הזו'... הם הניחו אותנו בצד, ואני עשיתי עצמי כאפרכסת כדי לשמוע מה הם משוחחים ביניהם. בין-לבין אני שומע אותם אומרים האחד לרעהו 'עוד מעט יגיע חול'ב, ואז ניראה מה לעשות איתם'...

השם "חול'ב" העלה במוחו של הגר"י גלינסקי זיכרונות מימים-עברו, אם כי באותו רגע עדיין לא זכר בדיוק מי הוא אותו חול'ב והיכן פגש אותו. רק לאחר שאימץ היטב את מוחו, ניזכר במרק המהביל שנתן לחול'ב בסיביר. עד מהרה התברר שאיש זה היה עתה אחד המדריכים הראשיים במחנה.

ואכן, בתוך כמה דקות הגיע חול'ב למקום, וכשראה את הגר"י גלינסקי נזכר אף הוא באותו מרק חם וטעים שקיבל ממנו, וטפח על כתפיו של הרב בהתלהבות רבה, כמי שמעוניין לגמול לו עתה טובה תחת טובה על מה שעשה עימו באותה תקופה.

"האם רוצה עתה שאסייע בידך לצאת מן המחנה"? שאל חול'ב. והגר"י גלינסקי הצטחק: "זה אני יודע לעשות לבד"...

ידעתי שעליי לנצל עתה את רצונו להכיר לי טובה, אומר הגר"י שליט"א, והחלטתי ללכת על כל הקופה... לקחתיו הצידה וביקשתי ממנו לברר כמה הורים מעוניינים בחינוך חרדי...

חול'ב שמע את הדברים, ונירתע לאחוריו. למשימה שכזו הוא לא ציפה. אבל לבסוף גברה בו מידת הכרת הטוב, והוא מחליט לסייע להרב גלינסקי. "המתן כאן עד שהמדריכים יילכו, ואז אמלא את בקשתך".

לא עבר זמן רב, וחול'ב חזר עם רשימה של כ-65 הורים הדורשים חינוך חרדי. הרשימה הזו הועברה לגורמים המתאימים, וחלק ניכר מהם אכן זכה להגיע לתלמודי תורה ולישיבות קדושות, והקים לאחר מכן בתים יהודיים לתפארת.

וכל כך למה? - בגלל אותו מרק חם שנתן הגר"י גלינסקי ליהודי המורעב בסיביר.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.